השבוע זכיתי לנגן בערב מיוחד: מפגש הורים למשפחות חרדיות שבנם – איך נאמר – בחר בדרך חיים שונה מהמסורת שבה גדל. הגיעו דוברים, רבנים, מנחים, 'סלבים', והיה גם פאנל משתתפים. כולם עם רצון לייצר חיבור ואהבה. היה מרגש, בכינו וגם צחקנו מהדיסוננסים החברתיים.

המנחה הציג שאלות לשני הצדדים כמו: "איך את מסתדרת עם הקעקוע של בנך?" או "מה היה לךָ הכי קשה בילדות?".

הרב אליעזרוב ממדרשת זיו פתח והביא מימרה חסידית ידועה: "השמחה פורצת גדר". הוא שאל את הקהל: מי אמר? אילו גבולות? ואיך השמחה פורצת אותם?

הוא המשיך בשם הרבי הרש"ב בתורה שהפעימה את לבי: השמחה פורצת את הגבולות – – – המדומים שלך. כן אחי, הגבולות והחומות שאתה החלטת שהם קיימים – הם פשוט לא. כשהשמחה עולה בלב, אותן מחשבות והחלטות שמורידות את רוחנו פתאום אינן קיימות. הֶיֵה בשמחה – והשמיים הם הגבול.

זה תרגיל טוב לחודש אדר: לבדוק אילו גדרות בך באמת לא קיימות. ולשאלה איך שמחים? אנחנו בחודש אדר, רבותיי! בקשו את השמחה המרחפת סביבכם באוויר.

הערב נסעתי עם המשפחה במכוניתנו, שחזרה אחרי זמן רב במוסך. בעוד אנו נוסעים, הרגשתי שהאוטו מאט ומאט עד שנעצר. "המוסכניק הזה… שוב לא תיקן כלום", חשבתי מיד. אלא שאז הבטתי במד הדלק שעמד על אפס. אוי, איך לא שמתי לב! התחלתי לתרץ לעצמי: במכונית הקודמת הייתה לנו נורה כזאת שנדלקת, ופה – אין נורה. בקושי הצלחתי לעצור על השוליים הצרים.

נעמדתי עם משפחתי מחפש עצה. התקשרתי ל'ידידים'! מלאכים בני אדם. מניחים את כל מה שהם עוסקים בו ורצים לעזור לזולת. התקשר אברך שבין סדר ב' לסדר ערב בכולל מוצא זמן להתנדב (וואו!). הוא עבר בתחנת דלק, מילא ג'ריקן והגיע אליי. הייתה שמחה גדולה כשהגיע, אלא שאז נסעתי כמה מטרים והאוטו נעצר והעלה עשן… מה עכשיו? שוב, המחשבה הראשונה: המוסכניק שלא תיקן… ואז נזכרתי: כשאמרתי לצדיק מ'ידידים' את סוג הדלק, אמרתי את הסוג הלא נכון😊

את משפחתי הוא הקפיץ לצומת, וכך נשארתי לבד בצד הדרך. כיוון שהיה לפניי עוד אירוע לנגן בו ב'שבע ברכות', נעמדתי ועצרתי טרמפים – אני והגיטרה…

ברוך ה', בסוף הכל הסתדר! עכשיו אני כותב כשאני חוזר מלשמח חתן וכלה. המכונית במוסך, ואני למדתי המון דברים מהמכונית כמשל לנשמת אדם:

• הנשמה צריכה דלק.
• היא צריכה רק את הדלק הנכון.
• היא צריכה שתתדלק אותה כל פעם מחדש.
• היא לא תמיד מדליקה נורת אזהרה כשהדלק עומד להיגמר.
• אם תחכה שתגיע לקו האפס, כנראה תמצא את עצמך כמוני, מושיט יד לעזרה בשולי הכביש.

שורה תחתונה: לא חשוב כמה נתקעת וכמה איחרת, בסוף יהיה 'שבע ברכות'… בסוף יהיה שמייח! וואו כמה שיהיה שמח. עוד אספר לכם איך היו שמחים!

לחיים לחיים!