ביום חמישי בלילה שמתי פעמיי אל חגיגות ההתיישבות ביישוב היהודי המתחדש ביריחו, ומול עיניי נגלה מחזה שהוא בגדר פלא פלאות. רק חודש קודם לכן, כשנסעתי לבקר את החלוצים במקום, הגעתי מכיוון מצפה יריחו. התגלגלתי אז על כביש רעוע, חציתי בפשטות דרך יריחו ודרך שטח A, ממש בין בתי הערבים, עד שהגעתי אל שטחי המרעה של חנן המופלא ושל משפחת הרבסט הצדיקים, לצד מלכיאל ואוריה שהצטרפו אליהם בחודשיים האחרונים.
כבר בביקור ההוא אחזה בי התפעלות עצומה שאין כדוגמתה. עצם היכולת לנסוע בחופשיות בתוך שטח A ולהגיע אל מאהל המשפחות הייתה בגדר פלא עצום. סביב המאהל שוטטו להן העיזים והכבשים, רועות באין מפריע בשטח הצמוד ליריחו כל כך עד שהוא נמצא למעשה בתוכה ממש.
והנה, בחלוף שבועות ספורים, הגיעה הבשורה המרעישה על יהודים רבים שנכנסו להתגורר בבתים הסמוכים. הדבר נשמע בלתי נתפס, ומיד יצאתי למקום. הפעם לא נסעתי דרך מצפה יריחו אלא מכיוון מצפה דני, בדרך משובשת להפליא; את הירידה בה עוד אפשר לצלוח איכשהו, אך קשה להבין כיצד ניתן לעלות בה בחזרה. בדרך התברר לי שחנן ומשפחת הרבסט נוסעים בציר הארוך והמשובש הזה הלוך ושוב מדי יום כבר שנתיים תמימות, כדי להוביל את ילדיהם לבית הספר. איזו מסירות נפש עצומה.
עובדה בשטח
כשהגעתי אל היישוב החדש, המראה שנגלה לעיניי היה מעבר לכל דמיון. אין מילים שיוכלו לתאר את עוצמת ההתרגשות ואת גודל השעה של המאורע הפלאי וההיסטורי הזה, מאורע בקנה מידה תנ"כי ממש, שבו עם ישראל שב להתגורר ביריחו בזכות כמה צדיקים עליונים החיים בקרבנו.
לנגד עיניי ניצבו בתי קבע של ממש, בתים מלאים כל טוב והומים משפחות יהודיות. לא מדובר בקרוואנים צפופים הצמודים זה לזה, אלא בשמונה בתים הפרוסים במרחב פתוח. ביניהם פזורים בתים נוספים שטרם נרכשו אך הערבים כבר ברחו מהם, וכך נוצר גוש יהודי גדול ורציף בתוך יריחו עצמה. בלי גדרות ובלי מחיצות, יהודים פשוט שבו לגאול את העיר, ובעזרת השם עוד יגאלו אותה כולה.
"איפה יריחו שלנו?", שאל הרב צבי יהודה קוק. והנה התשובה ניצבת מולנו: הנה יריחו שלנו, חזרנו אלייך. הנס הזה התרחש קודם כול בזכות משפחת הרבסט המופלאה, שמתגוררת כבר שנתיים בצמוד לארמונות החשמונאים והכינה את השטח לפרטי פרטים, ובזכות משפחת חברון שהצטרפה אליה לאחרונה בחווה סמוכה. אליהם חברה תנועת 'נחלה', שבסייעתא דשמיא עצומה וחסרת תקדים רכשה שמונה בתים בתוך שלושה חודשים וחצי בלבד. בסיום הרכישות גויסו המשפחות כולן, נכנסו לבתים בבת אחת ופשוט קבעו עובדה בשטח, יש מאין.
מהמאהל אל הקבע
אנחנו ביריחו, יהודים מתגוררים ביריחו. אל החגיגה הגדולה הזאת התקבצה כל החבורה, נערי הגבעות ונערי החוות מכל הסביבה שהכשירו את הקרקע למהלך ההיסטורי. פניתי אליהם נרגש ואמרתי: "חברים, דעו לכם שאתם הכנתם את כל המהלך הזה. הוא קם בזכות כל יום שבו אתם יוצאים למרעה, ובזכות כל לילה שבו אתם ישנים בשטח, באוהלים ובצריפים. ההתמדה היומיומית שלכם לאורך שנים על גבי שנים, שבכוחה דחקתם מהסביבה את הבדואים והכשרתם את השטח כולו, היא שחוללה את המפנה.
"בעיקר הבאתם את התעוזה הבריאה של עצם הנוכחות בשטח, מתוך הבנה שמי שצריך לברוח הם הערבים ואילו נוכחות יהודית כאן היא הדבר הטבעי ביותר. הרי מי היה מאמין שאפשר לבוא לגור כך ביריחו? הספקנים שואלים אם אין בכך סכנה, ומזכירים שמדובר בשטח A עם ערבים ונשקים. אבל אצלכם התשובה פשוטה וברורה מאליה, עד שאינכם מבינים כלל מה השאלה: הארץ הזאת שלנו, של יהודים. את הפשטות הזאת אתם הנחלתם לעם ישראל. אתם מתמידים במשימה הזאת יום-יום, 365 ימים בשנה, במסירות מוחלטת. הכמויות שלכם, עזות הקדושה, השמחה, העקשנות וההליכה קדימה בלי מעצורים, הן שהובילו, הכשירו ויצרו את מציאות הכניסה היהודית ליריחו ממש".
יריחו היא שער הכניסה של ארץ ישראל, ובעזרת השם, מתוך המהלך הגאולי המופלא של ההתיישבות בה נזכה ליישב את העיר כולה ואת כל יהודה ושומרון, לבער מהם את הקוצים והחוחים ולהותיר עיר יהודית נקייה מכל אויב. ומכאן עינינו כבר נשואות אל הגלעד שבעבר הירדן, אל נחלת ראובן, נחלת גד ונחלת חצי שבט המנשה, ליישב גם אותן, לדחוק מהן את כל האויבים ולנחול את כל מרחבי ארצנו. זה יגיע; כשם שאנחנו נמצאים היום ביריחו כך נהיה גם שם, בעזרת השם בקרוב בימינו ממש.
