בסוף חודש שבט הלך לעולמו ר' אברהם זיגמן. מוזיקאי, יוצר, מלחין, משורר וסופר ישראלי, ומי שהיה מוכר יותר לקהל הרחב כעורך מוזיקלי ברשת ב' וברשת ג' של קול ישראל, אספן ומשמר של הקלטות נדירות וחסיד חב"ד נעים השפעה.

עד יומו האחרון איחד בנשמתו את 'השומר הצעיר' עם חב"ד, ברוח חופשית, סקרנית ויצירתית הכפופה למחויבות עמוקה ותמימה. בשורות הבאות אבקש להביא בפני הקוראים שלא נחשפו לדמותו, סיפור על בעל תשובה ששילב בחייו באצילות מיוחדת עבודת קודש של חסיד ופעילות מוזיקלית רבת שנים ועמוקת השפעה ברדיו ובתרבות הישראלית.

זיגמן נולד בשנת תש"ט וגדל בחיפה כבן להורים ניצולי שואה ובילה בתנועת השומר הצעיר. בילדותו הפגין כישרונות מוזיקליים, בנעוריו הצטרף לגרעין נח"ל ובשירותו בצה"ל עסק במוזיקה ובהלחנה. כשהשתחרר מצה"ל החל במסע ארוך של חזרה בתשובה והצטרף לחב"ד. היה חבר קיבוץ נחשון, ולימים עבר להתגורר בירושלים – בבית מופלא שעוד נדבר בו.

בתו של ר' אברהם זיגמן, תמר, היא בעלת תואר דוקטור במוזיקולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. אני תופס את תמר לשיחה, כמה שעות אחרי העלייה לקבר. היא מוכנה לשוחח איתי כדי לפרסם את הדברים שבאמת היו חשובים לאביה.

תודה שהסכמת להתראיין.

גם בחייו ועל אחת כמה וכמה עכשיו, אחרי פטירתו של אבא, הפרסום לא נגע בו. הסיבה היחידה שהסכמתי לשוחח עליו היא שאם אדם אחד יקבל השראה כלשהי מדמותו ומשהו בתוכו ישתנה או שבעקבות הקריאה יפעל ויעשה טוב – והיה זה שכרי. 

מה באמת היו הדברים החשובים שהוא תמיד דיבר עליהם?

פעם, אחרי פטירה של אדם קרוב, שוחחנו ארוכות. הוא אמר לי בסיום השיחה: "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". 

לכבד עשירים

הוא היה מדבר הרבה על ההוראות שהוא קיבל מהרבי?

היו לו שתי 'יחידויות' – כניסות לשיחה אישית אחד על אחד עם הרבי, וגם כמה מפגשים בפומבי, כמו במעמד חלוקת הדולרים לצדקה. ביחידות הראשונה עם הרבי – וכל אחד יכול לשמוע אותו ברשת מספר את זה בעצמו – זה היה בשנים הראשונות אחרי שהתחיל לשמור תורה ומצוות, והמעבר לחיים החדשים עורר אצלו את ההתלבטות אם להמשיך לעבוד ברדיו או להפסיק. הוא שאל את הרבי האם נכון לחפש עיסוק אחר, כמו ללכת ללמוד בישיבה, או להמשיך לעבוד ברדיו, ואם כן – איך עושים את זה נכון. 

ומה הייתה התשובה של הרבי?

הרבי התפלא על עצם השאלה. הוא סיפר לו את הסיפור (עירובין פו.) על רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה, שהיה מכבד עשירים…

עד כדי כך: הוא ביקש שכל אחד מתלמידי הישיבה יתלבש לפי כבודו קודם כניסתו לבית המדרש, כדי שניתן יהיה לעמוד על ממונו וממון אבותיו…

ולמה רבי כיבד עשירים? אני רוצה לצטט את הדברים שאבא שלי אמר כשהוא שחזר את ה'יחידות' אצל הרבי. כך הרבי אמר לו: 

"עשירים" – בכישרונות או בתכונות חיוביות שיכולות לעזור להפצה של התורה והיהדות בכלל. ו"רבי מכבד עשירים" פירושו שהיה מנצל את העשירים. הרבי ציין שאותה תקופה הייתה תקופת מעבר בחיי העם היהודי, ולכן רבי יהודה הנשיא ניצל כל מי שהיה לו כישרון מסוים כדי לבסס את היהדות. והרבי אמר שבדוגמת זאת גם הוא עצמו משפיע ומעודד כל מי שיש לו כישרון, בכל תחום שהוא, לנצל אותו לדברים חיוביים וכמובן להפצת התורה והמצוות.

ואז הרבי שאל "מה הלקח לימינו?", וענה שכל מי שיש לו כישרון מסוים, ולא משנה באיזה תחום, אבל הוא מוכשר לדבר מסוים, פירוש הדבר שהקדוש ברוך הוא נתן לו את אותה תכונה חיובית כדי לעזור בהפצת התורה והפצת היהדות והפצת דברים חיוביים בעולם. ואם אדם לא עושה כך, הרי הוא פוגם בבריאה. מדוע? מפני שהקב"ה מאמין בו ונתן לו את כוחותיו כדי לנצל אותם לדברים טובים.

כלומר, כל אחד צריך לעשות את מה שהוא יודע שהוא יכול לעשות. אם אלוקים נותן לבנאדם כישרון מסוים, זה סימן וביטוי לכך שהוא מאמין בו. אם הוא לא מנצל את הרעיון הזה – הוא פוגם במעשה הבריאה כולה!

למעשה, הרבי הורה לאבא לא להפסיק לעבוד ברדיו, אלא להתאמץ לשמור על הנחיות רוחניות בעבודה.

וואו. ומה היו ההוראות של הרבי?

הרבי נתן לאבא שלי שתי הוראות: הראשונה – לשמור על לשון נקיה, והשנייה – להשתדל ככל האפשר שלא לפגוע בזולת. אבא ז"ל השתדל בכל מאודו לשמור על שתי ההוראות האלה תמיד, ובפרט בעבודה ברדיו כשהדברים האלה – לשון לא נקיה ופגיעה בזולת – שכיחים מאוד.

אנשים שומעים רדיו וזה משפיע עליהם. ר' אברהם זיגמן אומר ליואב קוטנר בסוף ראיון מתוך פרויקט 'תיעוד יוצרים' של מפעל הפיס: "פעם היו שואלים אותי: ממה אתה מושפע? אדם מושפע מכל מה שהוא שומע ומכל מה שהוא רואה. אין דבר כזה סלקטיבי. אם אתה שומע דבר, אתה מושפע ממנו. לכן אנחנו נבנים אחד על השני. עשית משהו? לקחתי ממך איזה תו מסוים, השתמשתי בו – נוצרה יצירה חדשה. נקבל משהו חדש. מה זה 'מוזיקה ישראלית'? זה כל מה שנוצר פה, כל מה שאנחנו רואים ושומעים, כל מה שאנחנו עושים ביחד נוצר מזה דבר אחד".

לא פותחים לרבי את הדלת

הרבי לימד את אבא להתבונן על היתרון הייחודי שיש לרדיו – אפילו על עצמו. הרבי אמר: "יש הרבה מקומות שאם הייתי דופק בדלת לא היו מכניסים אותי, אבל הרדיו – נכנס לכל מקום". הגישה הזו השפיעה מאוד על אבא שלי.

הוא כתב על התקופה הזו: "אני מבין מדוע הרבי עודד אותי להמשיך שם. אדם שומר תורה ומצוות משמש דוגמה חיה עבור האנשים שעמם הוא עובד, ובדרך ממילא, בין אם הוא רוצה ובין אם לא, הוא משפיע על סביבתו. וההשפעה הזו היא הרבה יותר מאשר אילו היה מתרחק מהם ומסתגר ויושב ללמוד בישיבה. למיטב הבנתי, זו הייתה גישתו הכללית של הרבי – לא לברוח מהמערכה, אלא להשפיע בחיזוק היהדות בסביבה הטבעית של האדם, שם ההשפעה יותר גדולה. ובאמת נוכחתי לראות בהמשך איך שלאט לאט עוד ועוד יהודים במקום ההוא התקרבו".

ועלייך, זה השפיע?

הגישה הזו השפיעה עלי מאוד. הרגשתי שמה שנאמר – נאמר גם לנו, הילדים שלו. ובכלל, אני תפסתי את אבא שלי כאדם מאוד עשיר בכישרונות. לא רק במוזיקה, הוא היה איש אשכולות. היה לו שכל חריף, זיכרון פנומנלי, הוא התעניין בהמון דברים ובתחומים הרחוקים זה מזה. הוא ראה לעצמו כמשימה בחיים לקחת תחומים של חול ולהעלות אותם לקודש. הוא כתב שירים וקרא ספרים במגוון נושאים. הרבה חומר והרבה מחשבה. הוא היה אדם סקרן מאוד ותמיד משהו אחר מאוד עניין אותו. הוא היה מסתובב תמיד בחנויות של ספרים ישנים ומחפש אוצרות אבודים. כל ספר שהיה מעניין אותו – היה קונה. מכימיה ועד ספרות, ממוזיקה ועד היסטוריה. בתקופה האחרונה, ממש בחודשים האחרונים של חייו, כשהוא נאלץ לעזוב את ביתו וארז את הכל – הוא קיפל שם את החיים שלו. ואני ראיתי, בקיפול הזה, את הספרייה העצומה והעשירה שלו נפתחת. כשהוא ארז אותה – היא נפרשה בפניי.

ספרי לי על הבית ההוא.

זה היה בית מאוד מיוחד, בשכונת מקור ברוך בירושלים. תקרות גבוהות, אריחים סדוקים של ריצוף ערבי, כלי נגינה תלויים על הקירות, נברשת של נרות שמן לשבת. זה לא היה בית של זהב וכסף, אלא של נשמה. הבית תמיד היה פתוח לאורחים. המון אנשים עברו בו. במשך שנים התקיים אצלנו שיעור בתורת הבעל שם טוב עם האדמו"ר מקאמארנא, הרב אליעזר סאפרין, בנוכחות אנשים מכל גווני החברה הישראלית. אבא ואמא שלי נאלצו לעזוב את הבית, ומספר ימים לפני שעזבו וקרה מה שקרה אבא אמר לי: "הקירות האלו ספוגים בבעל שם טוב, במגיד ממזריטש, כמה נשמות עברו פה…".

מה תהיה בעינייך הדרך האידיאלית לזכור אותו ולספר עליו?

אבא שלי היה איש אמת. כשעמדו בפניו ערכים שונים שסתרו זה את זה – ההכרעה הייתה כפי שכתוב בהלכה. הוא היה אדם מאוד פנימי עם עולם מאוד עשיר ועמוק. סדר היום שלו היה קבוע: היה קם בשלוש לפנות בוקר והולך למקווה. אז היה יושב ולומד במשך כמה שעות מאמרי חסידות עמוקים, וכל זה עוד לפני סדרי לימוד נוספים שכללו חומש, תניא, הלכה, גמרא ורמב"ם. אחרי התפילה היה מתעמל וממשיך בסדר היום הקבוע שלו. הוא הקדיש המון שעות ללימוד. זה תמיד נראה לי משונה וייחודי. מצד אחד אבא היה אדם מאוד חברותי ומוקף אנשים, ומצד שני – אוטודידקט עם עולם פנימי אישי. הוא תמיד העדיף לנצל את הזמן שלו לשבת וללמוד. גם לימודי קודש, במתכונת הרגילה, אבל גם היה משכיל מאוד בדברים אחרים. כשגילה את האינטרנט, היה לומד שעות מהיוטיוב מוזיקה ובכלל. אני זוכרת אותו מתאמן על סוגי פריטות וטכניקות בגיטרה. הוא היה אדם בריא, אדם ששמר מאוד על עצמו בתזונה נכונה ובהתעמלות שעשה, והאמין שיהודי צריך לעשות את ההשתדלות שלו בשמירה על הגוף כדי שיוכל לעבוד את ה'.

אומנות בוראת מציאות

החזרה שלו בתשובה שינתה את הגישה שלו לאומנות?

היו לנו הרבה דיונים על אומנים ואומנות. הוא התבטא כמה פעמים שהאני הראשוני הגרעיני שלו הוא אותו "אני" אלא שעכשיו הוא מנותב לכיוונים חיוביים ושהיצירות יהפכו טובות יותר. שוחחנו כמה פעמים על השאלה – האם אומנות רק מתארת את המציאות וגורמת לנו הנאה, או שאומנות גדולה מסוגלת ליצור מציאות חדשה? אני רוצה להקריא לך משהו מתוך הספר שלו 'מדרש נעמי'…

תוכלי לספר על 'מדרש נעמי'?

מדרש נעמי הוא חיבור מיוחד שבו אבא מתחקה אחרי המקורות מן התורה ומן החכמים שמצויים בשירי נעמי שמר. אבא עבר על מאות שירים, אבל הכניס מתוכם לספר רק 108 שירים שבהם הוא מצא אינספור אזכורים למקורות יהודיים בתנ"ך, בחז"ל ובספרות היהודית הרחבה. חלק מהדברים נעמי שמר כתבה ביודעין וחלק שלא ביודעין. רק כדי לאתר את המקורות האלה צריכים להיות תלמיד חכם אמיתי ובקיא בספרות התורנית.

וכך הוא כותב עליה –

שִׁירֶיהָ, שֶׁנִּכְתְּבוּ מִתּוֹךְ תּוֹכָחָה מֻסְתֶּרֶת

אוֹ מֵאַהֲבָה גְּלוּיָה לָאָרֶץ הַזּוֹ וְלַאֲנָשֶׁיהָ

עִנְיָנָם אֶחָד – לְשַׂמֵּחַ, לֵהָנוֹת, לְהַמְתִּיק 

וְלִבְרֹא אֶת הַמְּצִיאוּת מֵחָדָשׁ

השבוע דיברתי על זה עם חנן יובל שהיה חבר טוב שלו. לפני שנתיים עשינו לו יומולדת בקיבוץ שלו. בהפתעה הוצאתי בהוצאה עצמית מתנה לאבא – ספר עם חלק מהשירים שלו. שם הספר היה 'השיר הזה רוצה לצאת', שזה גם שם של אחד משיריו. בסוף הערב נתתי לו את זה במתנה. לא את כל מה שהכנסתי הוא אהב, אבל הוא שמח במתנה. בסוף הערב הוא נתן עותקים מהספר לכל המשתתפים והוסיף מתנה משלו: הוא ישב וכתב לכל אחד בנפרד הקדשה. ההקדשות המיוחדות שלו לא נכתבו כלאחר יד, הוא היה משקיע בהן מחשבה ומתאים אותן באופן אישי למקבל. במהלך השבעה ביקשתי מכמה אנשים שיצלמו לי את ההקדשה שכתב להם, משום שראיתי תמיד בהקדשות שלו מעין יצירות קטנות. חנן יובל שלח לי את ההקדשה הזו שמאוד מזכירה את הרעיון שאמרתי עכשיו:

חַזַ"ל אָמְרוּ:

כַּבֵּד אֶת הַשֵּׁם מֵהוֹנְךָ – אֶל תִּקְרֵי מֵהוֹנְךָ אֶלָּא מִגְּרוֹנְךָ 

עָלֶיךָ לְנַצֵּל זֹאת

וכך, כמו הסיפור על הבדחנים בשוק שהיו עסוקים בלשמח אנשים ואליהו הנביא העיד עליהם שהם בני עולם הבא, אבא שלי השתדל לשמח אנשים ולעודד אותם לנצל את הכישורים שלהם לעבודת ה'.

השומר הצעיר ומאה שערים

איזה איש קסום, מלאך ממש. אותי מעניין גם הצד האנושי והחלש: מה היו הקשיים והדילמות שהכאיבו לו לאורך השנים?

אלו אותם דילמות שהעסיקו לא רק את אבא שלי אלא אותנו כמשפחה שחיה איתו. אבא שלי חי בין עולמות:

מצד אחד הוא לא עזב לרגע את העולמות שהיה בהם לפני תהליך התשובה, הוא המשיך לחיות איתם כל הזמן. מצד שני, הוא היה קשור לעולמות חדשים ואחרים שלא יכלו לדור איתם בכפיפה אחת. ראינו את זה בהלוויה ובשבעה. הרבה אנשים שהיו קשורים אליו וכאבו את הפטירה שלו באו לנחם. מצד אחד חבר טוב מהקיבוץ ומצד שני ירושלמי חסיד נטורי קרתא שביכה אותו. שניהם הרגישו שהם החברים הכי טובים שלו. איכשהו, כל הסוגים וכל המינים של היהודים הרגישו אליו קשר אישי וחם. 

אני יכולה להגיד לך שלחיות בין עולמות זה לא דבר קל. זה יוצר קונפליקטים באופן בלתי נמנע. אבל הוא הצליח לנתב ביניהם. איכשהו, דווקא אצלו לא הרגשתי שיש לו קונפליקט מייסר. הוא חי עם זה. יכול להיות שהיה לו, אבל זה בוודאי לא היה ניכר כלפי חוץ.

גם אמנון שילוני, מנהל רשת ג' בקול ישראל, תיאר אותו כאדם שלם בדרכו: "גרתי איתו עוד בדירת סטודנטים בצעירותנו, ובימי כיפור היה מגיע לבית כנסת חב"ד והייתי מגיע לשבת איתו קצת. לא היו לו לבטים לא בזה ולא בזה, לא כחילוני ולא אחר כך כאיש חב"ד. תמיד היה בטוח בדרך שלו. היה שלם עם עצמו ומעשיו והכי בולטת הייתה היצירתיות שלו".

עממי זה אני

האם כאומן הוא היה מודאג מה'פריצה' וההצלחה שלו כמוזיקאי?

הוא כתב כל הזמן. גם שירה, גם פזמונים וגם רשימות ומסות. השירים המוכרים הם היותר ישנים כמו 'אלעד ירד אל הירדן', 'נחל נערן', 'דרך ארץ השקד' ועוד. בזמן הגירוש מגוש קטיף, הוא הוציא שיר שהוא היה מאוד שלם איתו. הוא קרא לו 'מקומות, רגעים, אנשים' ושר אותו דודו זכאי. בפרשנות שלי לשיר – למרות שהוא כתב את השיר עוד קודם לכן – הוא חש חיבור עמוק למה שהתחולל, כי זה סיפור שמספר גם את הסיפור שלו, אנשים שנעקרים מהבית שלהם. השיר הזה הרבה פחות מוכר. הזמנים השתנו וגם הסגנונות. ובכלל, השירים הישנים שלו כל כך התקבלו שזה לא היה משנה לו שיידעו שהוא זה שכתב אותם. העיקר שזה התקבל על ידי אנשים. פעם הוא מצא תקליט ובו אחד השירים שלו, 'נחל נערן', שעליו היה כתוב: 'לחן – עממי'. הוא שמח מאוד מהגילוי הזה. "עממי זה אני", הוא אמר, "זה הדבר הכי גדול שיכול להיות".

הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל היה חבר מאוד קרוב שלו. אבא יזם שיעורים בספר התניא שישודרו ברדיו וגייס את הרב עדין כדי למסור את השיעורים האלה. הוא כתב על התקופה הזו: "השיעור שודר ברשת א', שהייתה אז מאוד פופולרית, ושודרה למדינות רבות בעולם, ביניהן גם לרוסיה הסובייטית שהייתה אז סגורה ומסוגרת. נודע לי אחר כך שהיו חוגים של יהודים שהתאספו אז במקומות שונים בברית המועצות, והתיישבו סביב מקלט הרדיו לשמוע את שיעורי התניא ברדיו שנוסדו כתוצאה מאותה יחידות ראשונה עם הרבי". לימים הסדרה הזו תומללה ויצאה לאור בסדרה הפופולרית 'ביאור תניא'. זו הייתה יוזמה שלו וזה דבר שצריך לעמוד לזכותו. ההקלטות קיימות עד היום. את חלקן העליתי לרשת ואת היתרה הוא מסר בעצמו לחברים מהמכון של הרב שטיינזלץ, והם מעלים את זה עכשיו כפודקאסט. הרב עדין היה אומר לו: "יש אנשים שכותבים שירה גבוהה ויש כאלה שפחות, אבל כששירתך הופכת לשירת העם – אין זכות גדולה מזו". נעמי שמר זכתה לזה וגם הוא זכה לזה. 

ומה לסיום?

אבא הוציא ספר ילדים מאוד מיוחד, בעיניי זה בכלל ספר למבוגרים. הוא צייר בצבעים כל מיני סוגי של קווים. ספר הקווים היה בעיניו ספר לעבודת המידות: יש קו שמח ויש קו עצוב, יש קו כועס וקו מהורהר, אבל בסוף חוזרים הביתה, לקו ההתחלה. לחזור חזרה למקור – זו הייתה המשמעות בעיניו של לשוב בתשובה. כשהיו שואלים אותו אם הוא חזר בתשובה הוא היה עונה, "עוד לא חזרתי, אני עדיין בדרך", כי זו עבודה שלא נגמרת.