הכרזת "כל נדרי" הנאמר בכניסת יום כיפור הוא בגדר תעלומה. מבין הטקסטים הדתיים שנתקדשו בתודעתנו, טקסט זה הוא אולי המוזר ביותר. ראשית, אין הוא תפילה
היא ביקשה טרמפ, נכנסה לרכב, והתחילה לשתף. אישה מאירת עיניים עם כאב גדול בלבה. כבר שנים היא לומדת חסידות, נמצאת בתנועה של צמיחה והתחדשות. יש
בפעם הראשונה שהגעתי לאומן עם תרמיל, כשאני בכלל בדרך להודו, אני זוכר את עצמי פוסע ברחוב הראשי שיורד לציון של רבנו. "איך קוראים לרחוב הזה?" שאלתי
"אבל למה דווקא אני? תמיד אני עושה, שהוא יעשה הפעם". "זה לא פייר שכל פעם אני צריך לנקות אחריו, נמאס לי". "כבר ביקשת ממנו? אז
אדר בעיצומו ואיתו ה-משימה. להיות בשמחה. והשנה זה כמעט סוריאליסטי. שמחה?! מקסימום שמיכה. מזל שהקב"ה נתן לנו עוד אדר להיכנס לאווירה. הרב משה וינברגר אומר,
אני רוצה לספר לכם על ר' אלטר שימחוביץ. הוא היה עמקן גדול בחסידות, עובד ה' ו'פנימי' מאוד. ר' אלטר היה מהבחורים שהרבי הרש"ב שלח לחברון,
בסוף חודש שבט הלך לעולמו ר' אברהם זיגמן. מוזיקאי, יוצר, מלחין, משורר וסופר ישראלי, ומי שהיה מוכר יותר לקהל הרחב כעורך מוזיקלי ברשת ב' וברשת
שלום חברים יקרים! שיהיה לכם ראש חודש אדר שמח ומבורך. הנה הגיע הזמן – "משנכנס אדר מרבים בשמחה". אמנם אדר מביא שמחה גדולה בלבבות, אבל
מי ששנה בת שנים-עשר חודשים לא מספיקה לו, יכול להירגע: אחת לכמה שנים מוסיפים חודש נוסף בלוח השנה היהודי. בניגוד לדתות אחרות, שבחלק מהן יכולים
תמיד שואלים אותי בראיונות רדיו בחודש אדר: "נו, אתה זמר, תן לנו עצה טובה איך להיות בשמחה…" אוי לא, אני חושב. המאזינים מצפים שאשלוף להם