תמיד שואלים אותי בראיונות רדיו בחודש אדר: "נו, אתה זמר, תן לנו עצה טובה איך להיות בשמחה…" אוי לא, אני חושב. המאזינים מצפים שאשלוף להם סגולה או טריק. הלוואי והייתי כספומט של שמחה…
מיד עולה לי בראש הסיפור הידוע על הליצן המפורסם שהיה באמת איש עצוב ומדוכא. עמד והלך לרופא הנפש לקבל עצה כיצד לשמוח. הרופא ניסה וניסה, ומשלא הצליח יעץ לו פשוט ללכת פעם לקרקס ולראות את ה…ליצן. אז כמובן הוא התוודה ואמר, "אה… אהמ… אני הליצן!…". כך נגמר המשל.
אתם יודעים, עכשיו אני חושב שהרופא הזה, במקום לשתוק בהלם, היה צריך לומר לו: מצוין! אף על פי כן זוהי עצתי: לך אל הליצן!
גם אתה, קורא יקר, חפש את ה'ליצן' בחיים שלך שיוציא את השמחה שנטועה בך. אין ויטמין כזה שנקרא 'שמחה' שבולעים והופ – שמחים. שמחה בוקעת ממעיין פנימי. היא תוצאה של מה שאתה עושה עם עצמך. פגשתי אנשים שלווים מאוד אך שמחה אמיתית בלבם, ולעומת זאת אלה שמקפצים ברחובות יכולים להיות שבורים מאוד.
אינני יודע אם ראיתם פעם נגני מוסיקת ג'אז. בעת שהם מנגנים, תמיד תמיד כף הרגל רוקעת על הרצפה לפי קצב המוסיקה.
סיפר לי נגן הסקסופון האגדי, ארני לורס: פעם אחת ניגן איתנו נגן אחד שלא הזיז את רגליו. היה זה פלא בעיניי. פשוט לא ייתכן לנגן ג'אז ולא לרקוע ברגלך לפי הקצב! חשדתי שחסר לו כמוזיקאי משהו בנשמה. ניגשתי אליו. לא רציתי לפגוע, אבל הייתי חייב לשאול. "ג'ו, איך יכול להיות שאתה לא רוקע ברגליך כשאתה מאלתר??". הוא הסתכל אליי במבט תמה ואמר: "ארני! אתה פשוט לא רואה את האצבעות של הרגל שלי בתוך הנעל!…" (חחח)
באמצע הפסוקים הקשים בפרשת כי תבוא מגיע פסוק מעניין וקצת תמוה. התורה אומרת שהעונשים באים על בני ישראל "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה". הייתכן? עונשים כה חמורים – בגלל חוסר שמחה שהיא כלל לא מצווה בפני עצמה אלא רק דרך בעשיית המצוות?!
פירוש שאהבתי מסביר שבאמת הבעיה היא "תחת אשר לא עבדת… בשמחה", מה מסתתר מתחת לזה שלא היית בשמחה? הריחוק מה', מהמהות שלך, מהשליחות ומהאמת שלך, שוב ושוב היצר מנצח אותך.
בפרשה הקודמת, כשיהושע ומשה נפגשים למרגלות ההר ומזהים את קולות ההתרחשות הכאובה במחנה, משה עדיין לא מגיב. רק בהמשך כש"וירא את העגל ומחולות" – אז הוא שובר את הלוחות. זה שבר אותו: לעבור עבירה – בשמחה וריקודים?!
ומה התיקון? לשמוח בעבודת ה'. לא יודע איך. למזלי זה לא ראיון ברדיו. אבל הגמרא בביצה אומרת "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר". בפשט, זה סוג של עץ, אבל בחסידות מסבירים שצריך לנטוע בחיים את השמחה של אדר. לא אמרתי לכם קודם ששמחה היא נטיעה? היא צומחת וגדלה. חורשים, זורעים, מחכים, מתפללים, גוזמים, ובעיקר בעיקר – משקים. אז קדימה תביאו משקה! לחיים לחיים!
