יש סיכוי סביר שאם עלינו הייתה האחריות לבחור בן שימשיך את דרך ה', גם אנחנו היינו בוחרים בעשיו, כמו כוונתו של יצחק אבינו. מספיק לשמוע קצת על החיים של אברהם – חיים של כיתות רגליים למרחקים של אלפי קילומטרים, עימותים בתוך משפחתו, ניהול קרבות בינלאומיים – כדי להבין שהשליחות של הקריאה בשם ה' דורשת איש שדה, איש שטח. זה פחות קלאסי שהנושא בעול הזה יהיה איש תם, יושב אוהלים, חיוור מאור פלורסנטים וצנום מפת במלח ומים במשורה.

הקריאה בשם ה' מגמתה לתקן את העולם כולו, לגלות את הקול האלוקי ואת השם האלוקי שנוכח בכל אדם, בכל בריאה, בכל פינה ברחבי תבל – את זה לכאורה מאוד קשה לעשות מתוך האוהל. רבקה הבינה אחרת, וזה השפיע על ההיסטוריה של האנושות כולה. התפיסה שלה של המציאות הייתה מורכבת משלוש שלמויות שכל אדם מבקש, כפי שמסביר הבעל שם טוב הקדוש. השלמות השנייה (השלמות הראשונה תבואר בהמשך) היא שלמות האדם במידותיו:

מהבעש"ט, 'מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, כי יפול לא יוטל' – הכוונה שאדם צריך לעשות הכל כדי שיהיה שלם. וצריך לעיין על עצמו אולי יש חסרון במדות ובדעות. על כן כתיב (תהילים לד, טו) 'בקש שלום ורדפהו'- רצונו לומר בקש ועיין בעצמך- אולי יש לך חסרון. על כן יבקש להשלים את עצמו או במדות או בדעות. וכל זה אם יכול להשלים על ידי עצמו ואם לאו, ורדפהו, אולי ימצא איש חכם להשלים אותו…

השלמות השנייה שהאדם מבקש היא במידותיו, באישיותו. כל אדם מבקש להיות הביטוי המקסימלי של עצמו. בכל אופן אנחנו נחיה כאן בעולם, נעשה דברים בסגנון הייחודי שלנו, ננגן כביכול את המנגינה הייחודית שלנו. אך לפעמים אנחנו מנגנים את זה בחלילית שבורה, וה' מנסה לעורר בנו את הבקשה לנגן את עצמנו בתזמורת רבת כלים, בשיתוף פעולה עם אחרים ובבהירות פנימית איך נכון לנצח על כל הצלילים. שלמות המידות יש בה גם היכרות עם החוזקות שלי, גם חיבור פנימי לאמונה בשורש האלוקי של כוחותיי, גם ענווה כלפי הבורא ונכונות לשמוע על עצמי מהסובבים אותי – לכן יש הרבה מה לזקק בתוכי לבד, מול דף ועט, מול המראה. פעמים שהאדם מצליח, לבקש שלום בעצמו בעזרת הדרכותיהם של חכמי עמנו, מפיהם ומפי ספריהם. ופעמים שהאדם צריך לרדוף אחרי ההשלמה של עצמו.

…ולפעמים אינו צריך להשלים את עצמו אלא במקומו, בעירו בלבד, ואינו צריך לנסוע למקומות אחרים, מאחר שלא נפל ממנו למקומות אחרים, [אבל יש אחרים שצריכים לנסוע למרחק] … פירוש הכתוב 'מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ' – ואמר על אותן האנשים הנוסעים לארץ מרחקים בסחורות וכדומה, המרחיקים נדוד, לא מחשבותיו יתברך שמו מחשבותם, כי הם חושבים בנפשם שכל עצמם עם דרך נסיעתם לארץ מרחקים הוא בעבור הרבות זהב וכסף חילוף סחורתם, ולזה המה מקצים רגליהם. ובאמת הוא יתברך שמו לא כן ידמה, כי הוא יודע לתקן עניינו יותר ממנו…

פעמים שאדם מנסה להגיע לשלמות עצמית בתוך האוהל שלו, בבית או במרחב המוכר לו. אולי יש בזה הצלחה חלקית. אולי לא. ואם הוא מחפש להיות שלם באופן מודע ומכוון, הוא יאזור כנות ויידע שהוא לא מצליח. ואז הוא ייצא למסע. בחוץ. באזורים גיאוגרפיים אחרים, בשבילי התורה שטרם הלך בהם ובבתי מדרש שלא גדל בהם. ה' ברא בתורה ובעולם המון איכויות ומגוון עצום של נתיבים בהשלמת האישיות של כל אדם, ותמיד יש בעולם את כל מה שצריך כדי שהאדם יוליך את עצמו במסלול אישי שלו.

ומה אם אדם לא מודע לכל זה? מה אם הוא כן מודע אבל בפועל לא עושה שום דבר בנידון? הבעש"ט מסביר שכל אדם כאן בעולם כדי לצעוד במסלול שישלים אותו. אם הוא לא יוצא למסע מעצמו, ה' ידאג שהוא ייצא למסע, וה' יתכנן באופן מדויק את המסלול להשלמה שלו.

איך? על ידי בקשת השלמות הראשונה, התשתיתית, שדילגנו עליה מקודם – השלמות שכל אדם מבקש, להשלים את צרכיו הפיזיים. ובשביל זה הוא מצידו מכתת רגליים ומוכן לנסוע למרחקים. אבל באמת, ה' הוא זה שמכין מצעדי גבר, ואמנם 'דרכו יחפץ' והאדם רוצה לצאת למסע מסיבותיו, אך בשורש ה' תכנן מראש שרק באותה הארץ הוא יבוא במגע עם האנשים שצריכים לפתוח בליבו הזדמנות ללמוד, או שהוא זה שצריך ללמד.

לכן עובד ה' תמיד ער. תמיד סקרן. כל מקום שהאדם הגיע אליו יש שם הזדמנות להשלמה של נפשו או לתיקון שצריך לעשות שם.

…שיעשה שם האדם הזה איזה עובדא [=מעשה] מדרכי עבודת השם יתברך, ושיתקן שם האדם איזה עובדא הצריך לו, ועל כן חייב האדם לראות את עצמו בהיותו בא אל איזה מקום וליתן אל לבו מה זה ועל מה זה הביא אותו השם יתברך לכאן…ויש גם כן ש… אינו צריך לנסוע ולטלטל את עצמו להשלים, מאחר שהוא גדול בתורה שכתוב בה (תהילים יט, ח) 'תורת ה' תמימה משיבת נפש' – רצונו לומר אם נפל חיות מנפש בשאר מקומות, על ידי תורה שלומד יכול לברר כל החיות, אפילו מה שנפל לשאר מקומות כי תורה כנגד כולם (פאה א, א).

וזהו (אבות ו') 'הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה' – ר"ל, זוכה לברר החיות מכל המקומות, כי בתורה נבראו כל המקומות. רק זה אינו שכיח, כי זה היה מדת יעקב על ידי תורה שלמד היה מברר החיות מכל המקומות, על כן היה 'איש תם יושב אוהלים' – רצה לומר כשלמד יעקב באוהל אחד במקום שהיה דר, נחשב כאילו ישב בכל המקומות ואוהלים…

מסתבר שאפשר גם להגיע לכל המקומות בעולם – דרך התורה. והייתה תקופה ארוכה בחיי יעקב, בה הוא נסע בכל קצוות תבל, והשלים את נפשו – בלי לצאת מהאוהל. הוא טייל בין חדרי התורה, והגיע לכל האוהלים שהיה צריך כדי להשלים את נפשו ולהיות איש תם, איש שלם. אדם יכול ללמוד תורה וזה יהיה נחמד. אבל יעקב למד תורה לשמה, אותיות שלמה, תורה שיעקב יודע שמשלימה את נפשו, והוא זכה לדברים הרבה. אולי היה נראה שהוא יושב באוהל, ולכל היותר מבשל קצת. אבל רבקה שהלכה לדרוש אלוקים ידעה שבעומק הוא נוסע, בימים ובלילות, לכל העולם, דרך התורה שממנה נברא כל העולם. לכן כאשר היה צריך לבחור את הבן שיעסוק בשליחות של השלמות השלישית – שלמות העולם כולו, שלמות של כל כוחות העולם בשיאם ובסנכרון זה עם זה – היא רצתה לוודא שהשליחות הזאת תיפול על כתפיו של יעקב.

יעקב כבר נסע לכל העולם, אך מעוגן באוהל אחד, בשלמות וביניקה מתוך המקור המאחד של התורה. בכך נפתח פרק חדש בחיי יעקב, חיים של יציאה החוצה מהאוהל והשלמת שלושת השלמויות בו זמנית, שלמות של צרכיו האישיים, שלמות של מידותיו, ושלמות של עולם, מכוח 'תורה משולשת', עבור 'עם משולש' (שבת פח.). ואחרי שיעקב טייל בכל העולם דרך התורה, לבש בגדי עשיו, דאג לכלכלת משפחתו וטייל בעולם מחוץ לתורה, נאמר בו 'ויבוא יעקב שלם' (בראשית לג, יח).

כבניו של יעקב, אף אנו שייכים לשליחות הזאת. לכן בכל פינה שנגיע, בכוונה או בטעות, אנחנו מברכים על הצעדים האלה בכל בוקר שה' מראש הכין מצעדי גבר. באור האמונה הזאת, כל יהודי הוא לא נודד (wandering) – הוא יהודי מתבונן (wondering):

… על כן לפעמים יקרה דרך מקרה שרצונו לנסוע למקום אחד, ובא למקום אחר, כל זה גם כן לא בדרך מקרה, רק מאחר שצריך לתקן במקום זה גם כן … ויראה ויבין בעיני שכלו, כל אחד ואחד לפי מדרגתו ובחינתו מה שצריך לתקן שם.