הרב משה שילת: להיות בינוני זה אתגר קשה מאוד. עם זאת, יש הטועים לחשוב שמדובר במצב של הכול או כלום. זה אמנם נכון שהבינוני דורש שלמות, אבל תמיד אפשר לחזור בתשובה ולהפוך לבינוני מאותו רגע ואילך. גם אם נפלת, אתה יכול לקום ולשוב למדרגת הבינוני. האדמו"ר הזקן, שיצר כאן ספר המיועד לבינוניים, מתכוון לומר לנו כל בוקר מחדש: קום ותהיה בינוני. גם אם אתמול היית רשע, קום הבוקר ותהיה בינוני. זה האל"ף־בי"ת של התניא ושל המסר שלנו לחיים. אין ייאוש מאף אדם ובאף מצב.

תארו לעצמכם אדם המטפס על חומה גבוהה ודקה. הוא יודע היטב היכן הוא נמצא, מודע לחלוטין למעשיו ונזהר מאוד לא ליפול. האם ייתכן שייפול? זהו בדיוק הבינוני. התשובה היא שכן, בהחלט ייתכן שתתרחש נפילה. ואם הוא נופל – זוהי נפילה כואבת ומשמעותית. חלילה, מה עלול לקרות לאדם שצונח מחומה כה גבוהה? הנפילה היא מוחשית ואמיתית. אבל כשהוא יקום ויטפס עליה שוב, האם הניסיון השני יהיה אמיתי או לא? הוא בוחר לעלות בחזרה על החומה. מבחינתו, האפשרות ליפול היא אסון שאין לקבל אותו, סכנה מוחשית לשבירת יד או רגל. האם בכל זאת ייתכן שייפול? כן, יכול להיות. וכאשר זה קורה, מדובר בנפילה של ממש.

בתניא נאמר שיש להבין לעומק את הביטוי "רשעים מלאים חרטות". במבט ראשון אפשר לתהות: אם אתה מלא חרטות, למה אתה מוגדר רשע? הרי התחרטת וחזרת בתשובה. התשובה היא שהרשעים אינם מלאים בתשובה אלא בחרטות. בלשון ימינו הם 'מלאים מצפונים'. יש להם ייסורי מצפון, אבל זה לא גורם להם לקום, להיעמד שוב על החומה ולבחור בקבלת עול מלכות שמיים מלאה מתוך החלטה של מאה אחוז שאינם מוכנים ליפול. הרשע המלא בחרטות ממשיך לעשות ככל העולה על רוחו. הוא רוצה קצת קדושה וקצת מהעולם הזה, ועלול ליפול גם בדברים אסורים. זוהי הגדרתו של הרשע, גם אם ייתכן שרוב מעשיו הם מצוות.

מצב תודעתי רציני

אם כך, למה מתכוון התניא כשהוא כותב שהבינוני "לא עבר ולא יעבור עבירה מימיו"? אין הכוונה שמי שכבר חטא אינו יכול להיות בינוני. הרבי מלובביץ' מסביר שהמשמעות היא שהאדם חזר בתשובה ברמה כה עמוקה, שבתודעה שלו הוא רחוק לחלוטין מהרע; מבחינתו, הרע מעולם לא היה קיים וגם לעולם לא יהיה. מדובר במצב תודעתי, אבל כזה שהוא רציני ומחייב..

חשוב להוסיף שהחלוקה בין הדמויות המדוברות בתניא אינה מסתכמת באפשרויות של רשע, צדיק או בינוני באופן מוחלט. אומנם זה נכון שבסופו של דבר קיימת הגדרה שקובעת את מעמדך – הגדרה שעשויה אפילו להשתנות בין היום למחר – אבל בתוך המסגרת הזו קיים מרחב התפתחות רחב. גם כשהגעת למדרגת הבינוני, והלוואי שנגיע לכך, ישנם תחומים שבהם תוכל לעבוד על עצמך עד שתגיע למדרגת צדיק, כלומר מצב שבו לא יהיה לך יצר הרע כלל כלפי אותם דברים. הרי כולנו יודעים שישנם מעשים רבים שאינם מעוררים בנו כל פיתוי. רוב האנשים הדתיים שאני מכיר לא חשים יצר הרע להדליק אור בשבת; זה פשוט מחוץ לתחום התאוות והיצרים שלהם. לכן המטרה היא להכניס עוד ועוד תחומים לאותו אזור שבו אתה מתנהג ממש כמו צדיק.

באותה מידה, גם מי שנמצא במדרגת רשע – ורבים מאיתנו מוצאים את עצמם שם לא פעם – יכול להכניס כמה שיותר דברים לתחום הבינוני. מיהו אותו בינוני? אדם שיש לו יצר הרע והוא שרוי במלחמה פנימית, אבל אינו נופל. לכן גם אם אנו חווים נפילות, עלינו לשרטט קווים אדומים ברורים בתחומים שבהם לא ניפול בשום אופן. למשל: אולי אכשל ב'אבק לשון הרע', אבל לא אדבר לשון הרע של ממש. כל אחד מאיתנו יכול לשאוב השראה מהתניא ולהבין שהמציאות אינה מתמצה בתוויות נוקשות. מכל מקום שבו אתה נמצא, נסה לטפס לדרגה גבוהה יותר, ולו באופן חלקי. והקדוש ברוך הוא בהחלט מכיר בחלקי; לא הכול בחיים הוא שחור או לבן.

כוחה של אמונה

הרב אמחיה אבן ישראל: האמירה המרכזית של ספר התניא היא שכל אחד יכול להיות בינוני. למעשה, האדמו"ר הזקן אומר לנו: אני מאמין בך, אתה מסוגל להיות בינוני. כשאנחנו מבינים את משמעות המושג, זה עלול להישמע לנו רחוק ומנותק. אדם שואל את עצמו איפה אני ואיפה הבינוני? הרי הדרך לשם עוד כל כך ארוכה ומייגעת. מול הספקות הללו, האדמו"ר הזקן פוסק נחרצות שכל אחד יכול. אתה אדם בעל יכולות מופלאות, המסוגל להגיע לשליטה עצמית מלאה, וזהו כוח יוצא מן הכלל. הרי לא כל אחד מאמין בנו בצורה עמוקה כל כך.

ועדיין, כאשר אנו מהרהרים בדמותו של הבינוני ואומרים לעצמנו שזהו אומנם הרף הגבוה שאליו אנו שואפים, אבל הדרך האישית שלנו עדיין ארוכה מאוד, עולה החשש שמא לעולם לא נגיע ליעד. או שאולי נאמר לעצמנו שלא נהיה שם בזמן הקרוב. אם כן, מה אנחנו אמורים לעשות עם כל מה שכתוב בספר התניא? היכן בדיוק נמצא החיבור האישי שלנו אל הדמות המופלאה של הבינוני, אם אנחנו עדיין לא שם, או מרגישים רחוקים ממנה שנות אור?

התשובה לכך היא שאי אפשר לייפות את המציאות: הבינוני של התניא הוא אכן אדם השולט במאה אחוז במחשבה, בדיבור ובמעשה. עם זאת, אנחנו יכולים לקחת את היכולות והאיכויות שלו וליישם אותן בחיינו באופן יחסי, לפרקים ולרגעים קצרים. אני בהחלט יכול להיות בינוני במשך חמש דקות ביום.

מוח שליט על הלב

אם יש לי אתגר רציני לקום בבוקר לתפילה, או קושי באופן שבו אני מתייחס לאנשים הקרובים אליי ומדבר עליהם, ואני מצליח לשלוט בכך במשך עשר דקות – לא עשרים וארבע שעות, אלא רק עשר דקות מהיום שלי – הרי שבאותו פרק זמן אני בינוני במובן מסוים. אני מאמץ את העיקרון המרכזי של הבינוני לפי האדמו"ר הזקן: מוח שליט על הלב. ההבנה, התפיסה והראייה שלי הן אלה שמכוונות את הרגש ואת המעשים, ואני מיישם את השליטה הזו לפחות לכמה דקות ביום.

ברגע שאני פועל כך, הרי שכבר עליתי על נתיב הבינוני. מכאן והלאה המשימה היא רק, ואולי במירכאות, 'להגדיל טווחים' – לעשות את זה לעיתים תכופות יותר, וליישם את השליטה הזו בעוד תחומים ובעוד מישורים בחיינו. אבל הבסיס לכול הוא אותה יכולת יסודית שבה אני מסוגל לומר לעצמי: אמנם מתחשק לי, אבל איני עושה זאת. למרות שאני נוטה לכך או חושב כך או אחרת, אני בוחר בסופו של דבר לעשות את רצונו של הקדוש ברוך הוא. גם אם עמדנו בכך רק חמש דקות ביום, אנחנו כבר צועדים בבטחה על מסלולו של הבינוני.