בואו נעשה משהו מגניב.
מכירים את הסיפור של ר' נחמן על ההינדיק?
בדיוק. בן המלך שחשב שהוא תרנגול הודו והתחיל לאכול עצמות מתחת השולחן ואף אחד לא הצליח לרפא אותו, עד שהגיע חכם אחד והתחיל לעבוד איתו בשלבים: בהתחלה הוא אמר לו שאפשר להיות תרנגול הודו וללבוש חולצה, אחר כך הוא שכנע אותו שאפשר להיות תרנגול הודו וללבוש מכנסיים, וככה הוא עבר איתו שלב שלב עד שהוא ריפא אותו לגמרי.
אז עכשיו אני רוצה שנכתוב את ההינדיק הפוך.
האמת שזה היה ממש חזק אם הייתי כותב בסגנון של הסיפור המקורי, אבל זה יהיה פחות מובן ולכן אני משחרר את זה.
*
פעם היה מלך ולמלך היה ילד והילד היה חכם, צדיק, ירא שמים גדול, והוא התנהג ממש כמו בן של מלך.
יום אחד הגיע לארמון איזה הֵלֶךְ אחד. אף אחד לא ידע מאיפה ההלך הזה הגיע, אבל הוא היה כל כך נחמד וחביב, וגם היה נראה בחור לעניין אז נתנו לו להישאר. ומאז ההלך נשאר בגינות של הארמון והסתובב שם להנאתו, הוא לא הפריע לאף אחד וגם אף אחד לא הפריע לו.
*
בהתחלה בן המלך אפילו לא ידע על קיומו של ההלך, גם ככה הוא למד או התפלל רוב היום, ובשאר הזמן היו לו דברים חשובים מאוד להתעסק איתם או ללמוד אותם.
אבל אז בן המלך חלה לכמה שבועות ואחת ההוראות של הרופאים הייתה להוריד עומס ולנשום הרבה אוויר צח, ופתאום בן המלך התחיל להסתובב הרבה בגינות הארמון.
ההלך היה עסוק בשלו, מתעלם באלגנטיות מהפמליה המלכותית שמסתובבת לו בטריטוריה, וגם בן המלך שהרבה אנשים הקיפו אותו עדיין לא הבחין בהלך.
והנה יום אחד, כאילו במקרה, תפוח אדום ויפה התגלגל ישר אל רגליו של בן המלך. שומרי הראש הערניים קפצו מיד לתפוס את מגלגל התפוח, ככה שההלך המסכן מצא את עצמו קשור עוד לפני שהוא הספיק להבין מה קורה. בירור קצר העלה שהתפוח התגלגל להלך מהיד ממש בטעות, וההלך שוחרר תוך אזהרה חמורה שדבר כזה לא יקרה שוב, לא בטעות, לא במקרה ולא בשום אופן אחר.
הפמליה התכוננה לתזוזה, אבל בן המלך התעקש מאוד לקיים מצוות השבת אבדה ולהחזיר את התפוח, ולכן ההלך נקרא אל בן המלך כדי שבן המלך יזכה במצווה החשובה. מבט אחד בעיניים גרם לבן המלך להבין שיש כאן מישהו ששווה להכיר יותר לעומק.
ומאז כל יום בזמן הטיול היומי היו בן המלך וההלך מטיילים ביחד תוך כדי שיחה. בן המלך גילה שהוא לא טעה, ההלך היה חכם, רגיש, מעניין, מקורי, שנון, בן שיחה נעים ובעל אישיות כובשת.
*
אחרי כמה שבועות בן המלך התחיל לאכול מתחת השולחן במקום במקום הקבוע שלו.
זו הייתה סנסציה. כולם היו בשוק חוץ מבן המלך וההלך. בן המלך גם לא הבין מה הסיפור הגדול, הוא לא מפסיק להיות בן המלך, הוא בן מלך שאוכל זרעונים, לא כזה ביג דיל. הוא גם לא התבייש להגיד שהרעיון המקורי הזה נולד בשיחות עם ההלך.
היועצים החכמים של בן המלך הבינו לאן העסק מתגלגל וניסו להפריד בין בן המלך להלך, הם דיברו עם בן המלך בהיגיון, הסבירו לו, אפילו איימו עליו, אבל זה היה אבוד, כבר לא היה עם מי לדבר.
*
השלב הבא היה לעבור לאכול עצמות ולא את האוכל שהגישו לו מדי יום. וזה היה מקסים, כי גם ככה האוכל לא היה לו טעים, אז עכשיו הוא הבין שהוא יכול לאכול עצמות ולהישאר בן של מלך. נפלא.
שבועיים אחר כך בטיול היומי ההלך חיכה לו עם מכנסיים מיוחדות, ולמרות המחאות הקולניות של בני הפמליה בן המלך וההלך החליפו את המכנסיים שלהם למכנסיים של תרנגולי הודו. בדרך חזור בן המלך הסביר לבני הפמליה שהמכנסיים האלו הרבה יותר נוחות. ובכלל הוא לא מבין מה הבעיה, הוא יכול ללבוש מכנסי תרנגול הודו ועדיין להישאר בן המלך.
היועצים לא היו מופתעים בכלל, וגם ניסו להראות לבן המלך באיזו דרך הוא הולך ומה יצא ממנו בסוף, אבל הוא לא הקשיב. בן המלך טען בתוקף שהוא יכול ללמוד פחות ועדיין להיות בן המלך.
כצפוי די מהר בן המלך הוריד גם את החולצה. הוא הסביר שזה ממש חשוב לתפקיד שלו כבן מלך, להזדהות עם האנשים העניים בממלכה. והנה למרות שאין לו חולצה לא קרה כלום, הוא ממש נשאר בן המלך.
*
וכך שלב אחרי שלב בן המלך הלך והפך לתרנגול הודו שבטוח שהוא בן המלך עד ששכח לגמרי שהוא בן המלך ונישאר הינדיק.
*
ככה עם ישראל נהיו עבדים במצרים, וככה אנחנו הופכים להינדיקים.
להכיר את הבעיה זו התחלה של הפתרון.
לחזור להיות בנים של מלך.
