"עבד" היא מילה שגורמת לנו לתחושה לא נעימה, אנחנו מיד מדמיינים מישהו אומלל, מוכה וחבול שנאלץ לבצע דברים שהוא לא ממש רוצה. לכן לשמע צמד המילים "עבד השם" אנחנו מנסים להתפתל ולכתוב מאמר שלם המסביר מדוע זה בעצם טוב, למרות התחושה הראשונית הלא כל כך נעימה.

אך למען האמת, השכנוע העצמי הזה מיותר לחלוטין, משום שלא רק ש"עבד השם" הוא לא העבד האומלל מהסיפורים, למעשה המשמעות הפוכה לגמרי: בעוד "עבד" הוא אדם חסר זהות ורצון משל עצמו, בעבודת השם, "עבד" משמעותו אדם "מעובד" כלומר, אדם שמודע לעצמו ולייחודיותו, ולפיך דואג לְעַבֵּד ולממש את כוחותיו ויכולותיו, לשנות את מידותיו ולהשפיע טוב אלוקי לעולם, כך שלחייו תהיה משמעות אמיתית.

וכי יש לך דבר משמח יותר?

אז מאוד משמח להיות "מעובד", אבל למה צריכים לעבוד על זה קשה כל כך? ואתם בטח תוהים האם מותר לנו מעט להתעצב על עצם הקושי? ובכן, גם לא.

האדם נברא מן האדמה, ולכן הוא קצת כמו "שדה אנושית", וכמו שמאז חטא עץ הדעת החלה האדמה להצמיח קוץ ודרדר וגורשנו מגן עדן לטפל במפגע הזה, כך גם היום - הנשמה שלנו מגורשת מגן עדן ויורדת לגוף שלנו, "לעבוד את האדמה" בזעת אפנו, לנכש את כל צמחי הפרא חסרי התועלת, ולהוציא יבול טוב מן האדמה, שהיא גופנו - מידות טובות, אהבת ישראל, מצוות ומעשים טובים.

זה אולי קצת מעייף בתחילה, אבל התמורה אדירה – משום שבעוד נשמנו הייתה בגן עדן, היא לא עשתה שום דבר כדי להיות קדושה וטהורה, ולפיכך סך התכונות הטובות הוא לא כל כך שלה, אלא יותר מתנת א-ל, ולכן לא הייתה לה היכולת לממש את עצמה. ובירידה למטה "לעבד" את האדמה-הגוף, הדברים הטובים שצומחים מן העבודה הזו הם לגמרי נזקפים לזכותנו, והמימוש העצמי שלנו מגיע לשיאו. בכך אנו משלימים את מה שהקב"ה רוצה כל כך, שבכוחות עצמנו נביא לעולם את האלוקות.

אז לא רק להיות "מעובד" זה דבר נפלא ומשמח, אלא גם הקושי הוא סימן טוב, כמו כל דבר טוב שמגיע בעמל.

אמר החכם מכל אדם "יתרון ארץ בכל היא, מלך לשדה נעבד" (קהלת ה ח). כלומר: מה נפלא יותר מעבודת הארץ (העבודה עם הגוף, לעבדו ולשמרו על פי ציווי ה') שהרי אפילו המלך (הקב"ה) זקוק לעבודתו של יהודי שיעבד את גשמיותו, שהרי "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים". ואם כן, הקב"ה הותיר את המשימה הזו בידינו בלבד, ומשם נחת הרוח האמיתית שלו, לראות את בניו "מעבדים" ומממשים את עצמם ואת חייהם. אושר!