בס"ד

מה כל כך משמח בלהיות עבד של ה'?
השדה הזה הוא שלנו
// הרב יואל בייטש

"עבד" היא מילה שגורמת לנו לתחושה לא נעימה, אנחנו מיד מדמיינים מישהו אומלל, מוכה וחבול שנאלץ לבצע דברים שהוא לא ממש רוצה. לכן לשמע צמד המילים "עבד השם" אנחנו מנסים להתפתל ולכתוב מאמר שלם המסביר מדוע זה בעצם טוב, למרות התחושה הראשונית הלא כל כך נעימה.

אך למען האמת, השכנוע העצמי הזה מיותר לחלוטין, משום שלא רק ש"עבד השם" הוא לא העבד האומלל מהסיפורים, למעשה המשמעות הפוכה לגמרי: בעוד "עבד" הוא אדם חסר זהות ורצון משל עצמו, בעבודת השם, "עבד" משמעותו אדם "מעובד" כלומר, אדם שמודע לעצמו ולייחודיותו, ולפיך דואג לְעַבֵּד ולממש את כוחותיו ויכולותיו, לשנות את מידותיו ולהשפיע טוב אלוקי לעולם, כך שלחייו תהיה משמעות אמיתית.

וכי יש לך דבר משמח יותר?

אז מאוד משמח להיות "מעובד", אבל למה צריכים לעבוד על זה קשה כל כך? ואתם בטח תוהים האם מותר לנו מעט להתעצב על עצם הקושי? ובכן, גם לא.

האדם נברא מן האדמה, ולכן הוא קצת כמו "שדה אנושית", וכמו שמאז חטא עץ הדעת החלה האדמה להצמיח קוץ ודרדר וגורשנו מגן עדן לטפל במפגע הזה, כך גם היום - הנשמה שלנו מגורשת מגן עדן ויורדת לגוף שלנו, "לעבוד את האדמה" בזעת אפנו, לנכש את כל צמחי הפרא חסרי התועלת, ולהוציא יבול טוב מן האדמה, שהיא גופנו - מידות טובות, אהבת ישראל, מצוות ומעשים טובים.

זה אולי קצת מעייף בתחילה, אבל התמורה אדירה – משום שבעוד נשמנו הייתה בגן עדן, היא לא עשתה שום דבר כדי להיות קדושה וטהורה, ולפיכך סך התכונות הטובות הוא לא כל כך שלה, אלא יותר מתנת א-ל, ולכן לא הייתה לה היכולת לממש את עצמה. ובירידה למטה "לעבד" את האדמה-הגוף, הדברים הטובים שצומחים מן העבודה הזו הם לגמרי נזקפים לזכותנו, והמימוש העצמי שלנו מגיע לשיאו. בכך אנו משלימים את מה שהקב"ה רוצה כל כך, שבכוחות עצמנו נביא לעולם את האלוקות.

אז לא רק להיות "מעובד" זה דבר נפלא ומשמח, אלא גם הקושי הוא סימן טוב, כמו כל דבר טוב שמגיע בעמל.

אמר החכם מכל אדם "יתרון ארץ בכל היא, מלך לשדה נעבד" (קהלת ה ח). כלומר: מה נפלא יותר מעבודת הארץ (העבודה עם הגוף, לעבדו ולשמרו על פי ציווי ה') שהרי אפילו המלך (הקב"ה) זקוק לעבודתו של יהודי שיעבד את גשמיותו, שהרי "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים". ואם כן, הקב"ה הותיר את המשימה הזו בידינו בלבד, ומשם נחת הרוח האמיתית שלו, לראות את בניו "מעבדים" ומממשים את עצמם ואת חייהם. אושר!

אין שאלה
// הרב ארלה הראל

האמת, השאלה אפילו לא מתחילה בעיניי. אדרבה, עבד של מי שבראני – איזה כיף! מי כמוהו יודע מה טוב לי. זו העבדות המשחררת ביותר. ידועים דברי חז"ל "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה", זו החירות היחידה שקיימת, כפי שמבאר במתק לשונו האלשיך הקדוש (בפירושו לקהלת פרק י): "כי ידוע, כי אשר ישתעבד ליצרו הרע יקרא משועבד כמשרת ועבד לו, אך אשר ישתעבד ליצרו הטוב עושה רצונו תמיד הוא יקרא בן חורין ולא משועבד, כי אין לך בן חורין כעוסק בתורה ומצות, כי העושה רצון יצרו הטוב עושה רצון קונו והאדם הוא חלקו נמצא עבד לעצמו, והוא גדר החרות בעצם". זו החירות האמיתית היחידה, ואין כל דרך אחרת להשיג חירות מבלעדיה. כל כך פשוט, כל כך טבעי וכל כך משמח.

נכון, לפעמים קשה להרגיש את זה בחוש, כי השתבשנו. במקום שהחשק הטבעי שלנו יהיה לעשות את רצון הבורא, אנחנו חשים את תאוות היצר הרע כרצון טבעי. ואז אנו חשים כאב וצער על הוויתור כביכול שאנחנו נאלצים לעשות כדי להשתעבד לאדוננו כעבדים. אבל זו רק אשליה, ובאמת גם אז אנחנו מאושרים.

תורת החסידות באה לעולם (בין השאר) כדי להמתיק את התורה בפינו כדבש. דברי דוד המלך "טעמו וראו כי טוב ה'" נדרשו על ידי גדולי הצדיקים רבות, ובמיוחד הרחיב בזה כ"ק אדמו"ר ה'שם משמואל' במקומות רבים, למשל: "היינו אהבה ודביקות למקום, וכאשר טעמו וראו כי טוב ה' ועריבות ומתיקות הקדושה, אז ממילא השליכו מהם עול חשבונות הרבים, כי כל האהבות החיצוניות אינן תופסות מקום כלל ואפס ותוהו נחשבות לעומת עריבות ומתיקות הקדושה לזוכים אליה" (פרשת וירא שנת תרע"ה).

ממילא, האמת ברורה, וכל שנותר לנו הוא לעבוד על ההרגשה – להצליח להרגיש כמה טוב לנו לעבוד את ה' יתברך, הטוב והמטיב, על ידי לימוד פנימי ועמוק של תורתו, על ידי נגינה, שירה ריקוד ורגש חם.

עבוד מיראה, עבוד מאהבה
// הרב חיים איידלס

"בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים" (בבא בתרא י). שאל המגיד ממזריטש זכרו יגן עלינו: הרי אין לך כנוע וממושמע יותר מעבד, ואיך אפשר לבוא ולומר שהעבד אינו עושה רצונו של אדונו?

והסביר: אין הכוונה לביצוע רצונו אלא האם אנו מחדשים רצון אצל הקדוש ברוך הוא או לא. לאב ולבן רצונות משותפים, כשבן רוצה משהו הוא יוצר רצון אצל אביו, וזוהי כוונת המילים "עושין רצונו של מקום".

עבד הוא פועל טכני, ומבחינתו לו היה יכול לעזוב את העבדות הוא היה פורק מעצמו עול. הוא לא בכיוון של רצון וודאי שלא חידוש רצון.

השאיפה שלנו הינה להיות בנים, שנפעל מתוך רצון פנימי ונחדש רצון אלוקי, אבל אנחנו עבדי השם גם כשיש קושי, גם כשאין בתוכנו רצון, אנחנו עבדים! על כך אנו אומרים בראש השנה ויום הכיפורים "אם כבנים אם כעבדים", אם נזכה להיות כבנים או שיחתמו אותנו רק כעבדים, אבל אלו עבדים שעושים – כפשוטו – רצונו של מקום! ולכן "הללו עבדי ה'!".

היה אומר הרבי רבי חנוך העניך מאלכסנדר זכרו יגן עלינו, על הפסוק "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל", משל למה הדבר דומה? לילד קשה הבנה שלאחר שנת לימוד ארוכה בא אביו לבחון אותו על אותיות האלף-בית והניקוד. הילד התחיל לקרוא אל"ף בי"ת גימ"ל דל"ת, אבל לא היה מוכן לומר מה יש מתחת לאות ה', מהו הניקוד שתחתיה.

אביו כעס עליו עד מאוד ודרש ממנו: "אמור מיד מה יש תחת הה'"! השיב הילד "מתחת להֵיי (ערימת שחת באידיש) נמצא הארנק שגנבת אמש מהשכן...".

ביאר הרבי, זו הכוונה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה", מה מונח מתחת לאי-עבודת ה' בשמחה? שיש כאן מבחינתך טכניות, והיית שמח לפרוק מעליך עול, אלא שיראת העונש וההכרח מונעים זאת ממך.

זו זכות לעבוד בבחינת בן לקדוש ברוך הוא, אבל צריך גם את המושכות של עבד כמו שאומר הירושלמי, והביאו רבינו תם בספר הישר: "עבוד מאהבה עבוד מיראה, עבוד מאהבה - שאם באת לשנוא אין ירא שונא, עבוד מיראה - שאם באת לבעוט אין ירא מבעט".

מזה ומזה אל תנח ידך, וירא שמים יוצא ידי שניהם.

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
יהושע מילר

הכמיהה לגאולה ודי

לכל נפש המצפה להשלמת תהליך הגאולה, השבועות האחרונים היו מורטי עצבים במיוחד. מחכים למשהו. לא ברור

למאמר המלא »
אורי צוקר

מטרה טובה

באיזה קטע הוא שם אותי על הכוונת שלו? כאילו שאני איזה לוח מטרה. * בניגוד לסיפורים

למאמר המלא »
הרב יעקב עמיחי סופר

להיות עם חופשי בארצנו

עַם הָאֵ־ל נַפְשׁוֹ הוֹמִיָּה, עַם חוֹפְשִׁי לִהְיוֹת, לֹא עַבְדֵי הַזְּמַן וְלֹא עֲבָדִים לַעֲבָדִים. אַךְ הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן