שלום חברים. בימים אלה, כשהלב מתרגש מכל הפלאות שמתרחשות מסביב, ובמקביל עדיין אנחנו חוסים בצילם של הממ"דים למיניהם, חשבתי להתוועד איתכם על דברי דוד המלך שאומר בתהילים: "שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עלייכי". כלומר, בתוך הזמנים של הטרדות, הפחדים והטלטלות שהוא חווה, דוד פונה אל נפשו ואומר לה: את יכולה לחזור אל מנוחתך, כי למרות כל מה שעבר עלייך ה' היטיב איתך.
דוד ממשיך ומשתף: "כי חילצת נפשי ממוות".אין הכוונה רק לכך שלא מתתי. במקרא המילה "נפש" יכולה לבטא גם רצון. כלומר, לפעמים אדם מגיע למצב שבו העניינים בחייו משתבשים כל כך, עד שהוא מרגיש שאין לו כוח להמשיך. הוא מעדיף לפרוש לגמרי מהחיים. הוא רוצה למות, ולכן הוא כל כך זקוק לחילוץ.
יש שלוש דוגמאות לכך בתנ״ך. יונה הנביא מבקש את נפשו למות, אליהו הנביא מבקש את נפשו למות, וגם משה רבנו אומר "הרגני נא הרוג". המשותף לכולם הוא רצון עמוק ששליחותם תצליח, וממנו נובע הכאב הגדול כשהמציאות נראית הפוכה.
כמובן, אנחנו לא מדמים את עצמנו ליונה, אליהו או משה, אבל יש כאן לימוד חשוב: התחושה הזו שצועקת לפעמים בתוכנו: אם אינני מצליח בשליחותי, למה אני כאן?! – היא תחושה אנושית וטבעית. מי שחווה אותה נמצא בחברה טובה של דמויות גדולות.
ובכל זאת, מהו המענה למצב הנפשי הלא פשוט הזה? ובכן, אנחנו יודעים את האמת המסתכמת במילים "נצח ישראל לא ישקר". לקדוש ברוך הוא יש תוכניות משלו. לפעמים הדברים מתקדמים בדיוק כפי שרצינו, ולפעמים הם מתעכבים, מסתתרים או נראים הפוכים מן הציפיות שלנו. אבל דבר אמיתי ונצחי לא משקר. בסוף האמת תצא לאור ונראה את הפרי הטוב של עמלנו.
היכן ההבטחות?
דוד ממשיך ואומר: "כי חילצת נפשי ממוות, את עיני מן דמעה, את רגלי מדחי". כלומר, הייתה לי תקופה בה הרצון למות הופיע אצלי – וה' הציל אותי ממנו. היו לי זמנים של דמעות רבות, של צער מתמשך – אנחנו יודעים מעט מסערות חייו של דוד – וגם מהם ניצלתי. היו מקומות שאליהם הגעתי ודחו אותי, ואתה – ריבונו של עולם – היית שם בשבילי.
ואז הוא מוסיף ומשתף: "האמנתי כי אדבר – אני עניתי מאוד". "עניתי" הוא מלשון עוני ומצוקה, והפסוק יכול להתפרש כך: הייתי במצוקה כה גדולה, עד שהאמנתי גם לדברי הייאוש שאמרתי.
נוסף על כך – ממשיך דוד – איבדתי את האמון בבני אדם. "אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב". מי הן אותן דמויות שדוד אומר שגם בהן הוא לא יכול לבטוח? מסופר שבאירועים מסוימים דוד חש אכזבה גם מדמויות קרובות אליו. אחת מהן היא שמואל הנביא שמשח אותו למלך בשם ה', וכאשר דוד ברח מירושלים במרד אבשלום היה נראה לו שהמלוכה שלו עומדת ליפול וכל המשיחה חסרת משמעות. ברגעים מטלטלים כאלה, גם הבטחות גדולות נראות שכביכול אינן מתקיימות.
דמות נוספת, פחות מפורסמת, היא של מפיבושת בן יהונתן, חברו הטוב של דוד. אחרי שיהונתן נהרג בקרב בגלבוע, דוד רצה לגמול חסד עם בית יהונתן והזמין את מפיבושת בנו, שהיה נכה, להיות מאוכלי שולחנו. אך בזמן מרד אבשלום סיפר ציבא, עבדו של מפיבושת, שקר כאילו מפיבושת מקווה שדוד ייפול והמלוכה תחזור לבית שאול סבו. רק אחר כך התברר שזה היה שקר גמור. מפיבושת כלל לא יכול היה לצאת אל דוד מפני שהיה נכה, וציבא ניצל זאת כדי לסכסך ביניהם. אבל ברגעי המשבר דוד חש שגם מי שהוא היטיב עמו כל כך – מאכזב אותו. כל האדם כוזב.
מה שמיוחד בדברי דוד הוא שכל הדברים הללו נאמרים מתוך הודיה. הפסוקים הללו נמצאים בפרקי ההלל, כאשר דוד כבר מסתכל אחורה על הדרך שעבר. דוד הוא אמן גדול בדיבור עם הקדוש ברוך הוא. הוא גם מדבר עם ריבונו של עולם, גם עם נפשו, וגם משתף אותנו בכל מה שעבר עליו – לא רק ברגעי האור, אלא גם ברגעי הבלבול והכאב. וכך הוא מחזק אותנו מניסיונו: לפעמים הדברים הולכים כפי שרצינו, ולפעמים לא. לפעמים יש בהירות ושמחה, ולפעמים הסתרה גדולה. אבל המסר של דוד לכל קוראי התהילים הוא ברור: גם בזמני שמחה וגם בזמני מצוקה – נצח ישראל לא ישקר, גם אם מה שנראה לעינינו או החדשות ששמענו אינם כמו שחשבנו.
עם סגולה
בזמנים האלה, כאשר כולנו עוברים אתגרים כלליים ואישיים, חשוב לזכור שלא כולם חווים זאת באותה צורה. יש מי שעובר אותם בשלווה יחסית, ויש מי שמרגיש פחדים וחרדות. ליקטתי בשבילנו מספר המידות של רבי נחמן מברסלב כמה עצות מעניינות לזמנים כאלה.
אחת מהן פשוטה ומפתיעה: תמרים מבטלים הדאגה. אפשר לקחת תמר, לברך עליו בכוונה, ולאכול באמונה פשוטה בדברי חכמים. לפעמים דווקא פעולה קטנה ופשוטה יכולה להביא מנוחה לנפש.
עוד אומר רבי נחמן: אור הנר סגולה לפחד. טוב להדליק נר בבית, ביום או בלילה, ואפשר תמיד להקדיש זאת לכבוד אחד הצדיקים. האור מסמל גם משהו עמוק יותר, כפי שרבי נחמן מוסיף במקום אחר: הנר מכניע שליטת הקליפות. הקליפות הן אמנם מושג קבלי, אבל המשמעות הפשוטה היא שלפעמים אדם רואה רק את הצד החיצוני של המציאות, בהתאם לחדשות וכדומה – ואז הוא נתפס בקליפה. ואילו האור מזכיר שיש גם עומק ופנימיות.
עוד עצה: מי שיש לו פחדים – יזמר זמר של שמחה. אפשר אם כן לשים מוזיקה שמחה בפלייליסט, או לשיר שיר שמח בעצמנו.
ועצה אחרונה להיום: סגולה לבטל הפחד – לזכור אברהם אבינו ואת כל מאורעותיו. להזכיר לעצמנו את ניסיונותיו של אברהם אבינו ואת האמונה שעברה ממנו אלינו.
ככה נראית שיחה יפה
נחזור אל דוד המלך שמלמד אותנו דרך מיוחדת של תפילה והתבודדות. כאשר מדברים עם ריבונו של עולם, אפשר גם לדבר עם עצמנו – עם הנפש, ואפילו עם הילד הפנימי שבתוכנו. דוד אומר לנפשו: את יכולה לחזור אל השקט שלך ולזכור שה' גומל עלינו טוב בכל מצב. תראי כמה ה' עזר לך – הציל אותך מן המוות, מן הדמעות ומן הדחייה, גם כשהיו ימים שבהם הרגשת שכל אדם כוזב. יש כאן תנועה יפה של שיח: פעם אל הקדוש ברוך הוא, פעם אל הנפש, ושוב אל ריבונו של עולם. זו שיחה כנה, פתוחה ואמיתית, ובסופו של דבר המסר ברור: גם בזמנים של הסתרה וגם בזמנים של גילוי – ה' גומל עלינו טוב. ולכן כל אחד יכול לומר לעצמו: שובי נפשי למנוחיכי.
לחיים, חברים יקרים. הדברים מוקדשים במיוחד לכל מי שנפשו עוברת טלטלות – שיסכים לפתוח את הלב ולקבל את דברי הנחמה הללו, ולזכור שגם בתוך הדרך המפותלת – יד ה' מלווה אותנו תמיד. לחיים.
