שלום חברים יקרים! שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה! תחל שנה ועציה הטובים! אמנם חכמינו אמרו שהדין על פירות האילן הוא דווקא בעצרת – חג השבועות, אבל אני מבקש לנצל את ההזדמנות ולברך אתכם לכבוד ט"ו בשבט, שכל אחד מכם, יזכה להיות עץ פרי שעושה פירות מתוקים.

מאוד מעניין לראות שלמרות שסדר ט"ו בשבט הוא מנהג מאוחר ולא מופיע בספרי הקדמונים, בכל זאת עם ישראל מחבב מאוד את היום הקדוש והמבורך של ט"ו בשבט, ומרבה באהבה וחיבה לארץ ישראל ולפירותיה הקדושים. אנשים רבים נוהגים לקיים סדר ט"ו בשבט בביתם, ובחצרות החסידים מציינים את היום הזה בטישים גדולים שהאדמו"רים עורכים ביד רחבה.

מה, איך, כמה, למה??

העיסוק בפירות הארץ, מעורר הזדמנות לעסוק בתיקון כללי של האכילה. האכילה שלנו היא נושא חשוב, שבעזרתו אדם יכול להתקדם ולהתפתח רוחנית, אבל חלילה עלול גם לדרדר את מצבו. כמו בנושאים אחרים בעבודת ה', התיקון מתחיל ממודעות. אם אדם לא מודע לפעולות שלו, הוא נשלט בעצם על ידי התת-מודע שלו, וממילא המשמעות היא שהוא מאבד את יכולת הבחירה. לעומת זאת, כשאדם יודע לשאול את השאלות הנכונות והמודעות שלו מתעוררת לחיים, אז הוא יכול לבוא לידי בחירה נבונה ונכונה.

כדי לעורר את המודעות בנושא האכילה, צריך לשאול ארבע שאלות שרמוזות בראשי התיבות של המילה מאכ"ל: 'מה', 'איך', 'כמה', ו'למה'. כלומר, מה אוכלים, איך אוכלים, כמה אוכלים ולמה –  מה הסיבה לאכילה הזאת. שאלת ה'איך' שאדם שואל את עצמו, יכולה לגרום לשינוי מיידי של המצב. אם אדם מגלה פתאום שהוא אוכל בלהיטות, בחיפזון ובחוסר נימוס, הוא יכול להתחיל תהליך של תיקון. רבי נחמן אומר, שאדם צריך לחשוב ולדמיין תוך כדי אכילה, כאילו הוא יושב לאכול לפני שר חשוב ורם מעלה, שאז כל שפת הגוף שלו הייתה משתנה.

השאלה הרביעית, שאלת 'למה', יכולה גם היא להביא להתפתחות. יש מצבים, שאנחנו אוכלים רק בשביל לארח חברה למישהו אחר. לא תמיד האכילה שלנו היא סעודת מצווה, ואנחנו עלולים לאכול לא רק מתוך רעב, אלא גם מתוך שעמום. אם אדם אוכל בגלל שהוא עצוב או משועמם, הוא יכול לעצור לרגע ולשאול את עצמו בעדינות, אם יש עוד דרך שבה הוא יוכל להתמודד עם הקשיים שעוברים עליו.

תיקון האכילה יכול לקדם אותנו הרבה מאוד, בגלל ההזדמנויות המרובות לתרגול שיש לנו בחיי היום יום. יש עניינים שכדי לתרגל אותם צריך ללכת פעם בשבוע לחוג או סדנה, אבל בענייני אכילה כל אחד מאיתנו יכול להפוך לתלמיד מצטיין שלוש פעמים (ואולי קצת יותר…) ביום, ולהתעלות עוד ועוד.

נעשה ניגון שבלב

בט"ו בשבט, יש לנו גם הזדמנות להקשיב לשירת העשבים הידועה, שעליה מדבר רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן: "כִּי כָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ שִׁירָה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה". רבי נחמן מלמד אותנו, שהשהייה בטבע נותנת אפשרות לאדם בעל רגש פנימי, לקלוט את שירת העשבים. לכל דבר בבריאה יש ניגון פנימי, והרועה – המנהיג – יכול ליצור מהמנגינה שכבר קיימת בבריאה, ניגון חדש לגמרי. הניגון המחודש של הרועה מעניק חיות חדשה לעשבים, וכך הכל פורח ביתר שאת. בימינו יש מחקרים רבים על כך שמוזיקה מועילה לצמחים לגדול, וכדאי לנו לזכור שעל בני אדם היא משפיעה על אחת כמה וכמה.

בסיום אותה תורה, שכידוע הפכה למפורסמת בעקבות השיר של נעמי שמר, רבי נחמן מוסיף, ששירת העשבים מביאה טובה נוספת לרועה עצמו. מכיוון שאדם חי בטבע, הוא עלול להיות מושפע מהבהמות. בדרך כלל אנחנו אמנם חושבים על רועי צאן כמקצוע פסטורלי ורגוע. אדם שיש לו המון זמן, לנגן בחליל בחיק הטבע. הבעיה היא שלא תמיד המצב הוא כזה.

רבי נחמן מזהיר אותנו, שאם אדם חי כל הזמן עם בהמות, או עם סביבה בהמית, הוא עשוי להיות מושפע. התודעה של הסובבים משפיע על כל אדם, ואפילו אם הוא בעל אישיות נעלה, יש סכנה לירידה עמוקה לרמה הנמוכה של החברה מסביב. כמובן שאם החברה מורכבת מאנשים ברמה גבוהה, אז יכולה להיות השפעה לטובה, אבל למי שחי עם בהמות, כאלה או אחרות, יש סכנה גדולה להפסיד את כל המעלות שלו. בא רבי נחמן ומגלה לנו, שהניגון שומר על הרועה. אם אדם יודע להקשיב לניגון הפנימי של כל מה שקורה מסביבו, הניגון הזה יביא לו טובה גדולה, ויעזור לו לזכור את הייעוד והשליחות שלו בעולם.

כולנו מוזמנים למצוא את הניגונים שיזכירו לנו את היעוד הנשמתי שלנו. ט"ו בשבט הוא זמן לשאול את עצמנו פנימה – מה היא השירה ומה הוא הניגון שלי. מה יזכיר לי את שליחותי בעולם, וממילא, מה יחזיר לי את השמחה והחיבור לה'. כשאם מוצא את הניגון שלו, אז גם כל העשבים והעצים מסביב מקבלים חיות חדשה. לחיים!