שלום חברים, היום אני רוצה להתוועד איתכם על דמותו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שכעת מלאו 16 שנים לפטירתו.

לרב אליהו, בין השאר, היה קשר מיוחד עם הרב עובדיה הדאיה זצ"ל, מגדולי ישראל בדור הקודם. יום אחד, כשהרב אליהו היה בשנות השלושים לחייו והרב הדאיה כבר היה כבן שמונים שנה, הרב הדאיה ביקש ממנו שילווה אותו לטבילה במקווה לפני עלות השחר כהרגלו. כמובן, הרב אליהו נענה לבקשתו וליווה אותו לטבילה, אבל כיוון שעל פי ההלכה אסור לרחוץ עם רבו בבית המרחץ, הוא פנה לטבול בחדר אחר באותו מקווה שכנראה היה מחולק לכמה חדרי טבילה. "עוד לא סיימתי להתארגן לטבילה – אמר הרב אליהו בהתפעלות – והרב הדאיה כבר סיים לטבול…" הוא חיכה לו עד שיסיים והם יצאו ביחד מהמקום.

בהמשך היום, כשהרב אליהו עדיין היה לצד הרב הדאיה, ביקשו מהרב הדאיה להגיע לאיזשהו אירוע של שמחה. להפתעת הרב אליהו הוא סירב ואמר: "כדי להגיע לאולם יש הרבה מדרגות, ואני זקן מדי…". "כשמעתי את התשובה של הרב הדאיה – סיפר הרב אליהו – שאלתי אותו: 'איך כבודו אומר 'זקן אני'? הרי במקווה כבודו עלה וירד בזריזות גדולה!' הרב הדאיה חייך וענה לי: 'משום צניעות אני לא הולך לאותה שמחה, ולשם כך אני משתמש בטענה שאני זקן'".

הרב אליהו התפעל ואמר לרב הדאיה: "כבודו מתנהג כפי שכתוב בגמרא על אברהם אבינו (בבא קמא צז:) 'אֵיזֶהוּ מַטְבֵּעַ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ? זָקֵן וּזְקֵינָה מִצַּד אֶחָד, וּבָחוּר וּבְתוּלָה מִצַּד אַחֵר'. פעם אחת אתה מתנהג כצעיר בזריזות גדולה כדי לטבול למקווה – כמו שכתוב על אברהם אבינו 'וישכם אברהם בבוקר', 'וירץ אברהם', ועוד הרבה ביטויים לכך שאברהם היה זריז ונמרץ – ופעם אתה זקן כנגד יצר הרע, ואתה אומר שקשה לך ללכת בגיל כל כך מבוגר…".

הרב הדאיה שמע את דבריו ואמר לו כך: "את הדיבור הזה אל תגיד ברבים ואל תספר עליי מאומה, אבל בהספד שלי תאמר את זה".

ההספד המתוקן

אתם יודעים, סיפורים שמספרים על אדם בחייו יכולים להוסיף לו אגו, והאגו מפריד אותנו מריבונו של עולם. אבל אחרי שבן אדם נפטר האגו כבר לא רלוונטי, ומה שרלוונטי זה לעורר את הציבור ברצון להשתפר, להוסיף טוב ולדייק בהליכותיהם לאור דמותו של הנפטר. ולענייננו, זה מה שביקש הרב הדאיה מהרב אליהו.

הרב אליהו המשיך וסיפר כי עד שנפטר הרב הדאיה הוא הספיק לשכוח מאותה אמירה. אמנם הוא הספיד אותו בהלווייתו, אבל לא הזכיר את הסיפור הזה. לאחר כמה ימים בא אליו אחד מבני משפחת הרב הדאיה וסיפר לו כי הרב בא אליו בחלום ושאל אותו 'למה חכם מרדכי לא הספיד אותי?' אותו בן משפחה התפלא על הדברים, כיוון שזכר שהרב אליהו הספיד בהלוויה, ומשכך הוא בא לרב אליהו ושיתף אותו בחלומו. הרב אליהו התבונן וחשב אולי הוא לא הספיד אותו כראוי לו, ואז הוא נזכר באותו מעשה. ואכן, הרב אליהו הוזמן להספיד במעמד השבעה של הרב הדאיה, ושם הוא סיפר את אותו מעשה.

חז"ל אומרים שהנפטר שומע מה שמספידים עליו. ובכן, אם לא די בכל מה שסיפרנו, למחרת השבעה הופיע הרב הדאיה שוב בחלום לבן משפחתו ואמר לו שהפעם חכם מרדכי הספיד אותו כראוי… זאת אומרת, כנראה הוא רצה מאוד שהשומעים יתעוררו לעניין הזה, ובאמת הדברים נוגעים לכל אחד מאיתנו, ובמיוחד אתם הקוראים והמשתתפים בשיחה שלנו. אנחנו צריכים לזכור שיש לנו איכות של נער וגם איכות של זקן, וראוי לנו תמיד להשכיל ולהבין מתי נדרשת מאיתנו זריזות של נער, ומתי לנהוג בכובד ולהשתמש בטענה שדבר פלוני לא מתאים לנו, כנגד היצר הרע.

לא מיותר לומר שפעמים רבות אנשים מחליפים בין הדברים – הם כבדים מדי כשהם אמורים להיות זריזים, והם נחפזים מדי כשהם נדרשים להיות בכובד. ובכן, מי ייתן והסיפור הזה יסייע לנו להיות בזריזות בעת המתאימה, ולהפך – במקומות שראוי לנו להיות בבחינת 'שב ואל תעשה'.

ליישב את הדעת

לסיום, אוסיף ואומר כי אחד הדברים שאני חושב עליהם בהקשר לרב אליהו, הוא על הזכות המיוחדת שהייתה לו להיות בקשר כל כך קרוב עם הרבי מלובביץ' זצ"ל.

הרב אליהו סיפר פעם איך התחיל הקשר ביניהם: סיפרו לו שהרבי עורר על כך שכשם שעורכים לפני חג הפסח 'קמחא דפסחא', באותה מידה יש עניין גדול לסייע בממון ומצרכי מזון למעוטי יכולת גם לקראת חגי תשרי. הרב אליהו שמע את הדברים והתפלא: מה הרבי מחדש? הרי העניין הזה מופיע כבר בכתבי האר"י ז"ל. הוא שיתף את שאלתו עם ידידיו מחסידי חב"ד, וכשהגיעו הדברים אל הרבי הוא אישר אותם, ובמקביל שיגר אליו את השיחה בה עורר על כך, ושם אכן נכתב שמקור הדברים הוא בדברי האר"י הקדוש. כידוע, הרבי מאוד הקפיד שבשיחות שלו יהיו מצוטטים כל המקורות ומראה המקומות.

אגב, זה נשמע כביכול סיפור של מה בכך שהביא לקשר עמוק ומשמעותי בין גדולי עולם אלה, אבל מכאן אנחנו למדים כמה חשוב לתת מקור לדברים. אמנם בשיחה פתוחה בהתוועדות חסידית אולי לא תמיד צריך להזכיר את המקורות, אבל בדברים שבדפוס זה בוודאי יותר משמעותי.

הרב אליהו הוסיף ואמר ביחס להיכרותו עם הרבי, שהמשנה אומרת לגבי "זקני תורה" ש"כל זמן שמזקינין – דעתן מתיישבת עליהן". הוא סיפר: "כאשר ישבתי אצל הרבי כמה שעות ב'יחידות', באותם רגעים שהייתי במחיצתו הרגשתי שדעתי מתווספת ומתיישבת עליי בכל דקה שחלפה. איזו זכות זו הייתה, מעין מה שנאמר על משה רבנו והזקנים: 'ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים'. כשאתה יושב במחיצתו של הרבי, כל דקה שחולפת אתה מרגיש כמה גדלת".

לחיים, חברים יקרים. אני מקווה שרק מלספר את הסיפור המיוחד הזה נרגיש גם אנחנו שדעתנו מתיישבת עלינו. שנזכה לברכת הזריזות וברכת העשייה הטובה, וזכות הצדיקים שהזכרנו היום בשיחתנו תעמוד לזכותו של עם ישראל בכל המצטרך. לחיים!