הייתי פעם חזן בקטמון בימים הנוראים.
בדרך מביתי בנחלאות לבית הכנסת, נוצר לי זמן שקט ורגוע ברחובות ירושלים, בקסם ובשקט של בין השנה שחלפה ובין האור החדש שמתחיל לרדת.
כך התגבשו לי "ארבע המתנות". ארבעה דברים שאני מייחד עליהם את מחשבותיי לפעמים.
המתנה הראשונה: להודות על עצם המצב הקיומי שלי. לא יותר. על עצם זה שאני חי. נושם. שאני אני.
אורגניזם חי. רק על זה צריך לשלם מיליארדים… על החיים. לפני התוספות, בלי הצ'יפס והסלט, עוד לפני התארים וההישגים והשאיפות והקובץ במחשב שבו הדפסנו את קורות החיים.
אני חי בעולם. יש לי החופש לאהוב ולחפש…
המתנה השניה היא בכיוון ההפוך, אם הראשונה הייתה ב"מַאקרו" השניה היא ב"מיקרו": להתרגש מכל דבר קטן. כל רגע נתון מורכב ממיליוני פרטים. כל אחד מהם הוא עצום. כביר. אם רק היינו מספיק רגישים, היינו מתעלפים.
דוגמה: אני יהודי. בבית כנסת. בריא. לא כואב לי כלום כרגע. בני יושב לידי. עוד אחד משחק בחצר. יש לי הורים. יש חלב במקרר. חסה. קצת גבינה. אני יודע לדבר. לבטא. לקרוא. ללחוש. לצעוק. להרגיש. להתפלל. להשתעמם. לרצות ללכת, להישאר, לעוף, לתכנן חופשה. לפרגן למישהו. מגיע חבר טוב. וואו!
לחשוב שאמי הכינה לי סנדוויצ'ים בכל יום, עוד מימי הגן ובמשך שנים. שתי פרוסות וביניהן חומוס או שוקולד. ומה עם… עם ישראל ששב לאדמתו אחרי אלפיים שנה..! השקיעה בכינרת עם גיטרה. אני תקוע עם התחלה של שיר כבר שבוע… וואו!
וזו רק דוגמית, שמשתנה מרגע לרגע ומאדם לאדם. מוזמנים לנסות (ולהוסיף וואווו!).
המתנה השלישית: "שיוויתי". הבעל שם טוב אומר ש"שיוויתי" זה מלשון שווה. כל המציאות תהיה שווה בעיניך. בין אם מבזים אותך ובין אם משבחים אותך. הולך לך או שהולך לך פחות. אחי, דומם מנוע. הכנס לניוטרל. הכל לטובה. הכל הבל. הכל נכון. הכל במקום. והכל בזמן. תפסיק לתת ציונים למאורעות שאתה חווה. מי אתה שתחליט שהיה לא מוצלח? אתה לא יודע כלום. שיוויתי.
והמתנה הרביעית: יש רק הקדוש ברוך הוא.
יש רק ה'. כל המציאות. מאחוריי. מצדדיי. אין עוד מלבדו.
בס"ד
יום שישי, 14 פברואר, 2025
הכי עדכני
16:46
16:20
16:17