המלחין אנדרה היידו, מורי ורבי, שאל אותי פעם: למה מלחינים? למה יוצרים?
ניסיתי להתחכם: "כדי להיות מפורסם… כדי להשאיר בעולם חותם נצח, כדי שהמחנך שלך מהתיכון יפגוש אתך ויגיד: לא האמנתי שיצא ממך משהו…" (חח)
אמר לי אנדרה: אדם יוצר – בראש ובראשונה – כדי להכיר את עצמו, את נשמתו. האדם עומד ומשתומם מול ה"חלק א־לוה ממעל" שבו. מהי אותה נשמה? מה היא רוצה ממני? והיצירה עונה לנו, מגלה לנו.
גם כשאנו עוסקים בתורה, המטרה היא לגלות מי אנחנו.
ר' שלמה, שהיארצייט שלו יחול במוצ"ש, אמר דבר מדהים: כל יהודי הוא אות בתורה, נכון? אם כן, גם להכיר יהודי זה ללמוד תורה !
דיברתי על הפרשה עם בעל תשובה אחד, והוא אמר לי חידוש: אתה יודע למה עד היום הערבים שואפים למות ולהרוג? כי ישמעאל ליווה את יצחק לעקידה, אך נשאר בדרך לחכות עם החמור, וכך חשב שיצחק הולך להישחט על ידי אברהם ח"ו. עד היום נשרש בו הרצון הזה למות ולהרוג בשם האמונה…
לו רק היה באותו רגע גדול, בו שמענו כמה ה' רוצה שנחיה על קידוש ה', נחיה ונחַיה אחרים, נפרה ונפרה את העולם ביצירה וקדושה.
פעם, בצפת, חבר הראה לי פסקה של הרב קוק הכותב שהמלחמות בין עמים באות מחוסר יצירתיות. אברהם, לעומת זאת, עסוק כבר מהצעד הראשון שלו ביצירה, יצירת עם ישראל. מעולם לא עניין אותו לריב עם אף אחד.
הרגשתי את זה בפרשה הקודמת, כשכתוב "ויהי ריב בין רועי מקנה ובין רועי מקנה לוט". הרועים מסוכסכים, והם עסוקים בלבטא את ה'יצירתיות' שלהם בכוחניות. אברהם אבינו, לעומתם, לא קשור לזה.
גם עם ישראל, מאז ומעולם, עוסק ביצירה. התורה מתחדשת על ידי כל יהודי שעוסק בה, והתורה מצמיחה שירה חדשה, עשייה, בנייה, נבואה, חזון ותפילה.
ה'לא עמים' סביבנו, מעולם לא יצרו, לא שיר ולא ניגון… הם פותחים במלחמה והרג, ואנו יוצאים נגדם כאריות. בעזרת ה' נרדוף אותם עד כלותם, כי באמת השאיפה שלנו היא ממלכת קודש!
אני נזכר בשיר החסידי ההוא מילדותי של 'פרחי מיאמי' למילים של הרמב"ם: "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם אלא כדי שיהיו פנויים בתורה ובחכמתה…".
שנזכה בקרוב!
