רציתי לספר לכם מכמה עניינים. עניינים שונים ההולכים ונעשים עניין אחד.
תחילה אספר על פנקס קטן. פנקס חום, דפיו צהבהבים, שנתן לי אחי כשיצאתי לצפת בחודש כסלו לפני שמונה עשרה שנה. באותו פנקס הייתי רושם רעיונות ושירים שעלו בלבי בעת שירה. מהם, רק התחלות שלא מצאתי להן המשך או שחסר היה בהן הסיום. מהם שירים שעלו בהם מילים תחילה ואז ירדו צלילים, ומהם מנגינות שעדיין יושבות ומצפות למילים. את חלקם זנחתי לצערי עד היום אבל יש מהם ששרתי ושרתי, וכמעט שכחתי שגם הם נולדו באותו פנקס.
ועתה אספר לכם על יהושע הצייר והתלמיד חכם. פגשתיו ביום בו הגעתי לעיר ונעשינו חברותא. בבוקר לומדים היינו "חזקת הבתים" ובשעת בין הערביים יושבים ומשוחחים על ניגון ויצירה. סיפרתי לו על הפחד מפני ימים של יובש. ימים שהיצירה נפסקת לה. אמר לי: "בימים שאין המעיין נובע, חזור אל אותם רעיונות שרשמת, שאין להם סיום. אותן התחלות מחכות שם בפנקס לימים כאלה". שמעתי לעצתו, וכך היו נעשים להם שירים חדשים מאותם שברירים, מאותם רעיונות שעמדו וחיכו.
וזהו שייסד הפייטן "ומנותר קנקנים נעשה נס". ומנותר, ממה שנותר. כך מלמדים זקני ברסלב: אף שלכאורה הכל שומם, נראה הרוס וחסר תקווה, וכל שנותר הוא מעט וחסר ערך. טיפה קטנה של חיות בנשמה. מהקצת הזה, מהמעט, עושים להבה חדשה שהולכת וגדלה, הולכת ומאירה.
ואם תרשו, אוסיף סיפור שסיפר לי חברי, עליון שמש. הוא סיפור על האדמו"ר מתולדות אהרן שפעם אחת חלה וכמעט נפטר.
שכב בבית החולים על מיטת חוליו, שכיב מרע. המכונות הראו שזמנו כבר כמעט ותם חס ושלום. לא נותר הרבה.
והנה החלו שפתותיו מרחשות. אמרו, בוודאי קורא את "שמע" והכינו עצמם לרגע יציאת הנשמה. אלא ששמעו שהוא אומר "אני רוצה להדליק נר חנוכה". מיהרו והביאו לפניו נרות. אמרו: "כבודו ידליק”. הנהן וסימן שיקימו אותו.
הפצירו בו הרופאים שההתאמצות מסוכנת, אף על פי כן התעקש. לבסוף קם. הדליק, ורקד שלוש שעות! אחרי כן חי במשך עשר שנים נוספות. וכך שוב. מנותר קנקנים נעשה נס.
וגם סיפור זה שכחתי ומצאתי רשום, באותו פנקס.
מנותר קנקנים
נעשה נס.
חג שמח.