שבוע שעבר זכיתי לנגן במפגשים של תפילה ושיח עם גיסי, בן קיבוץ בעוטף. הוא מספר לקהל על האסון הבלתי נתפס בניר עוז באותו בוקר של שמחת תורה, ועל אחיו, לוחם גיבור, שנחטף והובל פצוע לעזה.

אני פותח בשיר 'את אחיי אנכי מבקש' (יותר מתאים מ'שיר הקרמבו') וממשיך בשיר 'איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי'.

בשיחה עולים כל כך הרבה היבטים שונים ורגשות. הפולמוס ההלכתי בנושא מצוות פדיון שבויים, אהבת האדם הבסיסית שכואבת את אכזריות השבי המתארך, הגעגועים והדאגה לשגיא, האח היקר, שבעזרת השם ישוב במהרה! עולות השאלות כלפי הפעולה הנכונה הנדרשת, לחימה מול עסקה, ובעיקר קמה ונושבת בצעירים רוח של אמונה, נחישות לנצח ולקדש שם שמים.

נחזור לפרשה שלנו. כבר שנים אני מנסה לבטא משהו שמעסיק אותי בסיפור יציאת מצרים. מדוע בורא העולם, הגדול והאין סופי, מנהל משא ומתן ארוך עם פרעה.

שלח את עמי!

– לא אשלח!

שלושה ימים במדבר?

– מי ה' אשר אשמע בקולו?!

שוב ושוב משה ואהרן ניצבים, ושוב הוא מכביד. פעם כמעט שכן, ובסוף לא! מה זה הסיפור הזה? מה נשתנה משרה אמנו, אז ה' היכה את פרעה בנגעים ומיד שוחררה החטופה. איפה ה' שיחסל 180 אלף חיילי סנחריב בזמן שהם ישנו! הייתי מצפה גם כאן שסירוב אחד של פרעה יגרור איזו מכת סנוורים צ'יק-צ'ק על כל המצרים (גם הבלתי מעורבים) כמו אז בסדום, ו'הופ' – נצא ממצרים, נאכל כמה מצות, ומשם לכניסה לארץ.

אז ככה: ברור לי שגרסה כזאת קצרה ומהירה של יציאת מצרים, פשוט לא הייתה נחרטת בנו. סיפור לא משמעותי לא היה מעביר אותנו תהליך, משעבוד לגאולה, מאפלה לאורה. בלי המתח הארוך, לא תגיע שמחת היציאה והחירות.

תארו לכם, אילו משה רבינו היה מגיע לפרעה בהפתעה, עורף את ראשו ויוצא בראש כל היהודים ממצרים – מבטיח לכם שלא היינו מצווים לזכור את יציאת מצרים כל יום בחיינו, כמו היום, בקידוש, בקריאת שמע ובכל הזדמנות. אפילו בדיבר הראשון לא נאמר "אנכי ה' אשר בראתי את העולם", אלא – "אשר הוצאתיך מארץ מצרים!".

ביציאת מצרים בורא העולם מראה לנו את העומק שבו הוא מנהל את העולם בצורה שתעורר אותי, תלמד אותי את דרכיו: יש בי רחמים ויש בי גבורה, אני מעל הטבע, ויש בי אורך רוח לרשעים.

הכל כל כך אמיתי, קצת כמו ימים לא פשוטים אלו. יש בהם משא ומתן. יש מכות. יש דם. יש חיות רעות. ויש תפילה. יש פיח בשמים. בטור הקודם הסברתי למה מכנים את עזה 'רצועה', היום אני אומר 'חבל' – 'חבל עזה'. איך אמר לי פעם מישהו בשוק? בורא עולם מנענע את החבל. יש המבינים שזה הזמן לקפוץ, אך יש המבינים שבורא עולם רוצה דבר אחד פשוט:

שנחזיק חזק! 

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן