לפני שנים ניגנתי במעמד קידוש לבנה בחוצות העיר חיפה, שארגנו חב"דניקים מתוקים, אולי בני שש עשרה. שם נחשפתי למושג 'לכתחילה אַריבֶּער' (לכתחילה לעבור מלמעלה). כלומר, אל תזחל מתחת לגדר, קפוץ מעליה!
אחד מהם הסביר לי: יש את הדרך הרגילה – בפעם הראשונה, קידוש לבנה בחצר. אחרי חודש עוברים לגינה. אחר כך למדרכה ברחוב. בחודש הבא מביאים בידוּרית קטנה עם רמקול שלא תמיד עובד. חוששים אולי להסתכסך עם השכן, בעקבות זה הולכים לחפש מקום גדול יותר. פוסטר קטן במתנ"ס ובמכולת, וכך הלאה.
'לכתחילה אריבער' זה אחרת.
"התקשרתי למנכ"ל הקניון", הוא מספר לי. "קבענו פגישה. סיפרנו לו על הזכות האדירה שנפלה בחלקו לעשות פה בחיפה קידוש לבנה. ביקשנו הגברה, פרסום חוצות (את הזמר אהרן רזאל חחח) ושיפנה עבורנו את כל מגרש החניה במפלס הרחוב לשעה תמימה". כמובן שהמנכ"ל מיד נרתם, איך לא… לכתחילה אריבער!
תנסו את זה בבית.
לאחרונה שוב שמעתי פירוש על 'לכתחילה אריבער' במובן דומה אבל קצת אחר: היצר רוצה שתתעסק איתו. אתה יכול להיאבק איתו כל היום וגם לנצח, אבל 'לכתחילה אריבער' אומר ליצר: תשמע חבּוּבּ, אתה לא מעניין אותי. אני לגמרי מעל הסיפור הזה.
יש על כך משל ידוע:
סוחר עובר את גבול רוסיה־פולין עם מריצה מלאה חול. ברור למוכסים הפולנים שהוא מבריח משהו. מחפשים בחול ולא מוצאים. למחרת שוב. מריצה עם ערמת חול. הפעם ממששים את כל גרגירי החול. כלום. יום אחרי יום, הסוֹיחר שלנו עובר בלי לשלם. לבסוף פוקעת סבלנותם: "תגלה לנו מה אתה מבריח! אנו מתחייבים לא לחייב אותך במיסים. רק תגלה!" הוא עונה להם: "מ ר י צ ו ת! יש לי עסק של מריצות…".
מתגלה לפנינו אחד מתכסיסיו של היצר. אנו ממששים את החול ובינתיים הוא מבריח את מבוקשו. מסיח את דעתנו בשטויות. ובסוף מגלים שאין כלום בחול הזה.
כל השיגעונות שאנו רודפים אחריהם בעצתו, אין בהם ממש.
"אז מה העברת כל הזמן כשנאבקנו בך?" אנחנו שואלים אותו. "את החיים שלכם" הוא עונה. יכֹולתם לעשות משהו גדול עם המתנה הזאת!
בחנוכה מכריזים מלחמה על היוונים. משפחה אחת קדושה מול אימפריה!
הם לא החתימו את השכנים בבניין וגם לא עשו פאנל רב שיח עם היוונים. לכתחילה אריבער!
אני כותב פה ופתאום מבין למה היוונים ניסו לבטל את קידוש החודש, קידוש הלבנה.
זה אור הירח… זה רק אור הירח…
זה מה שהפריע להם.
אור קטן שאין לו מעצמו כלום
והחושך חולף הולך לו.
חג שמח!