מה אני עושה כאן? אולי כל זה חלום? איך הגעתי למצב הזה?
במשך שנים (ובעצם עד היום), אלו היו שלוש שאלות שרצו במוחי בכל בוקר כשעמדתי מול הנטלה בזמן שהיא מתמלאת וגולשת על גדותיה. מה גרם לבן אדם שחי חיים מסויימים לשבור את ההגה באופן פתאומי? למסור את הכל, לרוקן את הכיסים ולתת את הלב. דבר שהוא לא עשה כל חייו, פתאום קרה ברגע. מה אני עושה כאן?
צבי, אתה עושה נטילת ידיים. אל תשכח לומר "מודה אני", כך יהודי אמור להתחיל את הבוקר. בכל בוקר בשנים הראשונות של מה שנקרא תהליך התשובה (זה שאינו נגמר, ומתחיל מחדש בכל רגע), הייתי מזכיר לעצמי מה קרה כאן. בוקר טוב צבי, יש ה' בעולם, אתה בחרת לעבוד אותו ולכן תגיד לו תודה ותעשה נטילת ידיים. למה? כי אתה יהודי.
אהה שכחתי… אולי ישנתי עמוק מדי אבל אוקיי, אני עוצר את הברז ונוטל ידיים. מברך, מתחיל להיזכר. ה' בחרתי בך, נכון. החלומות בשינה השכיחו ממני את העניין הזה אבל החלטתי להיות טוב יותר, קשור יותר, לשמור את האור בתוכי לפי ההלכה.
נכון, אני זוכר. אבל זה קשה בבוקר להיזכר. והנה באות השאלות: מה אתה עושה כאן? אולי אתה עדיין חולם? כל החיים היית בטוח שהעולם עובד בדרך אחרת והנה, איזו מפלה, הרסו לך את כל הבניין. איך הגעת למצב הזה?
אני מנסה בכל יום להסביר לעצמי את הבחירה הזו, כי למי שאך זה נכנס בעבודת ה' והוא כבר לא ילד יש המון סרטים, מחשבות וקולות שקמים איתו בבוקר ומנסים לבחון את דרכו החדשה.
•
את הסיפור הזה לא מספרים בהרצאות של "איך חזרתי בתשובה" עם 'האפפי אנד' של "ואז הוא ראה את האור והבין כמה חושך היה סביבו, והוא רץ אל ה'. קנה תפילין, שמר שבת, אכל כשר והתחתן מיד". כי למחרת הוא קם עם אותו גוף ועם מחשבות שלא הלכו מהראש ואז מה?
רוב החוזרים בתשובה אומרים שהם לא האמינו שיום אחד הם ייראו כמו דתיים או חרדים. המשפט הזה מעיד שהאני החיצוני עדיין מעניין אותם, שאי אפשר להתנתק מדפוסי חשיבה ברגע אחד.
אז למה בכל זאת חוזרים בתשובה?
לי לא הייתה ברירה. לא עשיתי כלום, ה' פשוט ריחם עלי ושלף אותי ממה שחשבתי שהיו חיי הטובים.
מה סך הכל רציתי, להיות אדם טוב ומאושר. זה בעצם מה שכולם רוצים. אבל אצלי הקידמה וה"תרבות" לא סיפקו את הסחורה. כמו בפרסומת טובה, היו המון הבטחות, המון קידמה, זיקוקים ושיאים אבל בסוף, לא 'האפפי אנד' אלא 'דד אנד'. הכל כבוי ולא מחזיק, מתכלה ברגע. צבי תעצור ותראה, זה לא הולך לשום מקום, זה מתפרק. תבדוק מה לא בסדר. את הקול הזה שמעתי מדי פעם אבל לא עצרתי, עד לאותו רגע על סף תהום בו לא הייתה לי ברירה.
אני רציתי משהו נצחי, עולמי, חזק, אבל כנראה שבני אדם לא יכולים לספק את זה במערכת עוקפת ה' שהם בנו בעולם הזה. ההרהור תשובה הזה התחיל הרבה לפני התשובה עצמה. כמו מכשיר שמאבד קליטה לרגע, ורק אז קולט שיש משהו אחר הגיוני במציאות. לעיתים אתה בחיפוש בלי לדעת מה הלך לך לאיבוד.
לכן השאלות של "מה היה לך הכי קשה?" או "למה אתה הכי מתגעגע?" הן פשוט לא במקום. מה קשה לבן אדם שקולט שהוא במדבר כשמופיעה יד מן השמיים ולוקחת אותו לגן עדן? נכון שקשה לו אבל למה הוא מתגעגע? לרגע הזה שהוא התעורר וקלט מה קרה כאן, בטח לא לגלידה או למסיבה שהוא היה בה לפני כמה שנים.
•
התשובה היא באופן מרתק תהליך שקורה לכל אדם באופן המיוחד והאישי ביותר, וקורה כתופעה או כזרם שוצף של אנשים גם יחד.
רק לראות מה קרה לעם שלנו בעשרים שנה, לא יותר. אפשר לכנות את זה המהפכה החברתית האמיתית של דורנו. ממרומי השפע והטכנולוגיה אנשים חוזרים אל קשר עם בורא עולם, אל גבולות ההלכה ואל החסידות. כולם מרגישים ביחד ולחוד שהאמת לא נמצאת היכן שהם חשבו.
זה לא עניין של אומץ להודות בזה כמו שזה עניין של רצון של כל אחד להיות טוב יותר. תנועת התשובה של ימינו, מאומן ועד לבתי חב"ד, מהודו ועד פרו, הם הבלחה טהורה של אמת שזורחת בלב ויוצאת החוצה עם מרפא לכל הבדידות שבאה בשם הקידמה.
אנחנו קמים מהשינה כעם וכיחידים מול הנטלה, רוצים להיטהר, להיזכר. את התנועה הזו אי אפשר לעצור כי המציאות היא הדלק שלה, הלב הוא המנוע והרצון לטוב מדליק את הכל. צדיקים מורים את הדרך ואין כתובת לראש הקבוצה אלא רק ה' יתברך, ואותו אי אפשר לעצור.
בהתחלה זה מביך אבל עוד קצת התעוררויות בבוקר וזה עובר.
פעם אחת, כשעליתי במדרגות בניין בשינקין בדרך לשיעור תורה של מתחזקים, ראה אותי אחד השכנים ונתן לי מבט מלא אכזבה. "מה, גם אתה נפלת?" הרגשתי מבוכה והזכרתי לעצמי, כמו בבוקר, במי ובמה מדובר. "אתה חוזר בתשובה?" הוא המשיך בטון מאוכזב. "לא", אמרתי, "אני בא לשיעור כדי ללמוד להיות טוב יותר". "במה טוב יותר?" הוא שאל בטון חקירתי. "בלהיות טוב" עניתי. "אני רוצה להיות טוב בלהיות טוב. ממש קפיטליסט של טוב. הרי הלב העליון רוצה שנהיה כמוהו, אז באתי ללמוד". "אהה" הוא אמר, "אז זה לא מה שחשבתי". הוא נרגע. "בהצלחה", הוא נפרד בחיוך. ומוח עסוק.
כל אחד לפי עניינו רוצה את הטוב ולכן באה המהפכה ותנועת ההמונים שכמוה לא נראתה. מדי שבוע נוספים עוד מאות שמדברים עם ה', ששומרים שבת ולא מתביישים לומר: אני יהודי שמח. האמת ניכרת לעין פנימה וגם להמונים.