מכירים את המבוכה הזו, כשאתם עומדים מול גילוי עצום, חידוש הלכתי, רעיון חסידי או תובנה נפשית ואז כשאתם מספרים את החידוש לחבר הוא אומר מעין משפט כזה: ברור. מה לא ידעת? זה האל"ף בי"ת של העניין… אתה מרגיש טמבל שגילה מאוחר משהו שכולם יודעים.
לי זה מאוד מוכר, והשבוע למדתי דרך זה עולם שלם של הבנה וגם הפנמה למעשה.
הכל מתחיל בצמד המילים "לא נעים". מה יחשבו עלי? איך זה ייראה? לכאורה רצון לא להיות יוצא דופן, להיות קשוב לגבולות של החברה. השבוע בהתבודדות שגרתית יצא ממני ה"לא נעים" הזה. לא נעים להגיד משהו לחבר. לא ממש נעים להתנהג באופן כזה או אחר. ניסיתי לזהות את מקורו. האם זה רצון שיהיה נעים? ואז הופיעה המחשבה שבעצם לא נעים זה לקחנות. לקיחה. עמדה פסיבית כלפי העולם. ההפך הגמור של נתינה.
מה כל העניין של לתת ולקבל? עצם הצלילה לתוך הנושא הראתה לי שמדובר ביסוד מהותי בחיים, שאם אזכה להפנים אותו יהיה לי פתח לשינוי מהותי בדרך בה אני רואה את החיים. הרי כבר לא אכפת לי אם זה נעים או לא, ולכן אפשר להתחיל את הברור.
ברור לי שיסוד החסידות הוא בנתינה. חסד ושפע של רצונות ומעשים על מנת להתקרב אליו יתברך. ובתוכי יש קול שאומר: נו, ומה יוצא לי מזה? יש בי ציפייה כאשר אני נותן, גם לקבל. אני מעניק לילדים, אבל מצפה שהם יעריכו את זה, שיגידו תודה או לפחות ישקלו שוב את הרצון לעשות בלגן ברגע הכי לא מתאים.
חיפשתי השבוע את הספר שיתחיל איתי את הברור המעשי איך להיות בנתינה ואיך לא להיות בלקחנות סמויה מהסובבים אותי. בשיחה עם חבר השבוע הוא אמר לי משפט כזה: "העולם מתחלק לנותנים ולמקבלים. לאיזו קבוצה אתה שייך?" לפני שעניתי שאלתי אותו איפה זה כתוב, והוא אמר שזו המסקנה שלו מהדברים שכתב הרב דסלר. 'מכתב מאליהו' הוא מסוג הספרים שטומנים בחובם הפתעה וחידוש כמעט בכל דף ועמוד. מרתק לראות עומק וראייה צלולה של התורה, הנפש והמידות בשפה כל כך ברורה. וכך הוא אומר:
כאשר ברא אלקים את האדם עשהו לנותן ונוטל. כוח הנתינה הוא כוח עליון ממידות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומיטיב ונותן מבלי קבל דבר בתמורה (הן לא יחסר לו כלום, ככתוב "ואם צדקת מה תתן לו")… וככה עשה את האדם, ככתוב "בצלם אלקים עשה את האדם", כי יוכל לרחם ולהיטיב וליתן. אבל כוח הנטילה הוא אשר יתאווה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו. כוח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם "אהבת עצמו", והוא שורש כל הרעות…
שני הכוחות האלה – הנתינה והנטילה – הם שורשי כל המידות וכל המעשים. ויש לך לדעת שאין דרך ממוצע בזה, כי נפש האדם לעולם תשאף לאחד משני הצדדים, ובתשוקת הלב הפנימית אין פשרות. זה הכלל: אין ממוצע בהתעניינות. (מכתב מאליהו כרך א)
וואלה צדק, יש חלוקה ברורה. הרצון הסמוי לקבל תוך כדי הענקה, פוגע בכל המהלך של החסד. הרב דסלר מסביר שזהו ההבדל בין אהבה לתאווה. הרצון לקבל מחשיך את הכל. לחשוב מה יצא לי מזה זו תאווה. לתת ממקום נקי זה להגביר את האהבה. כל מערכות הקשרים שלנו אמורות להיות נקיות ללא נגיעות. רק אז יוכל השם יתברך להיכנס פנימה ולהאיר.
המסר של נתינה נקיה היא הנאמנות. כל הבריתות שיש לנו בחיים: שמירת הברית, הנישואים והקשר שלא פוסק עם התורה והמצוות, כולם יסודם הוא נתינה נקיה שמביאה נאמנות, שבונה אהבה. אם אני מחויב לאשתי במאה אחוזים, היא תראה את זה ותהיה מחויבת אליי עם אמון מבלי שאדרוש את זה. כך גם עם הילדים. נאמנות זה פשוט לא לחשוב על מה אני עומד לקבל, את המשפט הזה שיננתי כל השבוע.
תבדקו בעצמכם: איפה אני נותן בגלוי אך לוקח בסתר? כמה דברים יכולתי לתת ואני לא עושה את זה כי זה לא שווה לי?
אם נעניק בלב שלם, הרווח בוודאי יגיע, הן בצורת כסף או בצורת שפע מכל סוג, אבל הרצון צריך להיות נקי. בהצלחה.