לפני כשבועיים, באחד מראיונות הרדיו על מהלכה של המלחמה, בניסיון להבין אם מה שקורה בסוריה, בלבנון ובעזה הוא ניצחון, התווכחו איתי המגישים. בסופו של דבר, החלטתי לסיים בשאלה. שאלתי את אחד המגישים האם בעוד כמה שבועות, כשידליק עם ילדיו חנוכייה (בתקווה שזה יקרה), הוא ירגיש ניצחון?
למרות שדעתו קודם אמרה שלא היה שום ניצחון והממשלה לא הובילה אותנו לשום מקום, הוא אמר: "כן, כשאדליק את הנרות בחנוכה הזה אני ארגיש ניצחון".
האור של חנוכה נוגע לכולם. בעצם זה אור שמבליח כבר יותר מאלפיים שנה, והוא מבשר לנו שהניצחון אפשרי, בטח ובטח בשנה הזו.
מה זה ניצחון? לפי ההגדרה הצבאית באקדמיות ללימודי צבא, ניצחון הוא קודם כל לקיחת שטח. אבל בהגדרה השנייה, הניצחון הוא הרגשת הניצחון.
בואו נשאל את עצמנו האם אנחנו מרגישים מנצחים. די להסתכל על החנוכייה שלנו לפני שאנחנו מדליקים אותה, ולשאול את עצמנו היכן היא התגלגלה עד היום. הרי זו חנוכייה שהייתה כבר אצל התנאים, שעמדה מול הרומאים, ששרדה את פרעות ימי הביניים, שדלקה מול משרפות הנאצים, שהאירה מול הגזירות הקשות של הקומוניסטים, וזו גם חנוכייה שנדלקה בשנה שעברה בעזה והשנה תידלק בלבנון ובסוריה. עצם החנוכייה הוא ניצחון.
זה מחזיר אותי לדיון ברדיו. הניצחון הוא לא של בני אדם אלא של השם יתברך, והניצחון שלנו בחנוכייה הוא לראות את יד השם. וראינו אותה, אוהו כמה שראינו אותה.
בשבועות האחרונים רואים בבירור את הסייעתא דשמיא, או יותר נכון: רואים את הדשמיא יותר מאשר את הסייעתא. רבי נחמן אומר ש"ידוע שמידת הניצחון אינה סובלת את האמת, כי אף אם יראה לעיניים דבר אמת, ידחה אותו מחמת הניצחון". זאת אומרת, שאתה כבן אדם רוצה לנצח, אבל יכול להיות שתדחה את האמת ולא תראה אותה. ולכן אם אתה שואף לניצחון אמיתי, כדאי שתסתכל מה האמת אומרת, מה האמת הפנימית שלך? מה השורש הנשמתי שלך? לאן הוא שייך? הוא ידריך אותך בדרך לניצחון.
חנוכה פירושו גם לחנוך – לחנוך דרך של ניצחון לקדוש ברוך הוא יחד עם האדם הקטן שהולך בשבילים הקטנים של המציאות. אך לא כמידת בשר ודם מידת הקדוש ברוך הוא: הוא יתברך אמת מוחלטת גם בניצחון, ואילו אנו עלולים לטעות בניצחון של שקר. כלומר, הניצחון של האמת הוא רק ביד השם, ואנחנו יכולים פשוט לקחת את הדברים הללו כתמרורי אזהרה ולהתקדם איתם. זה הכוח של החנוכייה וזה הכוח שלנו כבני אדם – לשאוף לניצחון אמת שיביא השם יתברך, ורק הוא.
הכל הולך אחרי ההתחלה
ניצחון של אמת לא הולך בלי תורה, לא הולך בלי התבודדות, לא הולך בלי כל הזמן לזכור שאני רק בן אדם ויש השם בעולם. אני מדליק חנוכייה שמסמנת לי שניצחון של אלוקות אפשרי בעולם הזה אם רק אבין שהניצחון הוא לא שלי. הוא של השם יתברך ושל מי שנכלל בו. אדם כזה, אומר רבי נחמן, יש לו ענווה בשלמות והוא נמצא באמת האמיתית תמיד, ולכן הוא נקי לגמרי גם בניצחונות. הוא תמיד צודק, כי הוא דבוק בהשם יתברך שתמיד צודק, וזאת מחמת האמת ולא מחמת הניצחונות.
רק מחמת האמת אנחנו צודקים, לא בגלל שניצחנו. "שבנו לא בזכות הכוח אלא בכוח הזכות", כמילותיו של בגין. כדאי להסתכל על החנוכייה ולראות בה את הסיפור של כל יהודי.
אני משתדל לייקר תמיד את הנר הראשון של חנוכה, כי הרי הנר הראשון יופיע גם בכל שמונת הימים – הוא הנר הבסיסי גם במובן ההלכתי. בין לדעת בית הלל שביום הראשון מדליקים נר אחד ובימים הבאים מוסיפים והולכים, בין לדעת בית שמאי שמדליקים תחילה שמונה נרות ואחר כך הולכים וגורעים, בעצם אנחנו תמיד עומדים על נר אחד.
במובן הרעיוני, נר אחד זהו כל אחד מאיתנו שדולקת בו להבה פנימית שהוא לא יכול להסביר אותה. לפעמים הוא מסתתר ממנה, לפעמים הוא לא מודע אליה והוא רץ בעולם ומחפש אותה, אבל כשהוא נקרא למילואים הוא נלחם כתף אל כתף עם כאלו שקצת יותר מודעים לנר שלהם, וכאשר הם מסתכלים ביחד על הנר הראשון של החנוכייה הם מבינים: הנר הזה דולק בראש ובראשונה אצלנו פנימה. זו תחילת החנוכה – לחנוך את האור של הנשמה בתוכנו.
"וּבְכָל יוֹם "מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ", כִּי אָסוּר לַעֲמֹד עַל מַדְרֵגָה אַחַת, רַק צָרִיךְ לְהוֹסִיף קְדֻשָּׁה בְּנַפְשׁוֹ בְּכָל יוֹם וְיוֹם, וְשֶׁיִּהְיֶה שִׂכְלוֹ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם וְיוֹם. וְזֶה שֶׁמּוֹסִיפִין בְּכָל פַּעַם עַל הַנֵּר הָרִאשׁוֹן וְהַנֵּר הָרִאשׁוֹן קַיָם בְּכָל הַיָּמִים, כִּי כְּשֶׁמַּדְלִיק בְּלֵיל שֵׁנִי שְׁנֵי נֵרוֹת, הֵם כְּנֶגֶד לַיְלָה רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה, וְכֵן בְּלֵיל שְׁלִישִׁי וְכוּ', נִמְצָא שֶׁהַנֵּר הָרִאשׁוֹן שֶׁל לַיְלָה הָרִאשׁוֹנָה הוֹלֶכֶת עִם כָּל הַנֵּרוֹת שֶׁל כָּל הַלֵּילוֹת".
חברים, הנר שלנו הולך עכשיו עם כל הנרות של כל הדורות, של כל החיילים וכל המתפללים וכל הרוצים וכל הלא-מתייאשים. זה בחינת מה שכתב רבנו ש"כל ההתחלות קשות". רק לזכור כמה היה לנו קשה בתחילת המלחמה לקלוט את המצב ואז לעשות את השינוי, ובכת זאת יצאנו מחושך לאור עם הנר הזה, ואחר כך ככל שהולכים ומתקדשים ומאירים יותר – כל העבודות בכל הימים מקבלות כוח מהנר של ההתחלה.
עזבו אתכם מדמיונות
אחת השאלות שנשאלות לאחרונה היא: מה קרה אחרי שנה שהתחלנו לקצור ניצחונות? אבל האמת שזה היה נראה לנו רק שנה אחת, אבל באמת זו שנה שאמנם התמלאה בתפילות ורצונות שלא היו כמותם, אבל בעצם חיזקו אותה כל הנרות של כל הדורות. בנוסף לנר שלה עצמה, הצטרפו הנרות של השנה שעברה ושל כוח ההתחלה של עם ישראל שהולך עם כל הימים.
"וְזֶה בְּחִינַת נֵרוֹת חֲנֻכָּה, שֶׁבַּתְּחִלָּה מַדְלִיקִין נֵר א', וְאַחַר כָּךְ א"ב, וְאַחַר כָּךְ אב"ג, נִמְצָא שֶׁנֵּר רִאשׁוֹן הוֹלֶכֶת עִם כָּל הַיָּמִים, כִּי כָּל הַיָּמִים מְקַבְּלִין כֹּחַ מִן הַתְחָלַת חִנּוּךְ הָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל לַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא נֵר רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה. וְאַחַר כָּךְ כָּל מַה שֶׁשִּׂכְלוֹ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם כָּל הַיָּמִים מְקַבְּלִים כֹּחַ מֵהַהַתְחָלָה, כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת כַּנַ"ל. וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים הַלֵּל בַּחֲנֻכָּה, זֶה בְּחִינַת שֶׁבַח הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לְגַלּוֹת גְדוּלַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל פַּעַם שֶׁרוֹצִין לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא".
מה זה "כוח המדמה"? אלה הדמיונות שלנו שאנחנו לא מנצחים, שהעולם אומר לנו שבכלל אנחנו לא טובים ובעיקר לא ראויים. אבל הקדוש ברוך הוא בא ואומר לנו: בואו תעזרו לי לנצח. קחו את החנוכייה הזו, ורק תסתכלו איפה היא הייתה ותבינו כמה שהשם יתברך רוצה אותנו מנצחים, והוא קורא לנו להיכלל בו ולנצח.
העניין הזה שייך לכולם – לכל עם ישראל, ובעיקר לחיילים הגיבורים ולכל מי שתומך בהם בגוף ובנפש, שמתפלל ומוריד דמעה, שכואב כאב שמעורר רצון – רצון שמביא לנר אחד מול כל הרוחות, שלא נכבה לעולם. זו אקסיומה, זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר לנו: אנחנו רק נוסיף ונוסיף, ואת הניצחון יביא בעל הנר הראשון – היחידי שיכול לנצח.
כמה ייאשו אותנו ואמרו לנו שאנחנו לא יכולים לעשות את זה, אבל כמו המשנה למלך בסיפור מבת המלך, כל יהודי יודע את האמת ש"ישנו בוודאי". לא התייאשנו מהאפשרות שהשם יתברך יכול לנצח. מעצמנו אולי יש כאלה שקצת התייאשו, אבל אם לא נתייאש, בכוחו של השם הניצחון הוא אפשרי. עובדה.
חנוכה שמח.
