שוב לצערי אדבר על הבחירות, לא על הבחירות שלנו כעובדי השם שבוחרים בחיים, אלא בקרקס שמתחולל סביבנו בפעם השלישית השנה, יותר מכל חג וכמעט ברמה של ראש חודש…
אחת המילים הנפוצות שכל אחד משחקני המשחק זה משתמש בה היא לדעתי. לדעתי צריך לספח את הבקעה; לדעתי ביבי הוא הבעיה; לדעתי זו הדרך. רגע רגע עצור בצד. מה זה לדעתך? זו ממש הדעת שלך, הדעה הלא מחייבת שלך או סתם אמירה לקידום עצמי?
ואיך אנחנו מגבשים דעה מול נושא? אחת התובנות הכואבות שגיליתי בתחילת דרכי כעיתונאי אי שם לפני עשרים וחמש שנה, היא שבעצם התקשורת לא כאן כדי לדווח מה קרה ואיפה; התקשורת היא הכלי שרוב בני האדם מגבשים דרכו את דעותיהם. הם רואים את האוכל הלעוס שמגישים להם ואומרים: אההה, הוא נלעס עבורי, זה כבר נבדק. זה כשר מאה אחוז, זו אמת. ואז מחליטים מה לעשות בחייהם בהתאם לאותו מידע. מפחיד.
לקח לי כמעט עשור כדי לקלוט אל כל שרשרת המזון הזו ולהבין שיש כאן הצגה אחת גדולה, בטח ובטח בכל מה שקשור לסכסוך של היהודים עם הפלסטינים ובכלל לכל האופן שבו מסוקר העולם. חוסר פרופורציה, שימוש בדימויים, עריכה מתאימה והנה ידיעה פשוטה תהפוך עבור הצופים לאמת ממשית שתקרא להם לאמץ אותה ותמצא חניה בדעותיהם. כל גיבוש העמדות הפוליטיות כביכול של מפלגות הימין והשמאל נעשה על סמך אותו מידע תקשורתי.
אף אחד לא יצא ושאל את הערבים מה דעתם, כי זה לא מתאים לתמונת העולם שלנו. אף אחד לא שאל את הפלסטינים אם מונחי השלום שלנו קיימים אצלם. אם הם בכלל הפנימו את הקיום שלנו, ואיך אומרים פשרה בערבית? (הפתרון בהמשך)
אנחנו ציירנו לנו שותף עם דעות וכוונות, רק שהוא באמת לא היה כזה. העין המערבית משייכת לשחקן מהמזרח את אותן תכונות שלנו אבל זה לא כך באמת. זו הסיבה שכשאני שומע מישהו שאומר את המשפט "לדעתי הפתרון למזרח התיכון הוא כך וכך…" אני מיד שואל אותו מה המזון שהביא אותו לדעתו – מה הוא קרא? האם הוא קרא ספרים, דיבר עם אנשים משם, ראה ערוצי טלוויזיה בערבית? או פשוט החליט כך ממה שהוצג לו בשפתו, קרא כמה עיתונים, צקצק מול כמה ״עוולות״ ועזר למכונת הדימויים של החלש מול החזק לתפוס גם אותו ברשת.
בדרך כלל, כולם חללים תודעתיים של התקשורת עד כדי אבסורד. עד כדי זעקה.
כל יהודי יצא ממצרים בזכות צמד המילים שמעורר את עמנו בכל פעם שמוצגת לו תיאוריה מערבית, מצרית או ערבית: אפשר אחרת? ואם אפשר אז אני בדרך! התשובה כמעט תמיד היא שכן, אפשר אחרת, אלא שכמו כל דבר בחייו של יהודי, צריך להתאמץ ולהתגבר כדי למצוא את האפשרות האחרת. אבל כל רגע של קושי שווה את זה, כי אתה צועד בדרך שצעדו אבותיך עם אביהם שבשמיים.
מי שישאל את עצמו איך הוא מגבש את דעותיו, ומיד ישאל את עצמו האם אפשר אחרת, סביר שימצא את השביל האמיתי שלו להבנת העניין. זה לא רק עניין של תקשורת ולא רק עניין של בחירות. זה עניין של הבחירות האמיתיות בחיים. איך אנחנו מגבשים את דעותינו לגבי העולם שסביבנו? לגבי הקושי שלנו בחיים בכל התחומים: בני, חיי ומזוני. האם אנחנו מגבשים את הדעות שלנו דרך המציאות שאנחנו רואים או דרך האמונה? האם מה שעומד לנגד עינינו גורם לנו לתור אחר עינינו ולשכוח את האמונה? כן. צריך להודות בזה ולהבין שהמציאות היא לא ראיה. האמונה היא הראיה היחידה שיש לנו בתור יהודים. ולא המציאות. נכון נכון יש מציאות, אבל אני לא עובד אותה אלא את בורא העולם שהבטיח שהכל יהיה טוב.
תסתכלו סביב על מגוון דעות, חפשו את השורש. לפעמים נגלה שדעותינו המנומקות הן בכלל לא שלנו. אוכל שמישהו אחר לעס לנו, עברנו במקרה ואכלנו. האמונה היא הדרך הנכונה לראות את ההצגה הזאת שנקראת מציאות. היא בוימה עבורי מששת ימי בראשית
כולם ניצבים בהצגה הזו ולי יש רק אמונה שהשם הבטיח לי את זה ראיתי במו עיני בהר סיני והשאר זה רק ספינים..
פחות תקשורת ויותר אמונה, כך שורדים את ההצגה.
ולעניין המילה פשרה בערבית. אין כזו מילה. את זה לא סיפרו לנו.