זה התחיל, כך אומרים, בשנות השישים. צעירים וסטודנטים בעולם המערבי גילו את המזרח. הפשטות, הדלות וכל האווירה שמצאו שם קסמו להם. רבים מהם יהודים. דור שני של התבוללות.
ר' שלמה הסביר פעם בשיחה, שאחרי מלחמות העולם העולם היהודי היה קצת שבור… ההורים היו ניצולי שואה שחיו את החורבן, והצעירים חיפשו משהו חדש ורענן. ברוך ה', היום הרבה מהנוסעים לשם מגלים את יהדותם בבתי חב"ד. ובכלל, שמעתי גם על כאלה שהגיעו לאיזה 'גורו' בהודו, ומשסיפרו לו שהם יהודים שאל אותם מיד: מה אתם מחפשים פה? יש לכם תורה. חזרו לאוצרות שלכם!
בספר 'מי השילוח' מופיע פירוש לפסוק הפותח את פרשתנו, "לנפש לא יטמא בעמיו" – האיסור של כהן להיטמא למת. "כהן" מרמז על כל אדם שמלמד תורה, והטומאה למת מרמזת על המפגש עם המוות, התרעומת על הנהגת הבורא: "ה', למה זה קרה?". מי השילוח מסביר שמי שמלמד תורה צריך להיות קודם כל יהודי שמח! לב נקי, מלא אהבת ה' ואמונה זכה, ובלי תרעומת כלפי שמיא.
הנה מתקרבים לל"ג בעומר. "מרבים בו קצת שמחה" נאמר בשולחן ערוך, "כיון שפסקו תלמידי רבי עקיבא למות". ה'פרי חדש' שואל, איזו שמחה יש כאן? נפטרו עשרים וארבעה אלף תלמידים!! עושים מסיבה?!
הסיבה לכך היא, כנראה, על מה שבא אחר כך. מעתה העמיד רבי עקיבא תלמידים מזן חדש: "אנן בחביבותא תליא מילתא", סוד החבורה של רבי שמעון. מהם תמשיך כל התורה שבעל פה וכל תורת הסוד! התלמידים הקודמים שלא נהגו כבוד זה בזה נפטרו והלכו להם, ועכשיו אור חדש מאיר בעולם. על זה השמחה. לא על כך שפסקו למות, אלא שהאירוע הנורא הזה סימן התחלה חדשה.
בהגדה של פסח אמרנו "אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו". לא הבנתי. דמיינו שני מיליון אנשים מסביב להר סיני. פתאום נשמעת הודעה בכריזה: "אנו מתנצלים, האירוע התבטל" (חח). מה "דיינו" פה??
שמעתי וורט יפה: איך הגענו להר סיני? כאיש אחד בלב אחד! זה ה'דיינו'. יותר מזה: רק האחדות הזאת אפשרה את קבלת התורה. עם ישראל הם אותיות התורה, והאחווה שבינינו היא תנאי לקבלתה!
פעם אחת במירון, לפני כמה שנים, הביאו לי חוברת קטנה עם מאמרי זוהר על אהבת ישראל. הלחנתי את המילים הללו שמופיעות שם, שאומר רבי שמעון לתלמידיו. עוד כמה ימים נוכל לפתוח ב'פול ווליום' ולרקוד אותן!
עוּלוּ עוּלוּ בָּנִים קַדִישִׁין,
עוּלוּ רְחִמִין דְּמַלְכָּא,
עוּלוּ רְחִמִין דִּילִי,
עוּלוּ רְחִמִין אִלֵין בְּאִלֵין.
בּוֹאוּ בָּנִים קְדוֹשִׁים, בּוֹאוּ אַהוּבִים לַמֶלֶךְ!
בּוֹאוּ אַהוּבִים שֶׁלִי, בּוֹאוּ הָאוֹהַבִים אֵלוּ אֶת אֵלוּ!
