"ריבונו של עולם, אין לי כוח לעבוד קשה. זה התכנון: אני בא אל המעיין ומבקש מים. היא תציע גם לגמלים, ו… זאת תהיה היא. האחת והיחידה שאני מחפש. לא רוצה שדכניות, אתרי היכרויות ופגישות". כך אומר אליעזר במילים פשוטות.
וכך הוא מגיע "לעת ערב" אל המעיין, וזה אכן קורה. הוא בעצמו לא מאמין שזה היה כל כך פשוט וחלק.
"והאיש משתאה".
בסוף הפרשה רבקה מגיעה על הגמל. יצחק חוזר מהשדה "לפנות ערב". מהתבודדות של מנחה. פתאום האיר לי, מה התורה מרמזת לנו במילים "לפנות ערב". זו אותה שעה בה אליעזר מצא את רבקה!
שנדע שזו לא התפילה הראשונה של יצחק. גם באותו יום שאליעזר היה על העין בחרן – באותה שעה יצחק אבינו התפלל בשדה בארץ ישראל. עכשיו הבנת, אליעזר, למה זה הלך כל כך פשוט וחלק?
מישהו אחר במקום אחר התפלל על זה באותה שעה!
גם בחיים שלנו. מי יודע אם כל מה שיש לנו זה אנחנו, או שמא קיבלנו את מה שקיבלנו בזכות תפילה של איזו סבתא שהתפללה עלינו, דמעות ששפכה כמים מלבה או למעלה בקודש, בדורות קודמים אי שם בנכר, התפללו עלינו, על הדור שלנו ועל כל מה שאנחנו זוכים היום… געוואלד.
גם כשאנחנו מתפללים, עלינו לזכור את הכוח המיוחד של התפילה.
אתה יכול להתפלל על הדורות שיבואו. על התפילות שהתפללו עליך.
התפלל על מה שאינך יודע שאתה צריך להתפלל. על האחר שלא יודע להתפלל.
אתה יכול לעצור, להיזכר בתפילה שלך עצמך, כילד, כנער או בתקופה אחרת בחייך ולמצוא אותה בחיים שלך היום, "הנה, על זה התפללתי".
כשם שיצחק הריח את יעקב לפני שבירכו ואמר "ריח בני, כריח שדה", כאותה שדה בה התפללתי לעת ערב. אני מניח את ידי על בני האהוב ומריח את התפילות.
פעם רציתי להתבודד והייתי בין אנשים. פסעתי ברחוב ופשוט דיברתי אל תוך הפלאפון. כדי שאיראה אמין ולא יחשדו בי, שתקתי מדי פעם כאילו מקשיב אני לאיש בצד השני.
זה הרגיש כל כך אמיתי ונכון. למדתי שגם בתפילה צריך לשתוק. תקשיב מדי פעם לתשובתו של בורא עולם. אליך!