אם פעם הפשטות הייתה הדרך לחיות, והייתה גם סמל וערך, היום הפכה ההשקעה ביופי לחלק מרכזי בחיינו. עיצוב היא מילה שנוגעת כמעט בכל תחום – דפי העלון (עיצוב גרפי), שמחות (עיצוב אירועים), לבוש (עיצוב אופנה), בית (עיצוב פנים), וארוחות (עיצוב שולחן/ עוגות וקינוחים…). אפשר לומר שההשקעה ביופי הפכה כמעט לערך.
פשוט או מורכב
אני מרגישה את המתח בין הפשטות להשקעה. ההשקעה מפתיעה, מחדשת, משדרגת, מוסיפה על הקיים. יש בה יצירה. בדרך כלל מדובר במותרות. ובדרך כלל זה מתרחק מהמקור. יש בה שכלול והתקדמות. משהו שמזכיר אנרגיה קווית. מתקדמת.
בפשטות יש קסם ואותנטיות, נאמנות למקור. המפגש איתה הוא מפגש עם כנות ועם כל העוצמה שיש להציע בדבר עצמו. הפשטות לא שואבת את המשאבים שמסביב, כמו זמן או כסף. היא מסתפקת בקיים. חוגגת עם מה שיש. משהו שמזכיר אנרגיה עגולה, נוכחת, מקבלת.
כמו המתח בין ששת ימי המעשה לשבת. ששה ימים אנחנו רצים, מתפתחים, מקדמים, יוצרים. באה שבת באה מנוחה. "כאילו כל מלאכתו עשויה". מה שחזק כל־כך בשבת היא עובדת היותה "נאמנה למקור".
שלך יותר
חוויה של אותנטיות חיובית חוויתי כשביקרנו באילת לאחרונה. המצפה התת־ימי הוא מקום מקסים, המפגיש את הבאים בשעריו עם היופי של מה שמסתתר בתוך ים סוף. בריכות ואקווריומים גדולים וגם סרט אטרקטיבי, והמגדל המוכר שבנוי בתוך הים עם חלונות ענק המאפשרים להביט בדגים. מקסים!
אבל אינה דומה בעיני חוויית הביקור במצפה לחוויה הבלתי־אמצעית. פשוט לקחת משקפת מים, להיכנס למים ולהציץ פנימה. איזה יופי מרהיב של דגים ואלמוגים, כל־כך נגישים וקרובים, כשחווים זאת כך – זו חוויה קרובה יותר. שלך יותר.
כמו ההבדל בין טיול רגלי לנסיעה. מה שקרוב יותר ופשוט, נחקק והופך שלך. מה שמשוכלל יותר ומתרחק, פחות שלך.
ללא תוספות וללא מחיצות
לפעמים השקעה גדולה של כסף ועיצוב, הפתעות ושאר ירקות מקלקלת את החן הפשוט שטמון בדבר.
יצא לי להרגיש דבר דומה בחתונות בהן היו עוד ועוד אטרקציות קטנות או גדולות, שאני בטוחה שהובאו כדי להגדיל את השמחה, אבל לטעמי היו מיותרות. ולפעמים, כידוע, המוסיף גורע. כשהשמחה גדולה, מה עוד צריך? זה כמובן עניין של טעם אישי. ובכל זאת, אני מעלה את שאלת האיזונים.
בדור שבו החומר והחוץ בתאוצה, ותשומת לב ניכרת ניתנת לחלקים האלה, אני מזכירה את הפשטות עם כל היופי שבה. המאפשרת לגעת בדברים כפי שהם, לכבד את כל מה שיש ברגע הזה, במקום הזה, באדם הזה, כפי שהוא, ללא איפור, ללא עיצוב, ללא תוספות וללא מחיצות.
המשימה העדינה היא לאזן נכון בין השכלול לאותנטיות, שניהם כוחות שיש בעולם, ולשניהם יש איכות מיוחדת. שאלת האיזון תלויה כמובן במקום בו אנו עומדים ונשארת להכרעת כל אחד ואחת.
