מדגדג לי בקצות האצבעות לנפץ לרסיסים את האיום המשתק של המשפט האלמותי: בראש השנה אסור לכעוס!
איזה משפט מחליש, מפחיד, במיוחד לאמהות.
מי יכולה לא לכעוס יומיים שלמים? לא לכעוס כשהיא מאבדת שליטה, לא לכעוס כשהיא מתוסכלת וחסרת אונים. מי יכולה לא לכעוס עליו. עליהם. על עצמה. 48 שעות תמימות?
שנה שעברה חגגנו ראש השנה במירון, ושם בסייעתא דשמיא, במקום הקדוש הזה, מצאתי את עצמי שלושה ימים מתמודדת עם כעס פנימי חזק שפתאום החליט לבוא ולבקר. הוא לא דפק בדלת, לא ביקש רשות, אלא פשוט פרץ פנימה וקבע עובדה: אני כאן! תתמודדי ושתהיה לך שנה טובה!
ניסיתי להתגבר על הכעס בכל דרך וצורה – כי בראש השנה אסור לכעוס.
ניסיתי להפוך אותו לרחמים – כי בראש השנה אסור לכעוס.
ניסיתי לנשום – כי בראש השנה אסור לכעוס.
ניסיתי כך וניסיתי אחרת, אבל הכעס היה עקשן וחזק ולא זז.
לא הצלחתי. זה היה גדול ממני.
אז נכנסתי לחדר ובכיתי את חיי. איך ביום הקדוש הזה, במקום הקדוש הזה, אני כל כך כועסת? "ריבונו של עולם", אמרתי, "אני לא רוצה לכעוס. תציל אותי מעצמי. תעזור לי. אני לא יכולה. אני מנסה ומנסה וזה משתלט עליי ושוטף אותי. אני צריכה עזרה!"
הדמעות ירדו ומרחו את האיפור, אבל שטפו לי את הלב.
אחרי התפילה הזאת הרגשתי פיוס גדול בתוכי, המתקה גדולה, ויצאתי מהחדר בתחושה של טהרה וקרבת השם מתוקה.
ידעתי שאמשיך להשתדל לא לכעוס, אבל גם ידעתי שאני לא יודעת אם אצליח, שאני לא כל יכול, שאני בן אדם מוגבל, שאני לא השולטת. אני לא המלך. ביום המלכת ה' – המלכתי אותו גם על הנפש שלי.
טיהור הנפש אינו יכול להיות מתבצע על ידי הלומדת בלבד, והנה יש לנו לומדת שרוצה לתקן לבד ושכחה שנאמר שהמדייקת זוכה לקבל את אשר היא מקבלת מהרוחני. המדייקת נעזרת, במה? בעזרת השם (ימימה)
אנחנו לא אחראיות אם נצליח או לא נצליח לכעוס או לא לכעוס, אנחנו אחראיות על ההשתדלות.
אף פעם לא הבנתי למה בתפילה אנחנו אומרות: "אבינו מלכנו אין בנו מעשים", באמת? אין בי מעשים? אחרי כל הבחירות הטובות שלי, ככה להקטין את כל העשייה המבורכת שלי?
היום אני יודעת שבאמת באמת אין בי מעשים. כל מעשה טוב שהצלחתי לעשות הוא מתנה מהקדוש ברוך הוא. אני לא יודעת לא לכעוס, אני לא יודעת לשמוח. אני מבינה שהמעשים הטובים האלה הם תוצאה, הם מתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לי להשתדלות שעשיתי.
אז אני מנסה לא לכעוס, ואם אצליח או לא – זה ממנו. כי להמליך את הקדוש ברוך הוא בעולם, זה להמליך אותו גם עליי ולהודות: אני לא כל יכול.
