הבוטח בה' חסד יסובבנו
כבר תשעה שבועות שאני מלאת התפעלות. הלב היהודי חם והמתנדבים בעם מברכים את ה'. נדמה שאין סוף ליוזמות – מהסעות בכל רחבי הארץ לחיילי מילואים ועד חתונות בשטחי כינוס. גם אני נעזרת. הו הו, כמה שאני נעזרת. הבעל בחזית, ואני בחזית לא פחות. מג'נגלת בין הילדים לעבודה למשימות. החיים שהיו עמוסים גם ככה הגיעו לשיאים חדשים, וכמובן שמרפי לא מכבד את הסכם הפסקת האש שחתמתי איתו ומתעקש לקפוץ לבקר. וכך מצאתי את עצמי, נעזרת. לא פשוט לי להיות במקום הזה. מגיל צעיר שמעתי את המשפט "שתמיד תהיי בצד הנותן" ונפשי מבקשת לקרוא עליו תיגר. תמיד להיות בצד הנותן?
טורנוסרופוס הרשע שואל את רבי עקיבא
אם אלוקיכם אוהב עניים הוא – מפני מה אינו מפרנסם?
ורבי עקיבא עונה לו – כדי שניצול אנו בהן מדין גיהנום.
בזכות העניים אנחנו ניצולים, יש לנו למי לתת, יש לנו עם מי לעשות חסד, יש לנו את האפשרות להוציא לפועל את הכוחות שלנו. אנחנו לא נשארים בגיהינום הפרטיות והאגואיזם. הם מצילים אותנו בעצם זה שהם מאפשרים לנו לתת להם.
לפני כמה שנים יצאתי מניחום אבלים לא פשוט. אישה נפלאה, יתומה משני הוריה, ששכלה את בעלה והיא בחודש תשיעי. כשיצאתי משם וחזרתי הביתה התחדש לי פשט בפסוק בתהילים "הבוטח בה' חסד יסובבנו". יותר נעים אולי להיות בצד הנותן והמעניק, אבל מי שבוטח בה', ולא אחוז בכבלי גאווה ו"כוחי ועוצם ידי", יכול להיות חלק מהסיבוב הזה, מהמעגל הזה, שבו יש מי שעומד לפניך – אתה נותן לו, אתה מעניק לו, אבל אתה יודע גם לקבל מאחרים. כולנו בסיבוב הזה. במעגל הזה. יש עניים בדעת, יש עניים בכוחות ויש עניים בממון, ולפעמים אדם עני בדבר אחד ועשיר בדבר אחר. העיקר שהעיגול ימשיך להסתובב, גם אם עכשיו תורי להיות בצד המקבל.
אחותי. האהובה. היקרה. טובת הלב. שכל כך רוצה עכשיו לעזור לכל הפצועים, החיילים, תושבי הדרום, נשות המגויסים שנותרו בעורף ולכל מי שזקוק. שמרגישה רגשות אשמה תמידיים ואינסופיים כי הפעם היא לא בצד הנותן. היא בצד המקבל –
אני רוצה להגיד לך, שכל האנשים הצדיקים והנפלאים שקמים, עושים, עוזרים, נותנים! אשריהם! אין עליהם! אבל הם רק חצי מהתמונה. בלי העניים והנזקקים, אין להם למי לתת.
כולנו במצב חירום.
מי שבעלה מגויס ומי שלא, מי שמטופלת בילדים ומי שלא, הצעירה והזקנה, הנשואה והרווקה. כל מי שיכולה לתת ולתרום – אשריה! כל עוד היא לא מתבלבלת בסדר העדיפויות שלה, והיא יודעת שעניי עירך קודמים ושחייך קודמים לחיי חברך. ואת – אישה יקרה שזוכה כעת לעמוד בתפקיד הלא פשוט של אלה שזוכים להיות מן המצילים את העשירים מדין גיהינום – קבלי את זה בשמחה ובהשלמה. בלי רגשות אשמה ובלי כעסים מיותרים. יש כמות מוגבלת של אנרגיה, להשקיע את הזמן שלי בלאכול את עצמי זה סתם משמין, ותכף חנוכה ואת באמת לא צריכה את זה. עוד יבואו ימים ותשובי לאיתנך הראשון ותוכלי להתנדב ולתת בלב רחב.
אנחנו בימים שבהם נשברות קונספציות. בואי נשבור עוד אחת. לפעמים את בצד הנותן, לפעמים את בצד המקבל. העיקר שהסיבוב ימשיך.
