בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני

א. אלול מוציא ממני תמיד את המחשבות המעניינות יותר. הנה למשל, מחשבה כמעט מופרעת: הרי, כל הפחדים הגדולים כבר התממשו. שוב ראש השנה, אותו מקום, אותה שעה, אותו בור געגוע כרוי במרכז האדם. יש תחושה בלתי אפשרית בלחיות את מה שאתה מפחד ממנו, אבל לאורך זמן, כמו לשמוע רעש מצמית, מתרגלים. הבלתי אפשרי מתרכך. נעשה כבר קצת אפשרי.
ואז מגיעה מתנת הנינוחות, והתפילות יכולות לפרוש כנפיים למחוזות צבעוניים יותר, למקומות רפויים, שבהם אין צורך להחזיק ולתחזק שום דבר. הרי, הפחדים הגדולים כבר התממשו, זה מאחורינו. מכאן והלאה אפשר לעמוד בתפילה לשנה החדשה, ולבקש מה שבא לך.
ב. האדם צריך ללמוד מן הטבע. צמחים לא משנים את סביבת המחיה שלהם. ואם כבר רוצים להעביר עץ, חופרים סביבו ומוציאים את כל האדמה שלו איתו, ומעבירים בכובד ראש ואפילו במנוף, ומשקים ובודקים טוב אם הוא נקלט. ורק אנחנו קופצים ראש אל השינוי כאילו דווקא בו יצמחו לנו סוף סוף שורשים יציבים. ונעים ונדים ככה שלפעמים אפשר לראות מאיתנו רק הבזק בין מקום למקום, ולא זוכרים שבספר בראשית לנדוד ולנוע הייתה בכלל קללה. צמחים יצמחו תמיד כלפי מטה למצוא עוד מים באדמה שלהם, שלהם. ואין להם עסק עם צדקה וצעקה ושינוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום. ולרוב הם נראים רעננים מאיתנו. והאדם משנה את כל אלה, ומכריז: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים, אבל בתוכו הוא כבר