בס"ד

ירושלים הבנויה

ירושלים הבנויה

א' תמוז תשכ"ז, ירושלים המשוחררת

לרחל היקרה,

הרבה זמן רציתי לכתוב לך, אך לא עלה בידי.

האמת היא שהרבה פעמים ניסיתי לכתוב, אך היד רעדה לי והדיו נזל ולא הצלחתי להמשיך.

רציתי לשתף אותך במה שעובר עליי, עלינו, אחרי הניצחון הגדול ושחרור ירושלים בכ"ח באייר, ממש "כח מעשיו הגיד לעמו", לפעמים אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, שזה אמיתי, את צריכה לראות את רחבת הכותל המערבי, מלאה ביהודים הבאים לראות את פני ה', לשאת תפילה. מדהים לראות את הרחבה הקטנטנה מתרחבת וגדלה, מכילה את כל המתפללים.

אמנם עדיין צפוף מעט, אבל לא בגלל המקום, שאינו צר יותר, אלא מפני ריבוי המתפללים הבאים לחזות בפלא הזה.

לפני כחודש וחצי זכינו לראות מחזה יוצא מן הכלל. מספר חופות, שהתקיימו ביום אחד, בכותל. חייליה של ירושלים, משחרריה, בונים חורבה מחורבותיה.

יכולתי ממש לדמיין את החיילים, עייפים מקרבות, מרטיבים את האבנים הקדושות בזיעת קרבות ודמעות, כשדמעותיהם מצטרפות לדמעות של כל הדורות שזעקו מקירות לבם לזכות לשוב לכאן.

אבא לימד אותנו שמעולם לא זזה שכינה מן הכותל המערבי, וחשבתי לעצמי על שנים של שממון וצער השכינה כשרק היונים הלבנות שמעל הכותל חגות מעליו, מצטרפות בדרכן לתפילות.

והכותל הזה, מקום השכינה המציצה מן החרכים, קיר התפילות, עדות לחורבן וראשון לבניין, שזוכה שבניו שבים אליו.

הלוואי ויכולתי לתאר לך יותר, הלוואי והייתה לי מכונה המצלמת את הלב, שתוכלי להרגיש מעט ממה שזכינו להרגיש. פתאום הכל מקבל משמעות. הדמעות, הקרבות, התפילות, כלום לא היה לשווא.

הלוואי והייתה לי מכונה המצלמת את הלב, שתוכלי לחוש מעט ממה שזכינו להרגיש, מעט מגילוי שכינה.

מתפללת שתזכו לבקר אותנו בקרוב בירושלים המשוחררת.

שלך ברגשי תודה עמוקים ובלב שמח, בציפייה לגאולה שלמה בקרוב.

יוכבד

*********************************************

מ: חנהסלם@ג'ימייל.קום

אל: איילהישר@גי'מייל.קום

איילה יקרה, מה שלומך? אני ממש מתרגשת שאתם מגיעים מחר לתשעה באב, הרבה זמן לא חגגנו ביחד.

רציתי רק להגיד לך שלא תכיני הרבה דברים, אני כל-כך שמחה שאתם באים, שבא לי לשמח אתכם באמת.

רציתי לעדכן אותך בשינויים המבורכים בירושלים, צירפתי לכם קובץ של העירייה על העדכונים לתושבי ירושלים הקרובים לבית המקדש, ובקצרה – כל מי שמגיע מעוטף ירושלים (כל הארץ????) מתבקש לשים לב לדברים הבאים:

יש שני סוגי דרכים: האחת לעולים שכבר נטהרו (כותבים בוויז בית המקדש נתיב טהורים),

והשנייה לאלו שעוד לא (יש אופציה בוויז).

לשתי הדרכים יש חניונים 'חנה וסע', משם לוקחים רכבת קלה ישירות לבית המקדש.

יש רכבת כל 2 דקות.

יש מקווה ליד הבית שלנו, אם יותר נוח לכם.

אני עושה היום הפרשת חלה, אחכה לך ואז נלך ביחד להביא את החלה לכהן. אני מתרגשת ממש, זו פעם ראשונה שאני זוכה להביא את החלה לכהן, ברוך ה' זו המשמרת של יוסי השכן שלי, כל כך חיכיתי לראות אותו בתפקיד הזה.

נראה לי נחכה לצהריים, כי בבוקר ביידן מגיע להביא תרומה לבית המקדש. יהיה שם עומס אנשים ותקשורת, אז עדיף לחכות.

כדאי לכם לעבור בדרך בשדות המרעה, העזים מתעטשות מריח הקטורת וזה ממש מצחיק, הילדים שלנו מאוד אהבו.

גם גן החיות התנ"כי שווה ביקור, כל החיות מטיילות שם חופשי, זאב וכבש נמר וגדי .

אה, ורציתי לבשר לך ששירה בישרה לנו אתמול שהיא בהריון, היא צריכה ללדת היום בעזרת ה', בבית.

כדאי לכם לצאת מוקדם כי צפויים פקקים רבים. נמל התעופה בתפוסה מלאה, ממש "נכון יהיה הר בית ה' בראש הרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים".

אתמול בעלי הלך ברחוב, נצמדו אליו מלא תיירים מסין, החזיקו לו בציציות והתחננו שילמד אותם אות אחת, פסוק אחד.

ובכלל מאור פני האנשים השתנה, שכינה שרויה על פניהם, הגוף נטהר, ולב האבן הפך ללב בשר.

מהגינה אני יכולה לראות את האור הבוקע מהר הבית.

תחושה שאי אפשר לתאר.

אני כותבת לך ומתרגשת שזכיתי לגור כאן קרוב כל-כך לבית הזה, לחשוב שרק לפני שנה כל זה לא היה כאן, ניסיתי להסביר לבן שלי שהיה איתנו בחתונה של אליהו, שפעם החתן היה שובר כוס זכר לחורבן, ולכן החתן אתמול אמר "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, שירו לו שיר חדש היטיבו נגן בתרועה", וכולם בכו ושמחו בכי מרפא על אלפי שנות גלות.

ראינו גם אתמול את מאיר השכן, אבל הסקופ האמיתי זה שהוא ראה אותנו!!! אחרי 45 שנה שבהן לא זכה לראות את אור השמש, אורו עיניו. זה היה מרגש בצורה שלא ניתן לתאר.

סליחה שאני מאריכה בתיאורים, ניסיתי לספר לך בטלפון, אבל מהתרגשות קשה לי להמשיך לספר. הקול נשבר ואני שוב דומעת, דמעות של שמחה – כי את דמעות הכאב ה' כבר מחה.

לחשוב שלא נצטרך להיפרד מההורים שלנו לעולם, על לבבות הבנים ששבו אל אבותם, על מאות הברכות של שיבה לחלקי ארץ האבות, על ברכת "ברוך מציב גבול אלמנה" שנשמעת בקול מכל הגבעות. על ה' יתברך ששב לביתו, והשיב את כולנו איתו, על שנות הכאב שתמו להן לעולם, ועל כך שבילע המוות לנצח.

על דורות של תפילות וסבל ודמעות שמתנקזות לרגע אחד, על הר בית ה' בירושלים, עם שירת לויים שומרי החומות, וכהנים בעבודתם וישראל ששבו למעמדם. הכל שב למקומו, התעלינו, ונתעלה העולם כולו עימנו.

היינו כחולמים.

מצפה בכליון עיניים שניפגש מחר, בהר בית ה' בירושלים, לשיר יחד שירת גאולים, בהודאה ובשמחה עד אין קץ.

אוהבת, חנה

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן