בס"ד

מהי מסירות נפש וממה היא נובעת?

מהי מסירות נפש וממה היא נובעת?

מסירות נפש היא היכולת לרתום עצמי, נפשי דמי וחלבי, למשהו שאני מבין שהוא הרבה יותר גדול ממני, קרי: אידיאל, ולכן היא קשורה ביראת שמים.

זו ראייה שמימיית וגבוהה בתוך הממד הארצי.

מסירות נפש היא למעשה חוויה אלטרואיסטית, בה חש הפרט שערכי הכלל הם האידיאל הגבוה ממנו. הם ערך יותר עליון ממנו, שמולו כל צרכיו הפרטיים מתגמדים, ובשל כך הוא מוכן להקריב עצמו למענם.

נפש האדם מגיעה לשלמותה כאשר הפרט חי את חיי הכלל ואפילו חי למענם, וככל שאדם יותר מכוון לכלל ועוסק במילוי צרכיו של הכלל, כך הוא למעשה מפנה את עצמו מתוך עצמו וחדל לראות בעצמו את הנקודה המרכזית. לא מדובר כאן בביטול העצמיות, שכן לצורך מילוי צרכי הכלל עליי להכיר תחילה ביכולותיי, אבל בהחלט מדובר בהפסקת ההתעסקות במילוי הצרכים שלי, בין אם על ידי עצמי ובין אם על ידי אחרים.

מסירות נפש היא למעשה דרגה מאוד גבוהה של ביטול כל מה שקשור בצרכי עצמי, הן הרגשיים הן הפיזיים. זו דרישה פנימית שלי מעצמי לשליטה על מחשבותיי ושיקוליי האישיים, שליטה על רגשותיי וצרכיי הטכניים. זו התנקות והתנתקות מכל מה שיכול להוות חייץ ביני לבין הסביבה, ולמנוע התערות שלי איתה והתכללות שלי, כמו גם התגייסות שלי למענה.

זוהי דרגה גבוהה שמאפשרת לי גם להתחבר אל רצוני הפנימי ולדייק אותו, ומאפשרת לי גם לבצע את שליחותי כאן עלי אדמות ללא מסיחים אגואיסטים ורעשי רקע, והיא – באופן פרדוקסלי – גם מאפשרת לי לחיות את מי שאני באמת.

בעת מסירות נפש, האדם רואה לנגד עיניו רק את טובת הכלל, וההכנה התודעתית הנדרשת בכדי להגיע למעמד הזה דורשת מהפרט להפנים ולהבין שהוא כאן בשליחות עבור חיי הכלל, ובהתאם לכך הוא דרוך כל העת להתמסרות, להקרבה ולעזרה – מה שמאפשר לו לבנות בקרבו קומה נפשית יציבה ואיתנה כזו שלא שמה במרכז את האגואיזם שבו, כזו שלא באה חשבון עם כל מי שלדעתו היה צריך לסור לדבריו או למלא אחר צרכיו, ובמקום הזה הוא פחות פגיע והרבה יותר בנוי נפשית.

הוא לא עוסק בהרהור אחר התנהגות הסביבה כלפיו, מי פגע בי? מי הכעיס? מי גרם לי לחוש שפל וקטן? אלא נהפוך הוא, הוא עוסק כל העת בשיפור התנהגותו כלפי הסביבה ובהקרבת כל מפעל חייו למענה.

ככל שאדם בנוי יותר ויציב יותר מבחינה רגשית ונפשית, כך הוא קרוב יותר לתכליתו וייעודו. כי כל מהותו כאן הינה עבור הכלל. נמצא שככל שהוא כללי יותר, כך הוא מגלם נכון יותר את פרטיותו וייחודו כאן כפרט עלי אדמות.

כלומר, הייחודיות הפרטית שלו והיכולת שלו להרגיש עצמו כפרט, לא רק שלא נמחקת כאשר הוא מקדיש חייו לכלל, אלא אף מתחדדת והוא בולט כפרט בה במידה שהוא מכליל עצמו בכלל.

ככל שהוא יותר כללי, כך הוא יותר פרטי. ולא כפי נטיית ההמון לחשוב שככל שייטמעו בכלל, מידת פרטיותם תימחק.

רק מי שהניח לאגואיזם שבו והניח אותו בצד, יכול לטעום טעמה של מסירות נפש ולהנות מהחוויה שהיא מותירה בקרבו.

רק מי שמוכן לחיות עבור הכלל, מוכן גם למות למענו.

בימים לא פשוטים אלה, כשברקע מתנהלת לה מלחמה עקובה מדם הגובה דמים מרובים, אנו זוכים לשמוע איך מי שחרפו נפשם למען העם עשו זאת גם בהיותם בחיים. הם אותם אלו אשר גם חיו את חייהם למען הכלל עוד בהיותם בחיים. בחייהם היו הם החלוצים לכל דבר, ומידת מסירות הנפש שבהם באה לידי ביטוי בעוצמתה גם כשנדרשו למסור את נפשם. והאמת היא, שזו מסורת מאבות אבותינו למסור את הנפש.

מוקדש לכל אלו אשר מסרו את נפשם בחייהם למען האומה הישראלית, ובשל כך לא מנעו למסור נפשם גם בשדה הקרב.

תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים, ונזכה אנו החיים ללמוד את התובנה המדהימה הזו ואת שיעור המוסר והמסירות אותם כתבו לנו בדמם, במותם.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן