אוף!!!!!!!!!!!!
אין לי כח!!!!!!!!!!!!!
מעצבן!!!!!!!!!!!!!
*
לא נראה לי שתבינו את התיאור שאני אתאר עכשיו, הוא פשוט כל כך מופרך ורחוק מהעולם שלכם, אבל רק כדי להמחיש את הנקודה.
יש בתים במקומות אחרים, בכלל לא בגזרה של קוראי המדור או הכותב שלו, ששם יכולים לקרות מקרים מזעזעים ממש. אתם שואלים את עצמכם מה יכול להיות כל כך גרוע?
קחו למשל את המקרה המטלטל הבא שלא קרה במציאות חלילה, מדובר רק בדוגמה היפותטית:
במקום רחוק שאתם לא מכירים הי' איזה אבא שביקש מהילד שלו לסדר את החדר והוא אמר לו:
"למה?"
*
אוי ואבוי לי, לא התכוונתי שהתוצאות יהיו כל כך קשות. אפשר להעיר את אלו שהתעלפו?
חכו, הסיפור לא נגמר, אבל כל מי שמרגיש שהתיאורים האלו קשים לו מידי שיעבור לקרוא משהו אחר.
האבא ענה לילד: "כי אבא אמר".
אז הילד אמר: "אין לי כח".
*
כמו שאמרתי לכם מראש, לא נראה שתצליחו להתחבר לסיטואציה, לא משהו שקרה לכם, או לחברים שלכם, או בכלל למישהו שאתם מכירים.
אבל אם תנסו רגע בכל זאת להזדהות עם העלילה נראה לי שיש מה ללמוד מהסיפור הזה.
*
לעשות משהו שלא בא לנו זה באמת מעצבן, אפילו מאוד מעצבן.
הסדר המקובל בעולם הוא בהתחלה להגיד 'אין לי כח' לפחות פעם או פעמיים, לפעמים זה עוזר ויורדים לנו מהזנב. בתרחיש הגרוע אנחנו עומדים מול מישהו נחוש ואז צריך לעבור לשלב השני, להעביר אחריות: "למה הוא לא עושה?". אם גם זה לא עוזר כנראה שנצטרך לעשות את המטלה, אבל גם לדאוג שכולם יראו כמה אנחנו סובלים.
אם הייתי עושה גלריה מכל הפרצופים שקיבלתי בהזדמנויות שונות מילדים ותלמידים, החל מהפרצוף המפגין וכלה בפרצוף הסובל, הייתם נקרעים מצחוק מלראות איך זה נראה מבחוץ.
*
'אין לי כח' זו הגדרה לא ברורה. מה זה אומר שאין לך כח? גם אם אבא הי' קורא לך לאכול גלידה זו הייתה התגובה? למה לא?
אה. פשוט. גלידה אתה רוצה לאכול ולסדר את החדר לא.
מה שאומר שאתה מוכן לעשות את מה שבא לך, אבל את מה שלא בא לך אתה לא עושה, וגם אם אתה כן עושה אתה בטח לא שמח. בכלל לא שמח.
לזה קוראים בעברית 'חוסר בקבלת עול', או במילים מכובסות פחות:
'פריקת עול'.
*
לא לקבל עול של אנשים זה לא מוצלח, לא לקבל את העול של ה' זה ממש גרוע.
מישהו באמת חושב שאת ה' אפשר לעבוד יום כן יום לא – היום לא? או שאפשר לקיים חלק מהמצוות, אבל לוותר על החלק השני?
היסוד הכי פשוט של הקשר שלנו עם ה' הוא ההכרה בזה שה' הוא בעל הבית ואנחנו כולנו עובדים אותו, בלי זה אי אפשר להתחיל בכלל.
אז ברור שכולנו היינו רוצים להיות צדיקים עליונים ולעבוד את ה' עם כל הלב כי זה מה שבא לנו, אבל מה לעשות שה' רוצה אחרת?
עכשיו יש לנו בחירה איך לקבל את זה – בשמחה או בבאסה.
*
כל עוד אני עומד במרכז ברור שאני מבואס, הרי דפקו אותי ואמרו לי לעשות מלא דברים שלא בא לי עליהם. אם היו עושים אותי צדיק אז בטח שהייתי שמח, אבל עכשיו אולי אני אעשה הכל, אבל בלי שמחה.
עכשיו תנסו רגע להפוך את התמונה. אם מי שבאמת מעניין אותי זה ה' יתברך איך אני מגיב? הרי הוא, מסיבותיו שלו, החליט שאני לא אהי' צדיק. והוא גם רוצה שאני אעבוד אותו בקבלת עול, בלי רגשות. אז אם זה מה שמשמח אותו אני לא אהי' שמח?
*
בסוכות בבית המקדש היו מנסכים מים על המזבח, חוץ מהיין שהיו מנסכים כל השנה. את המים לניסוך היו שואבים ממי מעיין.
אם היו שואלים אותנו מה שווה יותר, מים או יין, כנראה שיין הייתה התשובה הנכונה. אבל למרבה הפלא בבית המקדש עשו עניין דווקא בניסוך המים, שנשאבו בשמחה מיוחדת. מה הסיפור?
מים הם נטולי טעם, ממש כמו קבלת העול שלנו. אבל כאשר מוכנים לקבל עול בשמחה, ושמים את ה' במרכז, אנחנו מתחברים חזרה למעיין וממשיכים ישועות מעל לגבולות, ישר מהמקור.
ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה!
