ריבונו של עולם, רציתי להודות לך שזיכית אותנו להדליק גם השנה נר של חנוכה.
האמת שאני לא כל כך יודעת ממה להתחיל, בקשות פרטיות וכלליות מתערבבות לי כל כך, מנסה לתפוס רגעים של לב פתוח, בעת רצון, להכניס ברגעים של נצח את כל מה שיש לי לבקש, בפה ובלב.
מכוונת שהאור המוסיף והולך יתן כוח לאסירי עוני וברזל, חושבת על יוסף שירד למצרים מלווה בריח הבשמים, מתפללת שיזכו להרגיש גם שם בעומק הבור, שאתה איתם למרות הכל.
חושבת על החיילים, כהני המלחמה, שזו להם הפעם השנייה שהם מדליקים נרות רחוק מהבית.
תוהה לעצמי אם גם עכשיו הם זוכים להרגיש עד כמה זה מיוחד, כמו הפעם הראשונה שהדליקו נר קטן בחנוכייה פשוטה, מכוונים להמשיך לגרש את החושך, להאיר באפלה.
אני חושבת גם על הנשים והילדים, שכבר יותר משנה אף הם באותו הנס, באותה ההקרבה.
מדליקים נרות קצת אחרת, מכוונים מכל הלב להוציא גם את החייל שלהם ידי חובה,
נר איש וביתו, גרסת מלחמה.
אני חושבת על כל ניצוצות הגבורה של העם הקדוש הזה, תוהה לעצמי אם בחרת בנו לעם עולם כי ראית שאין עוד עם כזה, או שהבחירה שלך בנו הפכה אותנו לעם שאנחנו.
כך או כך אני חושבת על כל הנחת רוח שיש לך מבניך אהוביך, כבר שנה וקצת מרגיש לי שאנחנו קרובים מתמיד לגיבורי הרוח החשמונאים, אותה הרוח, אותה הגבורה, אותן קריאות קודש לפני היציאה למלחמה, אותה כוונה טהורה ואותו ציור בעיני הרוח ובפאץ' על המדים, בית המקדש, משיח גאולת עולמים.
נרות החנוכייה מזכירים לי את הדרך, עוד נר אחד ועוד נר, קמעה קמעה, כמיהה כמיהה.
אני מביטה בילדיי, גם הם מתפללים, אני יודעת שזה לא רק על הדברים הרגילים, אני יודעת שהם חושבים על הנתונים בצרה ובשביה, על החיילים, על כל הזקוקים לרפואה, תוהה לעצמי אם הם לא קטנים מדי להתפלל על דברים כאלה, עונה לעצמי שבטוח יש קפיצות גדילה בדור של גאולה.
אני יודעת שהם מתפללים השנה גם על ישיבה טובה ואולפנה שתצמיח, ואני מלווה את תפילתם בתפילה משלי, יודעת שהם מתחילים ללמוד אמונה מה היא, לדעת שיש להם מקום בעולם, מושגח ומדויק, שהכנת וסדרת במיוחד עבורם עוד לפני שנולדו, קצת כמו בשידוכים ובשאר הדברים הדורשים נשימה, בטחון, אמונה.
אני מתפללת שאזכה לשנות כשצריך, להיות גמישה, לגדול עמהם ובשבילם, שאזכה לעין טובה, שנזכה לגדול איתם, לראות גדולתם, גם אם הם משתנים לנגד עינינו, מגלים את עצמם.
מתפללת שנזכה לחנך לשם שמים, לראות את הברכה בגוונים, לדעת שיש כל כך הרבה נתיבים בדרך לקניין תורה ויראת שמים, לדעת שאנחנו מגלים עכשיו כמה נתיבים חדשים, דרך ישנה-חדשה שרק הם סוללים.
מתפללת שנזכה להיות אנשי אמת, שנזכה לדייק,
שנפסיק לחשוב שהפחד מגן, שנזכה להרגיש אהבת ה' ויראה, מתוך שפע, מתוך שמחה.
שנזכה לזרוח מבלי לכבות אחרים, שנזכה לענווה, שנזכה לברך גם על אורם של אחרים, כי אנחנו חלק מאותו העם, מאותם הניסים.
שיהיה ביתנו מקדש מעט, מרכבה לשכינה, כרובים מעורים, מאירים, פניהם איש אל אחיו, פניהם לבית.
ומכל הנרות שהדלקנו לפניך בפתחי הבתים, מוקפים במצוות, מזוזה מימין חנוכייה משמאל,
ובפתח הפונה לרשות הרבים,
בקור של לבנון, ובבתים בלי גג עם גרפיטי בעזה,
תעשה לנו מנורה שלא תכבה לעולם, עדות לבאי עולם.
תשיב שכינתך בתוכנו, נהיה לך מקדש, ברחמים תהפוך לב האבן, להיות לב בשר.
עשינו לך מנורה, הדלקנו השמנים, אור חדש תאיר על ציון,
אנחנו מוכנים.
