כ' אלול, בעלי היקר קיבל (שוב!) צו 8 מהרגע להרגע.

הוא משרת כרב גדוד במילואים

נוהל מוכר. אורז מהר תיק, יוצא ואומר לנו 'שנה טובה'…

מה, ברצינות?!

אך זו האמת, אין לו מושג לכמה זמן ועד מתי.

אבל ככל הנראה לראש השנה ודאי הוא לא יחזור, ובראשי כבר מחשבות: מעניין מה עם יום כיפור, סוכות, שמחת תורה…

ברוך ה', כשהחדשות משתפרות ממהדורה למהדורה, מתעוררת תחושה עילאית של רוממות ורצון להיות שותפים ברגעים המיוחדים האלו.

הרי כל תפילות ראש השנה העומדות לפתחנו סובבות סביב המלכת שם ה' בעולם:

מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ

וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרָךְ

וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזָּךְ

עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצָךְ

וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ

וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ

 וְיֹאמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ:

ה' אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל מָלַךְ, וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה

מלכות ה' היא עצם ההכרזה שה' הוא אלוקי ישראל. בימים אלו, העניין מתגלה בפועל. אנו רואים שהקב"ה מסייע דווקא לנו (למה הם לא מבינים שלא שווה להילחם איתנו?? ה' בצד שלנו…)

אנו זוכים להארת פנים אלוקית דרך צה"ל, בהצלחות וגם בגבורה הגדולה מתגלה שה' אלוקי ישראל.

בעזרת ה', בהמשך זה יתגלה בכל מציאות החיים ולא רק בצבא –

במוסר, בלאומיות וגם בתרבות: "...וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ, וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּתֶר מְלוּכָה!"

זה נשמע חלום לא מציאותי, אבל הנה אנחנו בדור בו רואים את החזון מתקרב. עם ישראל מתחיל להופיע את המציאות האלוקית, ובעזרת ה' זה יתפשט ויאיר את כל העולם ועל כל הבריאה.

וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱ־לֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת, לַעֲשׂות רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. שֶׁיָּדַעְנוּ ה' אֱ־לֹהֵינוּ שֶׁהַשָּׁלְטָן לְפָנֶיךָ. עֹז בְּיָדְךָ וּגְבוּרָה בִּימִינֶךָ. וְשִׁמְךָ נוֹרָא עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ:

וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ. וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ. וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ. שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ. וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ. וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ. וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ. וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ. וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ:

היינו חושבים שמלוכה עולמית תגיע על ידי מתנות ומילים טובות ומלטפות.

אך לא כך לשון התפילה. היא תגיע על ידי אימה, פחד, יראה.

הכרת כל אומות העולם בריבונו של עולם מביאה ליראתם ממנו, ואיך אם לא עכשיו על ידי הניסים הגדולים שה' עושה לעמו דרך צה"ל הקדוש. בסייעתא דשמיא גדולה הוא מפיל אימתה ופחד, בדרכים מקוריות ומדויקות, וברוך ה' שאנחנו זוכים להיות שותפים.

בתפילה זו יש המון ביטויים לגבורה ושמחה, כשהמטרה הסופית שהרשעה כולה כעשן תכלה. שהאוויר יטוהר וייעשה טוב יותר. רק היכולת לדמיין מציאות שכולה טוב מעבירה התרגשות גדולה…

וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ

איזו זכות להיות שותפים! איזו זכות שאבא שלנו בצבא! זו השפה בבית, וזה השדר לילדים. זה כשלעצמו מחזק את כולנו – הידיעה שאנחנו כרגע חלק ממהלך אלוקי גדול ופועלים עם א־ל.

*

אבל רגע אחרי כל המחשבות הגבוהות והנשגבות הללו…

כשלרגע אני נוחתת ומבינה שבראש השנה לא נהיה חג שלם ביחד סביב התפילות הארוכות והסעודות המרוממות, אני מנסה לחשוב איך ומה יהיה. בבת אחת זה מחזיר אותי חצי שנה אחורה לליל הסדר, הלילה המרומם שגם אותו לא זכינו לחגוג לצד אבא…

ואז, בעצם, הזיכרון הוא שמרגיע אותי בעצמו. אני נזכרת איך בליל הסדר, בו רף הציפיות אוטומטית ירד והרצון הכי גדול היה שהכל יעבור בשלום… ואז, הופתעתי לטובה!

לא רק שהחג עבר בשלום, אלא זכיתי יחד עם הילדים לחג מדהים צרוף אושר! מלא הזדמנויות לחוויות חדשות ומשמחות. חגגנו אצל אחי וגיסתי המהממים שאירחו אותנו בכזאת נדיבות ואהבה. הילדים שיתפו פעולה כל כך יפה, נהנו מההצגות והחוויות סביב ליל הסדר לצד בני הדודים וזכו לשפע אהבה ותשומת לב.

מובן שאבא היה חסר מאוד, אבל הידיעה שהוא במשימה חשובה חיזקה ונתנה לנו כוח, ובסך הכל היה פשוט נפלא. אני מספרת לעצמי שממש ככה זה יהיה גם הפעם.

אנחנו בעזרת ה' נהנה ממה שהחג אצל סבא וסבתא יזמן לנו. זו תהיה הזדמנות לחג אחר ממה שאנחנו רגילים… ונתפלל חזק שתפילות ראש השנה של כל העם יתקבלו, שה' ישלח הרבה גבורה ותבונה בלב המנהיגים שלנו, ושהחיילים יצליחו למגר את הרוע מהעולם.

ובתוך כל מחשבות הרוממות והגבורה, כנראה שיהיו – וכבר ישנם – מפעם לפעם הרגעים הקשים והמאתגרים, כמו לארוז ולהעמיס לבד (וברוך ה' שאני עוד בשלב שיכולה פשוט לנסוע להורים😊), לדאוג לילדים בסעודות, לבצע תפקידים שבדרך כלל הוא עושה, להתגעגע וסתם דברי יום־יום פשוטים שחסרים כשאבא לא נמצא…

או־אז, היצר הרע עומד מולי וצוחק: "פששש, איזה טור יפה כתבת. על מי את עובדת עם הדיבורים הגבוהים שלך?! תראי איזו מסכנה את, בקושי מצליחה להקים את עצמך להכין ארוחת ערב…"

וכשהוא מטיף לי, אני קודם כל מחפשת פתרון פרקטי לעזור לעצמי להתמודד, אבל הכי חשוב: אני משתדלת להאמין למחשבות האמת והגודל המגדלות והמחזקות, ולא להקשיב לאותו זקן וכסיל שעובד קשה להחליש אותי…

בהצלחה רבה לכל נשות ישראל בכל משימה בה הן נמצאות,

ושבעזרת ה' ניכתב כולנו לשנה טובה ומתוקה,

ושכל מה שעברנו השנה ייהפך מאבל לשמחה ולישועה גדולה