בתקופת הקורונה, בעיקר בתחילתה, אני זוכרת ימים ממש קשים. ימים מלאים בחדשות רעות (מתגעגעת לתקופה), הרבה כעס ושנאה כלפי קבוצות שונות, והרגשת חוסר אונים מהחלטות הממשלה (או היעדרן).
אני זוכרת שהרגשתי שאין על מי לסמוך, אין שום דרך לשנות את המצב. התחזיות לגבי הנגיף היו מאוד קשות והייתה בעיקר אי ידיעה באוויר. האם הנגיף מסוכן? האם אפשר לצאת מהבית? עם כפפות? בלי כפפות? מה לגבי ילדים ומבוגרים? האם כולנו מסכנים אותם?
זו הייתה תקופה ארוכה בה התגובה שלי הסתכמה בייאוש. כל הזמן קיוויתי שהרשויות יפעלו למען הצלת העם, בין אם זה באכיפת הוראות בטיחות ובין אם בדיכוי ההסתה הפרועה שהייתה אז.
זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהתפללתי לגאולה.
מתוך התפילות האישיות צמחו להן לראשונה תפילות על העם, על רפואה לעולם, על אחדות שתבוא.
פעם ראשונה בחיי שביקשתי משיח.
זה היה גיל מבוגר יחסית להתחיל להתפלל על גאולה ועל משיח, אבל עד אותו רגע לא באמת הצלחתי לבקש את זה מכל הלב, למרות שידעתי שזה משהו שאנחנו צריכים לרצות.
הרי אני לא יודעת מה זה בית מקדש, אני לא יודעת מה יהיה כשהמשיח יבוא, איך אדע להתפלל למשהו אוטופי שכה רחוק ממני?
אלא שבתקופה הזאת מצאתי את המקום שכן לימד אותי להתפלל על גאולה. אמנם אני לא יודעת איך היא תיראה, והאם היא תהיה לי קלה אפילו, אני לא מכירה סיטואציה בה יש טוב מוחלט, אבל אני כן יכולה להתפלל לכך שנדע מה נכון.
כשהיא תגיע אנחנו נדע שזו האמת. ועל זה אני בהחלט יכולה להתפלל ולהתגעגע גם מתוך המקום שלא מכיר. מתוך האֵין, אני יכולה לבקש.
גם בקורונה וגם בתקופת המלחמה הנוכחית, שמתי לב שאנחנו שמים את מבטחנו בכל המקומות הלא נכונים. בכל מקום אני שומעת ייאוש מהתנהלות הממשלה והמנהיגים, רצון שדברים יעשו אחרת, אבל לאדם הקטן אין באמת השפעה על בחירות הממשלה.
אבל מה שהיה נכון אז וגם נכון היום, הוא שעלינו להתחזק בביטחון ובאמונה במי שבאמת מנהל פה את העניינים.
לפני הגאולה אנחנו צריכים לעבור דרך קשה וארוכה. אנחנו צריכים לבנות את הכלים שלנו לשפע שיבוא ואנחנו צריכים להיות מוכנים אליו. והתקופה הנוכחית בוחנת את האמונה שלנו. יותר מזה, היא בוחנת את הביטחון שלנו.
אנחנו מאמינים בבורא. השאלה היא, האם אנחנו גם בוטחים בו? האם אנחנו בוטחים בדרך שאליה הוא שולח אותנו ולא מתייאשים?
אנחנו בוטחים במסע של העם היהודי, שלא היה פשוט אף פעם.
זה הזמן להתחזק ולחזק את הסביבה שלנו. זה הזמן לבנות ולהעמיק את הביטחון שלנו בטוב שכבר קיים ובטוב שעוד יבוא.
אנחנו צריכים להיות מוכנים לצאת מהמֵצרים שלנו שגורמים לנו להישאר תלויים באנשים אחרים, באמריקה, בממשלה.
יש לנו רק מקור אחד לישועה, ובתכלס, מי יכול עליו?
