מה שבעיקר גורם לנו את הסבל בחיים זה לא מה שקורה לנו, אלא ההתנגדות שלנו אליו.
אני זוכרת היטב את הבוקר האלולי ההוא. התרגשתי בעיקר כי עמדתי להגשים חלום – לצאת לשבוע שתיקה בצפון. כבר שנים רציתי לעשות זאת, אבל הילדים, אבל הגירוש מהבית, אבל הבת שבדיוק ילדה, והחלום נדחה ונדחה.
כשפנה אליי שדרן טלוויזיה מערוץ פלוני וביקש לראיין אותי, חישבתי שיש לי חצי שעה לפני היציאה לצפון ומרוב התרגשות שכחתי. שכחתי שלראיונות עם התקשורת לא מגיעים באמון ובתמימות. שכחתי שלא בטוח שעומד מולי אוהב. וכשהוא התחיל עם שאלות ה־"yes-set", עניתי בלב פתוח, יש שיאמרו בטיפשות.
"אז תמר, חודש אלול היום, נכון?"
"נכון".
"ועוד מעט יגיעו ראש השנה ויום כיפור, נכון?"
"אמת".
"ובימים האלה אנשים נוהגים לבקש סליחה זה מזה, אני צודק?"
עוד לא הבנתי. "כן".
ואז זה הגיע.
אתן יודעות מה זה yes-set? ניקח לדוגמה סיטואציה אחרת. את מגיעה הביתה והבן שלך בן העשר יושב על הספה. את ממש רוצה שהוא יכין עכשיו את שיעורי הבית או יעשה את התפקיד שלו או כל דבר אחר. רוצה ללמוד איך עושים מניפולציה? תשאלי אותו שלוש שאלות שאת יודעת בוודאות שהתשובה עליהן היא "כן". למשל:
היי מתוקי. מה שלומך? אכלת את הקציצות והפירה שהכנתי לך במקרר?
(כן)
היו לך היום שעתיים חשבון, נכון?
(כן)
יש לך פעולה היום בחמש, אתה יודע, נכון?
(כן)
מה הכוונה יס סט? הראש שלו והלב שלו כבר מכווננים על כן. כן כן כן. ועכשיו תשאלי את השאלה שבשבילה עשית את כל זה:
"נכון מתאים לך לפנות את המדיח?" או "נכון מתאים לך לשמור כמה דקות על יעלוש?"
אין לו ברירה… כמעט אין בחירה במצב הזה.
ואז המראיין הנחית עליי את המכה: "אז ממי אתם, תושבי עמונה, צריכים לבקש סליחה? מהמדינה או מהחיילים שפינו אתכם?"
עצות למאבק עם המנוול
מאחוריי ניצב בית ההארחה שגרנו בו אז במשך שמונה חודשים. אנשים מדוכדכים בלי בית סבבו אותי. זה היה כואב ובכיתי.
אחרי הפסקת הצילומים, ההתנצלות שלו, כוס מים והמשך הריאיון המשכתי לצפון, ולא ידעתי שהריאיון הזה יצא איתי גם לסדנת שתיקה. מיותר לציין ששתיקה לא הייתה שם. זאת אומרת, שתיקה פיזית כן. אבל בפנים – נאבקתי.
וְהוּא כִּמְשַׁל אָדָם הַמִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְעוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ עָרֵל רָשָׁע, וּמֵשִׂיחַ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ כְּדֵי לְבַלְבְּלוֹ.
אדמו"ר הזקן מתאר את המחשבות הזרות שמגיעות אלינו בזמן התפילה כמו איזה ערל רשע, שמגיע לאדם המתפלל בכוונה לבלבלו. הטעות שאנחנו עלולות לעשות היא להיגרר למאבק הזה. ומזהיר אותנו אדמו"ר הזקן שלא נעז, כי "המתאבק עם מנוול, מתנוול גם הוא".
כשאת באה להתפלל, זה דבר עצום כל כך – שמיד יגיעו מניעות, והן יעשו הכול רק שלא תצליחי לעשות את הדבר הנפלא שנקרא תפילה בכוונה. ופתאום תמצאי את עצמך חושבת על הכול, רק לא על כוונת התפילה. והכי מבאס שלפעמים בתפילה יגיעו המחשבות הכי הזויות, הכי רחוקות, ומה הקשר בכלל?
יצאתי לשבוע שתיקה בשביל להתפלל, ומצאתי את עצמי בלופים אין־סופיים על המראיין ההוא. לא מצליחה להשקיט את המחשבות, לא מצליחה להתפלל, והראש עסוק במה הייתי צריכה לומר ואיך הוא עשה לי את זה – וכששמתי לב, התייסרתי על כך שזה מה שאני חושבת, במקום להתפלל.
כך בדיוק נראה המאבק, לדברי אדמו"ר הזקן. את מתאבקת עם המנוול – ומתנוולת. ובעל התניא נותן לנו שתי עצות, מה כן לעשות?
שֶׁזֹּאת עֲצָתוֹ בְּוַדַּאי, שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב לוֹ מִטּוֹב וְעַד רָע, וְלַעֲשֹוֹת עַצְמוֹ כְּחֵרֵשׁ לֹא יִשְׁמַע, וּלְקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַּם אָתָּה". כָּךְ אַל יָשִׁיב מְאוּמָה וְשׁוּם טַעֲנָה וּמַעֲנֶה נֶגֶד הַמַּחֲשָׁבָה זָרָה, כִּי הַמִּתְאַבֵּק עִם מְנֻוָּל מִתְנַוֵּל גַּם כֵּן. רַק יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּלֹא יוֹדֵעַ וְלֹא שׁוֹמֵעַ הַהִרְהוּרִים שֶׁנָּפְלוּ לּוֹ, וִיסִירֵם מִדַּעְתּוֹ, וְיוֹסִיף אֹמֶץ בְּכֹחַ כַּוָּנָתוֹ.
עצה אחת היא להתעלם. נכון את מכירה את זה מהחיים שלך? יש סיטואציות שנתינת תשומת לב אליהן רק מגבירה ומגדילה את כוחן להרע והדבר הנכון הוא להסב את פניי מהן ולכוון את עצמי לרצון שלי. במקרה שלנו, לחזור בשמחה ובניצחון למילות התפילה!
זו פעולה שנשמעת פשוטה אך היא דורשת תשומת לב גדולה. בכלל לשים לב שאני מתאבקת עם המנוול, להניח לו ולהתמקד במה שאני בוחרת. וואו, זה עצום.
וְאִם יִקְשֶׁה לוֹ לַהֲסִירָם מִדַּעְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁטּוֹרְדִים דַּעְתּוֹ מְאֹד בְּחָזְקָה, אֲזַי יַשְׁפִּיל נַפְשׁוֹ לַה', וְיִתְחַנֵּן לוֹ יִתְבָּרַךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְרַחֵם עָלָיו בְּרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים, כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים הַנִּמְשָׁכִים מִמֹּחוֹ. וְכָּכָה יְרַחֵם ה' עַל נַפְשׁוֹ הַנִּמְשֶׁכֶת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַצִּילָהּ מִמַּיִם הַזֵּדוֹנִים, וּלְמַעֲנוֹ יַעֲשֶׂה, כִּי חֵלֶק ה' מַמָּשׁ עַמּוֹ.
(תניא פרק כח)
העצה השנייה של אדמו"ר הזקן היא זו: אם אינך מצליחה להתפלל, אז תתפללי על זה.
זה נשמע ככה: "ריבונו של עולם, באתי לשבוע שתיקה כדי להתפלל עליי ועל משפחתי, אך אני מוצאת את עצמי כל הזמן עסוקה בריאיון ובכעס על המראיין. אנא השם יתברך, עזור לי להפסיק לחשוב על זה. עזור לי לכוון את המחשבות אליך ולהצליח להתכוון. כי בלעדיך, אני פשוט לא מצליחה".
כך או כך, כשהמאבק במנוול נפסק, מתאפשרת תנועה חדשה.
