החיים מלאים בשינויים בלתי צפויים, זה חלק מהתנועה המעגלית שלהם. ולפעמים דברים קצת פחות משמחים מחכים לנו בסיבוב. לפעמים מתרחש בחיים שינוי שלא רצינו, שלא ציפינו לו, ואנחנו ממש לא מתלהבים לקראתו. היינו נותנים הרבה כדי להישאר במצב הקודם. זה קורה כשאנחנו נפרדים ממשהו או ממישהו שהיו חלק מהשגרה הברוכה שלנו, וממש לא מתאים לנו להמשיך את החיים בלעדיו. זה קורה גם בתקופה הזו, עצירה כלל-עולמית. מה שהתרגלנו אליו נעלם, ונדמה לנו שכל מה שיש עכשיו – לא שווה הרבה.
ימימה מדברת על השינויים הבלתי צפויים הללו, שיש בהם פרידה מן המוכר והידוע והטוב, ואומרת: "הלב ממשיך להתקיים בנתונים אחרים של החיים". והמשפט הזה, יש בו סוד גדול וריפוי עמוק. מפני שהנתונים של החיים משתנים כל הזמן, כל הזמן, באותו קצב מעגלי שאיננו פוסק. ולפעמים, כשנלקח מאיתנו דבר, אנחנו כל כך כאובים עד שנדמה לנו שמעגל החיים נעצר, ואיתו נדמה לנו שגם הלב שלנו עוצר את אורו. אבל זה לא כך. הלב תמיד פועֵם ומאיר. ללב יש מהות טהורה ואמיתית שאינה תלויה בדבר, והיא נמשכת תמיד. המהות של הלב לא תלויה בנתוני החיים, גם כשהם משתנים ונראים לנו פחות טובים מאשר קודם. הלב תמיד פועם, הלב תמיד חי. וכשזוכרים שהלב שלנו תמיד חי, גם אם השינוי קשה ואנחנו עדיין מתאוששים מן ההדף שלו, יעבור הזמן וננשום מעט, ונתרגל לנתונים החדשים, ונגלה בהם הרבה הרבה חיים.
כשהנשמה מאירה
מהות הלב לא משתנה לעולם, יש בנו ניצוץ אלוקי קבוע. ולפעמים המהות הנשמתית שלנו נעלמת מעינינו, אבל זה לא אומר שהיא לא שם. זה אומר שהיא עטופה בקליפות שונות שמשכנעות אותנו בלא-טוב. אבל הטוב קיים וישנו ולא נעלם לעולם. והעניין הוא שאנחנו תמיד מכינים את עצמנו כל כך טוב לתרחישים שונים בחיים, עובדים בצורה מאוד מעשית, יוצרים תרחישי זרימה על כל צרה שלא תבוא, אבל ההכנה הכי טובה למצבים שפוקדים אותנו – היא כל הזמן לטפח את הקשר שלנו אל הנשמה שבנו, אל השער הסודי בתוכנו שממנו יש קו ישיר לעליונים. משם תבוא התשובה שלנו לכל מצב.
"אין המצבים קובעים למהות, אלא המהות קובעת למצבים" (ימימה), וזאת הבנה עמוקה מאוד. כי נדמה לנו שאם עכשיו קמה עלינו קורונה, וסגר, ואבטלה, וסיר לחץ שלוחץ אותנו מכל הכיוונים ומשקף לנו את הנקודות הכי רגישות שלנו – מול עצמנו, מול בני המשפחה, מול העולם, אז נדמה לנו שזה קובע את הערך שלנו. שאם כעסנו על מישהו ואיבדנו לרגע את הכיוון – אנחנו לא טובים. שאם נחלשנו, התעצבנו, התייאשנו – אז אין לנו סיכוי. וזאת לא האמת, כי המצבים המשתנים לא קובעים את המהות שלנו ולא מכתיבים את הערך שלנו. אין שום סיטואציה שמבטלת את המהות הנשמתית שלנו. יש לנו ערך בלתי תלוי. יש לנו נשמה שתמיד מאירה. גם אם נחלשנו כרגע. לא המצבים קובעים את המהות שלנו. לא המצב המשפחתי, הכלכלי, החברתי, הגופני, האישי.
במקום למצוא את הערך שלנו מתוך הישגים ומצבים חיצוניים, אנחנו מקבלים הנחיה הפוכה: לטפח כל הזמן את הקשר עם המהות היקרה שלנו, לחבור אליה כל הזמן. לזכור כל הזמן שיש בנו צלם אלוקים, נשמה מלמעלה, וזה מה שיסייע לנו בהתמודדות עם כל מצב שיבוא. זה יכוון את המעשים שלנו בכל התרחשות והתרחשות. המהות תקבע למצבים, המהות תקבע איך אנחנו רוצים להתייחס למה שעובר עלינו. המהות יודעת שיש לנו ערך, והנשמה שלנו יקרה, גם אם כרגע נכשלנו, גם אם כרגע קשה, גם אם כרגע אנחנו חסרים מאוד. המהות קובעת, לא המצבים המשתנים.
בזמן הזה, ההמלצה הכי טובה היא לקחת כמה דקות שקטות כדי לחבור אל המהות, להיזכר במהות, להיזכר בנשמה הגדולה שאנחנו, להיזכר כמה אנחנו מושגחים והקדוש ברוך הוא איתנו. ימימה למעשה אומרת: במקום להיערך למצבים, בואו ותיערכו למהות. בואו ונחזק את המהות שלנו, את הערך שלנו, את הבִּינה שלנו, את כמה שאנחנו מוכנים לתת לעצמנו יד גם ברגעים הקשים. זה יעזור לנו גם לעבור את המצבים, אפילו הכי קטנים, בצורה שקרובה יותר למי שאנחנו רוצים להיות. הלימוד הזה לא מבטל את העשיה ולא מבטל את החיים הפשוטים על הקרקע. הלימוד מבקש מאיתנו שציר הפעולה העיקרי שלנו יהיה טיפוח המהות, טיפוח הטוב שבנו. היזכרות מתמדת בנשמה האלוקית שטמונה בנו. ממנה תבוא עשיה קרובה יותר ומשפיעה יותר.
אור לעם ישראל
ובימים האלה, של השינויים המתרחשים, אני הולכת גם עם התחושה שצריך לייצר שיח של התקדמויות. כי נכון שהמצב הזה קצת הפיל אותנו לקרשים, אבל בסופו של דבר, אנחנו כבר חודש וחצי בשקט. ומי שמוכן להקשיב לשקט, מגלה בתוכו ניגונים חדשים, התקדמויות שצמחו.
ימימה אומרת כך: "יש יהירוּת, שכמו מבטלת כל התקדמות קטנה. בשבילי, כל התקדמות קטנה היא נקודת אור לעם ישראל". בזמן כזה, שאנחנו מבקשים רק להוסיף זכויות לעצמנו, לעם ולעולם כולו, כדאי להניח מולנו גם את ההתקדמויות הכי קטנות שאנחנו חווים. בלי יוהרה שהיינו אמורים להיות אחרים, מתוקנים יותר, מתקדמים יותר, מגיבים אחרת. אם ימימה אומרת שבשבילה כל התקדמות קטנה היא נקודת אור לעם ישראל, אז מה נגיד אנחנו. אני מזמינה את כולנו לייצר שיח גם של התקדמויות קטנות, שבעזרת השם ילך ויאיר, וילמד עלינו זכויות.
