בס"ד

יום שני, 15 אוגוסט, 2022
הכי עדכני

יש אבחנה עמוקה ויסודית בין כאב לעצבות. כאב הוא רגש, יש בתוכו חיים והתפתחות. לעתים בלתי נסבל לשאת אותו, אבל הוא מגדל אותנו. עצבות, לעומת זאת, היא בלבול עמוק. היא ספקות שאוכלים אותנו מבפנים ולא מאפשרים לנו לבטוח בזכות שלנו להתקיים כאן, להגן על עצמנו.
במלחמה, כמו זו המתנהלת בימים אלו, יש להבדיל בין הכאב לעצבות.
הכאב על החיילים הנופלים הוא בלתי ניתן להשגה. הכאב על כך שזהו המצב שלנו כעת, הכאב על הפגיעות בדרום, הכל בא יחד וזה איום ונורא. אבל אנחנו צריכים לעמוד היטב על המשמר ולא להתבלבל, לא לחשוב שאין לנו זכות קיום פה, לא להתעצב ולהיות בנמיכות רוח. "הרי זו מלחמה על ירושלים. כל העולם נגדנו. זו מלחמת אור בצל, לכן עלינו להתפלל להיות חזקות" (ימימה, חלק לשעת מלחמה). זאת העבודה שלנו – התפילה להיות חזקים, לשאת באומץ את התלאות גם כשקשה מאוד, מפני שהמלחמה צודקת.

אהבה בלתי ניתנת לתפיסה
הלב היהודי, מסבירה ימימה, הוא לב רגיש. אם הוא נכנס לספקות ומהם לעצבות – הוא יורד, הוא נסגר וסוער. הרגש הטוב שקיים בו – הופך לרגש נמוך, "הוא פוגש את ההפך מאהבה, ואז הוא יורד באופן כזה שהוא עלול להיפגע מהאויב, כי הוא יוצא מהאור לצל". לכן התפילה המהותית והעמוקה ביותר היא לשמור על חוזק, על חוסן. לא לחשוב שהאחדות הנפלאה תימשך מכוח ההרגל אלא להתפלל עליה, לבקש רוממות רוח גם בשעות הקשות ביותר. לא להתנתק חלילה מן החיבור העמוק להשגחת ה' אלא להיות תמיד תמיד באור. זוהי עבודתנו לש