גבול. גדר. מעצור. מחסום. עד כאן.
מילים לא קלות בשבילי. מעלות בי תחושה של מחנק, של קיצוץ כנפיים. פרשת משפטים מלאה ב'עשה' ו'לא תעשה' שכאלו, במקרים ואירועים מורכבים ובדרך־ראויה־יחידה לפתור אותם. כזו ולא אחרת.
מי שלא ראה, לא ידע
היחס שלנו לגבולות מתחיל בימים בהם קיבלנו את כל הקורות אותנו כ'כזהו העולם' – בילדות. כאשר ילד גדל בסביבה המאפשרת לו לעשות ככל העולה על רוחו, לישון מתי שבא לו, כן או לא לעשות שיעורי־בית, לאכול מתי והיכן שהוא רוצה וכל מה שיעשה יהיה בסדר (לאנשים רבים זה יכול להישמע ממש נפלא), הוא עלול לחטוף חרדות של ממש, התכווצות ואי־יכולת התמודדות עם דמויות סמכותיות כמו מורה קשוח או מנהל, שלא לדבר על פקידי מס־הכנסה או ביטוח־לאומי, אנשים המייצגים את החוק היבש. מי שלא ראה כיצד אותה יד שנותנת את הטוב, היא גם היד שיודעת לומר לא, לא ידע לעשות בתוכו את החיבור הזה מול העולם. הסמכותי, מעצם היותו, ייראה להם רע, כאילו הוא נגדם. בטוח שבלתי־אפשרי לדבר איתו, וזה מפחיד. לעיתים ממש עוצר התקדמות.
איפה אני מתחילה ואיפה נגמרת
יצא לי לא פעם, לעבוד על הנושא עם אנשים שמגיעים מרקע כזה. כמובן שהם זורמים באופן טבעי לעבוד כעצמאיים, אלא שבאופן פרדוכסלי, ומאותו מניע נפשי בדיוק, הם נמנעים מלפתוח עסק רק בשל הפחד מהבירוקרטיה, או מאי־היכולת לשים לעצמם גבולות של זמן. אז עצמאיים הם לא ממש, אך להיות שכירים קשה להם עוד יותר. איך אמרה לי מישהי: "לשים לעצמי גבול זה לא פשוט, אבל להיענות לגבול שמציב לי מישהו אחר – אני ממש לא מסוגלת". מצב לא קל.
מישהי נוספת עם רקע דומה אמרה לי כי חזרתה בתשובה הביאה איתה מרפא גם לבעיית הגבולות בחייה, "כאשר קיבלתי על עצמי עול מלכות שמיים, היה לי הרבה יותר קל להכיל שגבולות הם מעקה שלא נותן לי לרוץ לכל עבר, ליפול ולשוב ולחפש כל הזמן היכן אני מתחילה ואיפה אני נגמרת".
התורה נותנת לנו את הגבולות התוחמים את חיינו, את השביל הרחב בתוכו אנו יכולים לבחור בכל ענייני הרשות. מותר לך להתחתן עם יהודי, את מוזמנת לבחור מתוך הגבול הזה את מי שנכון לך; מותר לך לעבוד בעבודה שאינה גוזלת או פוגעת באחר, בתוך הגבול הזה את יכולה לחפש לך כל מִשֹרה התואמת את יכולותייך; הדג חייב להיות עם סנפיר וקשקשת, אבל בעניין התיבול את יכולה להמשיך להריץ מתכונים עם חברותייך בוואטצאפ…
הגבול הוא אכן מעצור. הגבול האלוקי בא לסייע לי להישאר בתחומי הקודש שלי; לא לסטות מהאזורים המאפשרים לי להיות אני, ולנו כעם להישאר אנחנו לאורך שנים. הגבול מגיע מאותה יד הנותנת לי חיים, מאותו מקור ומאותה אהבה.
