הרבה ניסים בכתובים מתחילים בזיכרון. כשאלוקים זוכר את שרה הוא פוקד אותה בבן, וגם כשהוא זוכר את רחל ואת חנה הן נפקדות בפרי בטן, "ויזכור אלוהים את רחל" (בראשית ל), ואצל חנה – "ויזכרה" (שמואל א). גם את נח ואת כל אשר איתו בתיבה אלוקים זוכר ולכן משקיט את מי המבול. הרמב"ן בספר בראשית אומר שכל לשון פקידה היא לשון זכירה והשגחה על מי שנפקד. כשהקדוש ברוך הוא נזכר בך זו הדרך המהירה לישועה.
וגם במגילת אסתר הנס מתחיל להתגלגל מזיכרון, "בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזיכרונות" (אסתר ו). משם מתחיל המלך אחשוורוש להיזכר שהוא למעשה חייב טובה למרדכי על שהציל אותו ממזימתם של בגתן ותרש. וכמו שאנו יודעים, "המלך" במגילת אסתר הוא מלכו של עולם. כשהוא נזכר בנו, אנחנו נושעים.
ריכוז וזיכרון
ימימה אביטל ע"ה מדגישה הרבה את עניין הזיכרון ביחד עם ריכוז ומיקוד במה שאנו מבקשים לעשות. כשיש לנו זיכרון טוב ואנחנו לא שוכחים את הטוב שבנו, ממילא הקשר שלנו עם עצמנו מתחזק ואז אנחנו מרוכזים ונוכחים, ומתחילים להיות מכוונים טוב יותר לדברים שמתרחשים בחיינו. אדם יכול להיוושע אלף פעמים אבל אם הוא לא יהיה מכוון לישועתו – הוא עלול אפילו לא לדעת שהיא עומדת לפתחו. "התקרבות לזיכרון תקין ולריכוז תקין מאפשרת מציאת תשובות", כך ימימה אומרת, ומוסיפה גם ש"הריכוז והזיכרון מחזקים את כל המערכת כולה, לשמחת ליבכם". ימימה קוראת לפעולה הזאת של היזכרות בטוב שבנו: "מהות נזכרת". אנחנו נזכרים במהות הטובה שלנו, והיא מצידה מזכירה לנו את עצמנו גם ברגעים של פיזור ושל ריחוק מעצמנו. אדם שזוכר את הטוב שלו לא נכנע כל כך בקלות למחשבות מחלישות, לדפוסים מזיקים, לחוסר אמון בעצמו.
כך שלמעשה, לא רק כשאלוקים זוכר אותנו אנחנו נושעים, גם כשאנחנו זוכרים את עצמנו מתחילה לנוע ישועה עבורנו, גדולה או קטנה. בזכות זה שאנחנו נזכרים בעצמנו יש לנו יכולת להניע את הטוב שאנחנו רוצים בחיינו. זו פעולה אקטיבית ממש, להתרכז ולהתמקד ולהעלות זיכרונות טובים שבהם אנו זוכרים את עצמנו. אנו פותחים את הדלת למהות הנזכרת, וריבונו של עולם מצרף אלינו את ישועתו.
גאולת פינות הנפש
לפעמים בשעות הקטנות של הלילה, כשסוף סוף המירוץ הנפשי של היום נרגע ואני חוזרת לעצמי, אחת הדרכים שלי להיזכר בי היא לגלול באלבומי הטלפון ולראות אותי, בכל המשמעות, לראות אותי ולהיזכר במהותי. סיפרתי את זה לאדם מסוים והוא ענה לי משפט שנחקק אצלי: היזכרות שוטפת עושה תיקון. לא תמיד צריך תמונות חיצוניות שיזכירו לנו. עצם זה שאדם מהרהר בחייו ופתאום עולה לו זיכרון של סיטואציה שקרתה לו, משהו מהעבר הרחוק או הקרוב, והוא מסכים לשהות לרגע בזיכרון הזה ולגלגל אותו במחשבתו, יש בזה משהו מרפא. הרי בכל פעם שעולה בנו זיכרון שאולי לא נעים לנו להיזכר בו אנחנו מיד מפעילים כוחנות כלפיו, מנסים לשנות את הסיפור בדמיוננו או מנסים לברוח מלזכור את מה שהיה. והיכולת לתת לדבר להתגלגל במוחנו מתוך שאנחנו נוכחים מולו, רק זוכרים אותו ולא מנסים לעשות שם כלום, זה הופך את הזיכרון למעין גל שמגיע לשיא שלו ואז מתפוגג בחזרה אל ים הזיכרונות הגדול. הזיכרון כבר לא כואב כל כך כשאנחנו מסכימים לזכור אותו. ומתוך ההיזכרות הזו, שלא מנסה לדחוק בדבר, מגיע גם ריכוז ומיקוד חדש. אנחנו מזהים מה היה כואב פעם, שגוי פעם, ומבקשים היום לבחור אחרת ולפעול אחרת.
יש זמנים שבהם קל יותר למחשבה שלנו לנדוד לזיכרונות, אצלי זה מגיע בנסיעות ארוכות ואני מזמינה אתכם למצוא את מרחב הזיכרונות האישי שלכם. מאז אותה הבנה של ההיזכרות השוטפת שעושה תיקון, אני מזהה בזיכרונות הללו רווחה גדולה. הם באים, נותנים את המופע שלהם והולכים, ולאט לאט נגאלות עוד פינות בנפש, פינות שעד היום נשארו בצֵל ולא העזתי לזכור שזה מה שהייתי, שזה מה שקרה. אני נוסעת ונזכרת בכל מיני מצבים, מקומות והרגשות, ונותנת לדבר הזה לנוע מעצמו ולהביא לי הבנה מחודשת.
כל כך קל לברוח ממצבים שקרו לנו, ממקומות שבהם היה לנו מיצר, כל כך קל לדמיין את זה אחרת. כל כך קל לזכור את עצמנו רק חיצונית על פי תמונות או זיכרונות של אחרים, אבל הנפש ממתינה לגאולתה ומבקשת להתנער מכל מה שמיותר עבורה היום. יש משהו רך מאוד בלהיזכר ולתת לתודעה לקחת אותנו מזיכרון אחד לזיכרון שני וממנו לזיכרון שלישי וכן הלאה, עד שהמחשבה מולידה משהו חדש. לא צריך להפעיל שם כוח, לא צריך להתערב, רק לתת לזיכרון לרוץ על קירות המוח והלב. כלום לא "אמור" לקרות, אבל בהיזכרות הזו קורה כל כך הרבה. הזיכרונות הללו ממתינים לגאולתם, אפילו מתפללים לגאולתם, בדיוק כמו אדם שממתין ומייחל לגאולתו ולפתע אלוקיו נזכר בו. כל נס מתחיל בזיכרון, ולפעמים נס יומיומי הוא שמה שהיה כל כך כואב ופצוע, בוער ומנחה אותנו חיים שלמים, מתחיל להתאחות. האדם הופך שלם יותר, משלים עם מי שהיה ועם מי שהוא עכשיו. אל המקום הטוב הזה קל יותר לישועה להגיע.
שנזכה כולנו להיות נזכרים ונפקדים ברחמים.
