השילוב של 'עת' ו'רצון' הוא קשה ולא ברור.
עת, מגיעה מהמקום של זמן, הדבר הכי זז ולא מתחשב, שנמצא רק בעולם הזה ובגיהינום… משפט רשעים בגיהינום אחד עשר חודש.
זמן…
פעם ראיתי בו ממש אויב, היה שגור בפי שהזמן הוא האויב הכי גדול שלי. מישהי ששמעה אותי אומרת את זה שאלה, "רוצה שאקח לך אותו?" ופתאום ברגע אחד הבנתי עד כמה אני רוצה אותו וצריכה אותו. זה היה רגע מכונן.
לזמן יש כמה כינויים בלשוננו: מועד, שעה, עת…
מועד – זמן שמיועד במהותו לדבר מסוים.
שעה (גם פנה בעברית) – זמן שייעדת ופינית לדבר מסוים. שעת כושר, שעת לימוד…
מיד – כמו עובר מיד ליד, ממש עכשיו.
דקה – חלק זמן דק ממש.
פנאי – זמן כזה שלא ייעדת לשום דבר, הוא חי שם.
כעת – עכשיו.
אז מהו 'עת רצון' – זמן מאוד מדויק, ממש עכשווי, המיועד לרצון.
רצון…
הדבר הכי לא מוגבל, הכי חופשי ומלא אפשרויות. אני יכולה לעשות בו הכל וביחד, האפשרי ושאינו… מעל ומעבר לכל הגבלה.
איך מחברים ביניהם?
הזמן הזה כל כולו מיועד לרצונות שלך, לרצות בו מעל ומעבר, לרצות בו את ההכי הכי שאתה יכול לדמיין. לעלות בו מעלה מעלה ברצונות שלך. "תשובת הרצון", כפי שקורא לזה הרב קוק באורות התשובה. מה שגרם לי בחיי להצליח להעלות רצונות למקום גבוה יותר, הוא מפגש עם אנשים גדולים, עם צדיקים אמיתיים, כשפתאום אתה נחשף למשהו שאמות המידה שלו בנוגע ל'מה זה ענווה' הן אחרות. מה שעד היום שאפת אליו בתחום מקבל גבולות חדשים. האופק נפתח ואתה מתחיל לחלום גבוה יותר.
כך גם בנוגע לחסד, לעבודת מידות. זו הסיבה לכך שלימוד סיפורי צדיקים הוא ברמה של לימוד מעשה מרכבה עליונה.
כל דבר שקיים בעולם, קדם לו רצון.
יש כיסא, יש מי שרצה שיהיה כאן כיסא.
הוא כחול, כי מישהו רצה שיהיה כחול.
"כולם בחכמה עשית", כי יש מחשבה ורצון לפני כל דבר.
כך הוא גם הזמן שלפני בריאת העולם, הזמן בו נולד הרצון לברוא עולם. זהו הזמן של הרצון, רצו בנו, ועם הכוח הזה אנחנו זזים עכשיו, תופסים את הגל.
עת הרצון הזו התגלתה גם בימים של הסליחה והכפרה, כשעלה משה רבנו פעם נוספת כדי לקבל את ה"סלחתי כדבריך", כרצונך – עוד הוכחה כי הזמן הזה מיועד לרצון. זכינו וגילו לנו את כוחו וייחודו של הזמן הזה.
בזמן הזה המבט העליון פונה אלינו, על הרצונות שלנו בלבד. חודש שלם של סגירת כל מה שהיה, ופתיחת רצונות חדשים שאינם מוגבלים במה שהיה עד היום.
אז מה תכלס?
לדבוק בסיפורי צדיקים. לקרוא ולהאמין. אכן, ניתן להגיע לרמות נשגבות.
לפגוש צדיקים שאיתנו, אנשי חסד גדולים, אנשים שמסורים לנתינה.
למצוא זמן ולהפליג עם הרצון. אם היה הכל אפשרי, איפה הייתי רוצה לראות את עצמי? ואז שוב לשאול אחרי כמה דקות: ומשם, לאן עוד הייתי רוצה להגיע?
להוריד מהמחשבה כל מגבלה, יכול לא יכול, אפשרי לא אפשרי… פשוט לדאות על כנפי הרצון, ולהגיע קרוב. קרוב אליו.
