בס"ד

יום שישי, 7 פברואר, 2025
הכי עדכני
שאיפות

שאיפות

סוף יום עמוס בירושלים, הימים ימי סליחה, ימי תשובה.

בשעה של בין הערביים, כשהשמים נצבעים בכתום,

אני נזכרת בכל ההבטחות ובכל מה שכל כך רציתי להיות.

רציתי להיות עובדת ה' בכל אבריי וגידיי, ה' מי כמוך תאמר נא כל עצמותיי.

רציתי תפילות אמיתיות, ליבי נשמע ורק שפתיי נעות.

רציתי לכוון, רציתי להרגיש, ומלבד ריבונו של עולם לא לפחד מאיש.

רציתי לצד ענווה וידיעת מקומי, לא לשכוח שנברא העולם בשבילי.

שליבי יפתח בשירת הודיה לקול הגלים ומפלא בריאה, מעלה נופל ומקור מים, שכל מעשיי יהיו לשם שמים.

רציתי להיות אמא טובה מכילה מקבלת ללא תנאי, שהעייפות לא תכריע את רצוני למלא כל מחסורם. להשכיב עם סיפור צדיקים ולחכות לסוף קריאת שמע כדי לצאת מהחדר, שקול  צחוקם וחיוכם יחדש כוחותיי, שלא אשכח שהם  בניי-בוניי.

רציתי לפתור כל סכסוך בחיוך ומריבה בבדיחה, שעל כל פשעים תכסה אהבה, רציתי בית מתוקתק ומסודר בכל ערב, עם מקסימום כמה משחקים פזורים בחן ואי סדר.

רציתי להיות רעיה מאמינה, מעצימה נותנת בלי לחשב חשבונות,

מקבלת הגעה מאוחרת בפנים מאירות.

שהזוגיות תנצח עייפות ומסכים, להקדיש זמן לעצמנו בעצמנו בתוך שגרת החיים.

רציתי לדון לכף זכות, לברוח מלשון הרע,

לדעת שאיני יודעת הכל גם כשנראה לי שכן, ללמוד מכל אדם גם הפשוט ביותר.

לדעת שאין דבר כזה פשוט, ופשטות היא גדולה, וביחד עם מלכות ואצילות בכוחה להביא גאולה.

רציתי לקרב לבבות, להפיח תקוות, רציתי שגם אם לא תמיד מצליח, להמשיך לנסות, לקוות.

רציתי, בוחן כליות יודע, זה לא היה חלום,

אך בלי רצונות אלו איפה הייתי היום?

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן