סוכות אמנם מאחורינו, אך תפילות "ותן טל ומטר לברכה" והחורף שבעקבותיהן, מותירים את הכותרת אקטואלית. מי שקרוב משפחתו התאשפז בבית רפואה עלול למצוא את עצמו תקוע על ספסל במסדרון. אז זהו, שלא. הוא יוזמן "להתאשפז" ולהתארח בביתן של משפחות טובות לב ששמחות לסייע בסיטואציה רגישה שכזו.
לצערנו, ישנם המתאשפזים בעקבות מחלות קשות שרק אזכורן מעורר צמרמורת בגוף. בימי החורף מצטרפים אליהם פצועי תאונות הדרכים, שמספרם עולה בעונה המועדת לכך, וגם החולים במחלות החורף ה'קטנות', כמו שפעת או דלקת גרון, שהסתבכו וזקוקים לטיפול מקיף יותר. במקרים הללו נאלץ החולה או הפצוע לחוות את אחת החוויות הפחות נעימות בחיים – אשפוז במרכז רפואי. אל מכלול הקשיים של בני המשפחה המלווים, מצטרף אתגר השבת – ואיתו הצורך בלינה ובסעודות שבת. עם הקושי הזה מתמודדים רבים בכל שבוע.
כדי לפתור את הבעיה, קמו בשנים האחרונות מספר מיזמים פרטיים ברחבי הארץ של אירוח קרובי משפחה של מאושפזים שזקוקים למקום לישון בו בשבת. אחד ממיזמי האירוח האלה קיים בפתח תקווה בשכונת נווה עוז, ומפעילה אותו קהילת 'ארזי הלבנון' בשכונה.
הפרויקט הוקם לפני שבע שנים, על ידי אמיתי ורעות פלהנדלר, לאחר שחוו את הבעיה מקרוב. "באחת השבתות הבן של אמיתי ורעות נאלץ להתאשפז בבלינסון. במהלך השבת שהם העבירו שם, הם ראו הרבה אנשים שאינם תושבי האזור, שנתקעו בשניידר ובבלינסון, ולא היה להם היכן לעשות את השבת" מספר טל ניר, חבר קהילת ארזי הלבנון וחבר הפרויקט. "אמיתי גייס את משפחת לאופר, אחת מהמשפחות בקהילה, וביחד הם חשבו מה לעשות. משפחת לאופר בדיוק קנתה בית חדש בשכונה, והחליטה שבחדר הנוסף שיש להם בבית הם יארחו אנשים שנתקעו בעיר. ככה נולד הפרויקט".
בינתיים משפחת פלהנדלר עזבה את השכונה אך הפעילות לא נעצרה וכיום היא מנוהלת על ידי משפחת לאופר. במשך השנים גדל המיזם, ומשתי משפחות שהתחילו אותו – הוא גדל עד שכמעט כל הקהילה משתתפת בו.
איך האורחים מגיעים אליכם?
"בכל ליל שבת, בערך בתשע בערב, משפחה אחת הולכת לעשות סיבוב במרכזים הרפואיים. שם אנחנו מוצאים את המשפחות שנתקעו, מזמינים ואף מלווים אותם לבית המשפחה המארחת".
ומה קורה כשיש יותר ממשפחה אחת?
"בדרך כלל אין יותר מדי. אנשים מהערים הקרובות מעדיפים לעתים לחזור הביתה. פעם אחת למשל, היו אב וילד ממשפחה חרדית מבני ברק. האישה נשארה בבית עם שאר הילדים. האב העדיף לחזור הביתה ברגל עם הילד, אז השאלנו לו עגלה להקל עליו את ההליכה. אבל לפעמים יש יותר ממשפחה אחת, וכשזה קורה אז אנחנו מוצאים פתרונות ויותר משפחות מארחות בשבת".
ואם חשבתם על האנשים שלא יכולים לצאת מהמרכז הרפואי בדיוק כשמלאכי הקהילה באים ללוותם, אל דאגה. מפות מסומנות מחולקות, ואפילו צוות האחיות יודע כבר לתת מפת הגעה למי שצריך.
האורחים יכולים להגיע בכל שעה? גם בשעות הקטנות של הלילה?
"בהחלט. אנחנו מודיעים מראש שהמשפחה המארחת מחכה ערה עד שתים־עשרה בלילה. גם אחר כך אפשר לבוא ולדפוק בדלת. לפני כמה חודשים קרתה לנו פדיחה, כששני בחורים הגיעו אלינו באמצע הלילה ולא התעוררנו… הם נאלצו לישון בחדר המדרגות. בבוקר אחד השכנים שלנו ראה אותם ולקח אותם לבית הכנסת. את המשך השבת הם כבר העבירו אצלו".

האורח היומי
משפחת לוי מקהילת צאנז בנתניה הפכה את ביתה לבית פתוח לאורחים שצריכים מקום לישון. בגלל קרבת ביתם למרכז הרפואי לניאדו, החליטו פיישי ואשתו לעזור למי שצריך. "אנחנו גרים שתי דקות מבית הרפואה, כך שלהרבה אנשים זה פתרון מאוד נוח. לפעמים אפילו אנשים שגרים בנתניה מעדיפים להישאר לישון אצלנו" הוא מספר.
מתי החלטתם לפתוח את הבית לזרים?
"התחלנו עם זה לפני שש־עשרה שנה. הילדים התחתנו ועזבו את הבית כך שנשאר לנו בית ריק, אז חשבנו למה שלא ננצל את זה כדי לעזור. אנחנו משתדלים שכל יום יתארח מישהו".
איך הם מגיעים אליכם?
"תלינו מודעות במחלקת היולדות עם מספר הטלפון והכתובת שלנו. רוב האורחים מגיעים מהמחלקה הזו כי הבעלים רוצים להיות קרובים לאישה ולילד או הילדה שנולדו. כשמישהו מתקשר שהוא רוצה להגיע לישון, אנחנו משאירים את הדלת פתוחה כדי שהוא יוכל להגיע באיזו שעה שרק ירצה".
לא פשוט לפתוח ככה את הבית לזרים 24/7.
"זה לא פשוט, אבל זו מצווה מאוד גדולה שממלאת אותנו שמחה עצומה. ההורים שלנו חינכו אותנו כל הזמן על החשיבות של גמילות חסדים, והם עצמם הרבו לעזור לאנשים, כך שזה נראה לי ולאשתי כדבר הטבעי ביותר שיש".
מחלקת היולדות של המרכז הרפואי לניאדו היא מחלקה מבוקשת במיוחד, ומכל הארץ מגיעים אליה, כך שלא חסרה פעילות למשפחת לוי. "מגיעים אלינו מכל הארץ. היה אצלנו לא מזמן מישהו שהגיע מצפת, לפני כן הגיעו זוג מערד. יש גם הרבה שמגיעים מיהודה ושומרון ובכלל מכל הארץ. גם מכל הסוגים מגיעים אלינו. דתיים, חילונים, חסידים וחרדים. כולם בלי יוצא מהכלל.
"לפני שבועיים התקשר אלי מישהו שאשתו בדיוק ילדה ושאל אם הוא יוכל להתארח אצלנו בשבת. הוא אמר לי מראש שהוא לא שומר שבת ושאל אם זה יפריע לנו. אמרנו לו שאין לנו שום בעיה ואנחנו נשמח לראות אותו מגיע. לאחר השבת הוא ניגש אלינו ואמר שזאת הפעם הראשונה בחיים שלו שהוא לא חילל שבת".

מופתעים מהרמה
גם בחיפה מתקיים פרויקט אירוח משפחות של מאושפזים, ומי שמפעיל אותו הוא שליח חב"ד במרכז הרפואי רמב"ם, הרב שמואל טורקוב. "לרוב מה שקורה זה שאנשים אורזים מהר תיק ומגיעים עם בן המשפחה שלהם לבית הרפואה, והם לא מארגנים מראש מקום להתארח ומקום לאכול. לרוב אנחנו פוגשים אותם בשבתות, כשהם לא יכולים לחזור לבית שלהם. אז מה שעשינו בהתחלה זה פשוט לארח אותם אצלנו בבית".
ואיפה שיכנתם אותם?
"זאת באמת היתה בעיה בהתחלה כי גרנו בבית יחסית קטן, אז הם ישנו על הרצפה בסלון, וככה זה התחיל. אבל מאז כבר גדלנו".
כשהרב טורקוב אומר שהם גדלו הוא מתכוון לכך שבית חב"ד בעיר פשוט פתח בית הארחה של ממש. הם שכרו בקרבת המרכז הרפואי ארבע דירות ועוד אחת נמצאת רחוק יותר. "בגלל שאנחנו רוצים שהאורחים יהיו קרובים לבני משפחותיהם אז אנחנו לא משתמשים הרבה בדירה החמישית" מסביר הרב.
איזה תגובות אתם מקבלים מהאורחים?
"קודם כל הם המומים. רובם לא האמינו בכלל שמשהו כזה קיים בכלל. יש כאלה שממש היינו צריכים לשכנע אותם לבוא לדירה, הם חשבו שאנחנו עובדים עליהם".
בשביל לאתר את האורחים הפוטנציאלים, הרב טורקוב מסתובב רבות ליד מחלקת טיפול נמרץ ומחלקות האשפוז השונות. "אני פוגש אנשים שישנים על הספסל במחלקה, כי אין להם מקום לישון, ואני מציע להם לבוא לבתים. בהתחלה אנשים חשבו שמדובר בתנאים ירודים מאוד, אז הם אמרו שהם מעדיפים לישון על הספסל, אבל אחרי שכמה הגיעו לישון בבתים נפוצה השמועה שיש מקום טוב להתארח בו ליד המאושפזים, וגם העובדות הסוציאליות מפנות אלינו אנשים".

כמו משפחה
הקרבה של הבתים למרכז הרפואי תורמת גם לאלה שלא זקוקים ללינה. "לפני כמה חודשים, במהלך הביקורים שלי במחלקת טיפול נמרץ, ראיתי שם אב לילד שהיה שם יום אחרי יום. מסתבר שהבן היה במצב די קשה הרבה מאוד זמן. בשלב מסוים ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא ולהתארח בדירה, אבל הוא אמר לי שהוא לא זז מהבן שלו. רק שתבינו, טיפול נמרץ זו מחלקה סגורה שאפשר לבקר בה רק שעתיים בבוקר ושעתיים בלילה. אבל האב אמר לי שהוא מעדיף להישאר מחוץ למחלקה כדי שבזמן שהרופאים יוצאים החוצה הוא יוכל לשאול אותם על הבן שלו. בכל זאת הצעתי לו את הדירה, והוא השתמש בה בצהריים כדי להתקלח. הוא היה כאן בערך חודש רצוף, אז זה די עזר לו"
יש מתארחים שממשיכים לשמור על קשר איתכם?
"כן. האב הזה שסיפרתי לך עליו הוא אחד מהם, ויש עוד הרבה. זה מאוד תלוי גם בסוג האנשים שמתארחים, יש כאלה שהאירוח שלנו לא נגמר אצלם באירוח נטו, אלא גם נוצר קשר בעקבות שיחות ודברים כאלה. אלה לרוב האנשים שאנחנו שומרים איתם על קשר".
אחד המקרים המעניינים שקרו לרב טורקוב, הוא סיפורו של אב לבחורה צעירה שאושפזה לאחר שעברה תאונת דרכים. "האב בדיוק חזר מחו"ל כשהודיעו לו שהוא צריך להגיע לרמב"ם. הוא סיפר לי שלא ידע מה לעשות עם עצמו באותם רגעים. הוא היה לחוץ מאוד, וראה חושך בעיניים. אבל כשהוא הגיע לדירה הוא אמר לי שחזרה לו השפיות והוא היה יכול להירגע קצת מהלחץ. העובדה שהדירה מסודרת, נקיה ומאורגנת עוזרת לאנשים לעבור את הרגעים הלא פשוטים האלה יותר בקלות" הוא מספר.
באחד מהמקרים, האירוח אף הציל את חייו של החולה. "שבת אחת התארח בדירה אב לאישה שילדה כמה ימים קודם לכן. היא היתה אמורה להשתחרר סמוך לשבת, אבל בגלל שאביה הבין שהם לא יספיקו להגיע הביתה הוא חיפש מקום להיות בו בשבת. ברגע שהוא מצא אותנו הוא הודיע על כך לצוות, והוחלט להותיר את היולדת באשפוז עד מוצאי שבת. בדיעבד הסתבר שהיולדת נדבקה מחיידק נדיר ומאוד מסוכן. בשביל שיהיה אפשר להילחם בו צריך להיות בקרבת בית חולים, ועדיף אפילו בתוכו. כך יצא שבגלל שהם נשארו בסוף היא ניצלה. אחרי זה היא הייתה מאושפזת כאן מספר חודשים עד שהשתחררה. האב אמר לי שבגלל שהם שמרו על השבת – השבת שמרה עליהם".
הסיפורים המרגשים והכרת הטוב הם דבר שמשותף לכל המיזמים. במהלך השיחה בינינו, ניר מראה לי כמה מכתבי תודה של משפחות שהתארחו במסגרת הפרויקט בפתח תקוה. אחד מהמכתבים לכד את עיניי: "עם כניסת השבת הגענו למיון של שניידר עם בננו הקטן. הגענו לשם בדחיפות מבלי לדעת מה יהיה בשבת. בליל שבת פגשנו זוג צדיקים אמיתיים, שהזמינו אותנו בחום לביתם" נכתב במכתב. "בשעת לילה מאוחרת הגענו לביתם והם קיבלו אותנו במאור פנים, בחום ומכל הלב, כמו משפחה וחברים ותיקים. ממש הרגשנו שאנחנו בבית".
אחד ממכתבי התודה שנשלחו לקהילת ארזי הלבנון קושר את התופעה להכנסת האורחים עליה מסופר בפרשת השבוע, "ממש כהכנסת אורחים של אברהם אבינו, שלא רק קיבל את האורחים שהגיעו אליו אלא גם הלך לחפש ולשכנע אותם שיבואו" נכתב שם. ואכן, אין ספק שאברהם אבינו הוא מקור ההשראה של אותם מיזמים. ניר מחייך ושואל "יש מודל לחיקוי טוב יותר מאברהם אבינו?". מי שצודק – צודק.