מה יכול לחזק אותנו נוכח האירועים הלא פשוטים העוברים על עם ישראל בעת האחרונה? באיזו גישה נשים בימינו צריכות לגשת ללימוד תורה? ומה המקום של תורת החסידות במאה ה-21?
יצאנו לחפש תשובות בירושלים.
דלתות הרכבת הקלה נפתחות היישר אל שאון העיר ברחוב יפו המרכזי וההומה. מול תחנת הרכבת ניצב גרם מדרגות ירושלמי טיפוסי, אבל שום דבר לא מכין אותנו למה שנגלה בראשו. מאחורי הדלת מחכה לנו עולם רוחני שלם, הנטוע במרכז העיר.
'מדרשת מעיינותיך', מדרשה נשית ייחודית ומזמינה, פותחת את שעריה לראשונה במבנה של קבע עבור המעוניינות לקבוע לעצמן מסגרת של לימוד תורה מעמיק, באורה של תורת החסידות. על רקע הנוף השוקק חיים הנשקף מהמרפסות, קולות הלימוד הנשמעים בה מזכירים לנו שאנחנו נמצאים באטמוספרה אחרת.
אל תתנו לריח העץ והצבע הטרי להטעות אתכם. אמנם המבנה מחודש ומשופץ, אבל מדרשת מעיינותיך עצמה פועלת כבר למעלה מעשור שנים, ובאמצעות מסגרות ותוכניות לימוד שונות היא מפיצה את תורת החסידות בקרב אלפי לומדות מדי שנה. הבנות, צעירות וסטודנטיות, נשות אברכים או רווקות, שותפות במיזמים של לימוד ספר התניא ובשיעורים שבועיים, ונוטלות חלק בימי עיון, התוועדויות, שבתונים מיוחדים ומסעות תפילה ולימוד בארץ ובעולם.
מפתיעה במיוחד היא העובדה שהמדרשה סוחפת אליה המוני צמאות ללימוד של תורה זו שאינן מורגלות בה מבית, המתקבלות בלב פתוח ומיד מרגישות בבית. נראה כי יש כאן תופעה ייחודית ומרגשת – נשים רבות נשאבות אל הלימוד במסגרת המדרשה, ומוצאות בו עניין ומשמעות רבה.
כדי להבין לעומק את הייחודיות של המדרשה והשפעתה, שוחחנו עם שתי דמויות מרכזיות המלמדות בה: הרב אמחיה אבן ישראל ושולי אביטבול. שניהם, כפי שנראה, מכירים היטב את עולמות התוכן השונים ואת היתרון המהותי והחיבור המיוחד שתורת החסידות מביאה ללומדות.
הפצת תורה? זו מסורת
הרב אמחיה אבן ישראל, מרבני המדרשה, מספר לנו על עברו: "עסקתי בעבר בחינוך, וגם כיום אני משתדל לשמור על קירבה לתחום. בחמש עשרה השנים האחרונות אני מנהל פרויקטים ועורך במרכז שטיינזלץ, ומרצה לחסידות במסגרות שונות."
הרב אמחיה, חסיד חב"ד, נולד וגדל בירושלים, וגם כיום ממשיך להתגורר בה עם אשתו ותשעת ילדיהם. הוא בנו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, דמות מפתח בעולם לימוד התורה.
על השפעת הבית בו גדל הוא מספר: "אני חושב שעוברות שנים עד שאנחנו מפנימים עד כמה עיצב בית הורינו את האישיות שלנו, על כל המשתמע מכך. הבית שגדלתי בו היה בית שבמובנים רבים סבב סביב שליחותו הגדולה של אבי ע"ה – להנגיש את התורה לכל יהודי, ולעסוק בחינוך אישי וקבוצתי, פורמלי ובלתי פורמלי".
"נדרשו מאיתנו לעיתים ויתורים", הוא מוסיף, "כדי שהוא יוכל להקדיש את חייו למשימה, והיה ברור לנו – אף אם הדברים לא נאמרו במפורש – שזו משימה קדושה וחשובה מאין כמותה. רוח החסידות נשבה בביתנו, ומשב הרוח הזה מילא אותנו, הילדים."
כדי להמחיש את הדברים, הרב אמחיה משתף בסיפור קטן מבית הוריו. "החיבור לחסידות היה כל כך חזק אצלנו, עד שכשהייתי בן שלוש או ארבע, לימדה אותי אימי שתחיה לשנן ולדעת את סדר עשר הספירות, ארבעת העולמות ועוד מושגים מתורת הפנימיות. היא לימדה אותי אומנם דרך משחק ובאופן מהנה – אבל אלו היו התכנים."
"אבי נהג להתפלל באריכות רבה בשבת", הוא מוסיף אנקדוטה נוספת, "גם בליל שבת וגם ביום השבת, במשך שעות ארוכות. הדבר טבע בי את חותמו, והשפיע רבות על החיבור שלי לתפילה."
שולי אביטבול היא מורה מחנכת, מלמדת במדרשות לבנות שירות לאומי ולסטודנטיות, מנחת מעגלי שיח ולימוד סביב פרשת השבוע ומפתחת תוכן בחינוך ובמחשבת ישראל.
"נולדתי וגדלתי בירושלים", משתפת שולי ברקע שלה, "בשכונת 'שערי חסד'. למדתי בבית הספר ובסמינר 'בית יעקב', וכיום אני נשואה לעדן, אמא לעקיבא ולעלמה, וגרה בשכונת נחלאות."
כבתם של הרבנית ימימה והרב חיים מזרחי, שולי גדלה בבית ספוג בתורה. "זכיתי בזוג הורים שהספר לא מש מידם. אבי, הרב חיים מזרחי שליט"א ראש ישיבת 'אבני קודש', לומד ומלמד את תורת הסוד, וממנו למדתי כי סודות התורה נגלים רק לענווים ולשפלי הרוח, המבקשים את השם באמת.
"מאמי, הרבנית ימימה מזרחי שתחיה, למדתי כי המענה המיידי לכל ספק, כאב או שאלה הוא פתיחת הספר. היא גידלה אותי על ברכי ההבנה כי תורה 'מגנא ומצלא', מעצבות, מייאוש ומבדידות.
"בבית בו גדלתי", מתארת שולי את האווירה בבית הוריה, "קמות לתחייה מדי יום מילותיו המפורסמות של ה'אור החיים' הקדוש, שכתב שאם היו בני האדם מרגישים את מתיקותה וערֵבותה של התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה. ההורים שלי, בלימוד החברותא המרגש שלהם, הביאו לעולמנו אור חדש של תורה מנחמת, מבשרת טוב, מאחדת".
כאשר נשאל במה דרכו כיום דומה ובמה היא שונה מזו של הוריו, הרב אמחיה משיב: "העקרונות הפנימיים דומים מאד לאלה של הוריי, אולם אני חושב שבחרתי בדרך שונה במקצת מכמה בחינות: הן ביחס לחיבור שלי לחסידות חב"ד באופן מאד קונבנציונלי, והן באופן שבו אני בוחר לשלב את עבודתי עם חיי המשפחה שלי, ועוד".
"אל הלימוד במדרשה", אומרת שולי במענה לשאלה דומה, "אני מביאה איתי את השיעור החשוב שאני לומדת מאמי הגדולה; שיעור שנעוץ בהבנה שמקומן של הנשים בעולם הספר הוא טבעי לנו כאימהות, כרעיות וכנשים".
מענה לאתגרי הדור
הרב אמחיה מתייחס לחשיבות לימוד החסידות בימינו. "דווקא בדור שלנו, לימוד החסידות חיוני מאין כמותו לכל אחד ואחת. כיום, מצד אחד אנחנו חיים בעולם של ידע אינסופי בכל נושא ובכל עניין, ויכולים להעמיק בנושאים שבעבר היה נדרש מאמץ רב לידיעתם; מצד שני, אנו מוצפים גם בשפע רב של כל מנעמי העולם הזה ובכל מה שיש לו להציע לנו, לטוב וגם… לפחות טוב.
"מול כל זה, מעניקה לנו תורת החסידות עומק וחיבור פנימי ויציב לתורה ולמצוות, ומייצרת חוסן פנימי שמאפשר לנו לעמוד איתן לנוכח כל מה שמציף אותנו."
על המשמעות של לימוד החסידות במדרשה אומרת שולי: "בעיניי, בבית המדרש של מעיינותיך מסתתרת בשורה של לימוד לנשים – לכתחילה. לא באופן לעומתי, ולא מטעמי שוויון או ניסיון להוכיח ש'גם נשים יכולות', אלא מתוך הבנה בצדקת הדרך של מורי החסידות שהורו כי לנשים מקום חשוב ומכובד בעולם התורה, על מנת להעמיק בהגות היהודית בכלל ובתורת החסידות בפרט, ובמיוחד בכל הקשור לשליחותן הייחודית ולתפקידיהן בעולמן".
שולי רואה במדרשה גשר חיוני בחברה בה אנו חיים כיום: "המדרשה מספרת להבנתי את הסיפור של העיר הזו שאני כל כך אוהבת – ירושלים. זהו סיפור של חיבור בין ארץ לשמיים, בין קודש לחול, בין כלל ישראל ובין הפרט, ובין הקדוש ברוך הוא אלינו.
"גרם המדרגות של המדרשה, המחבר את רחוב יפו עם בית המדרש, מהווה עבורי את הגשר שכל כך חסר בעם שלנו היום. גשר בין דעות והשקפות שונות שמתכנסות אל הלימוד ומוצאות בו אחדות, ודווקא בעיר שחוברה לה יחדיו."
הרב אמחיה מתייחס לחידוש המשמעותי שבהקמת מבנה הקבע של המדרשה במרכז העיר ירושלים. "פתיחת סניף המדרשה בירושלים והגברת הפעילות בעיר היא אירוע מרגש מאוד. המיקום של המדרשה, בלבה הפועם והסואן של ירושלים, הוא סמלי מאוד בעיניי. תורת חב"ד מדגישה את הקשר והחיבור של התכנים הגבוהים ביותר עם העולם הזה על כל רבדיו, ואת יישום המסרים של החסידות בתוך 'החיים עצמם'. המשמעות היא שאין צורך להתנתק מן ההווי העירוני כדי להתרומם, אלא להפך – אפשר וראוי להכניס את תורת החסידות לתוכו.
"עצם קיומה והצלחתה של המדרשה", אומר הרב אמחיה, "הם סיפור מיוחד ומפעים. הרצון והצמא – הקיים בציבור בכלל ובציבור הנשי בפרט – ללימוד חסידות אותנטי מרגשים אותי בכל פעם מחדש. לטעמי, מדרשת מעיינותייך מייצגת למופת את שמה של המדרשה ותכליתה – הפצת מעיינות החסידות. יש כאן מסגרת מושקעת ובה מסלולים שונים של תוכניות עומק ללימוד חסידות, הפונות לקהלים שונים שכולם מתקבלים במאור פנים."
"המדרשה נושאת בגאון את דגל החסידות", הוא מסכם. "לימוד החסידות שייך לכול – מבלי להביט על שיוך מגזרי או מגדרי. את לא חייבת להיות חב"דניקית או אפילו טיפוס רוחני כדי ללמוד חסידות וליהנות מאורה. מי שאת, איך שאת – את מוזמנת לטעום מן האור הגדול הזה ולהתחיות ממנו".
חוסן בימי משבר
בליל הושענא רבה תשפ"ד התקיימה התוועדות מסורתית של מדרשת מעיינותיך בהשתתפות מאות בנות. זו הייתה חוויה עוצמתית, רוחנית ומרוממת אל תוך הלילה.
מיד למחרת הגיע חג שמחת תורה והמצב הביטחוני הרעוע תפס את צוות המדרשה, כמו את העם כולו, בחישוב מסלול מחדש ובהתלבטות של ממש: מה הדבר הנכון ביותר לעשות כרגע? רבות ממשתתפות התוכניות נשאו בעול המלחמה בדרכים שונות: אזורי מגורים שפונו, בני משפחה מדרגה ראשונה שגויסו למילואים, מגורים בשטחים מטווחים ועוד.
באותו ערב קיבלה דבורה לאה קדוש, מהחברות לצוות, הודעה מאחת המשתתפות:
"דבורה לאה, רק רציתי להגיד לך שכל מה שאני לומדת וסופגת אצלכם פשוט נותן לי כוח להתמודד בתקופה הזו… יש לי הרבה פחדים וחרדות, אבל כשאני נזכרת ומשחזרת את מה שלמדנו בספר התניא ובחסידות בקשר לביטחון והשגחה פרטית, אני מתחזקת. הדברים האלה פשוט מחזיקים אותי שפויה!"
ההודעה הזו פתרה את ההתלבטות. אם החסידות טובה לתקופות של שגרה, במלחמה היא משמעותית עוד יותר. הדבר הנכון הוא – החליט הצוות – להמשיך ואף להגביר את הפעילות ולהתאים אותה למצב החדש. להיות שם בשביל הבנות כעוגן מחזק, ולהקדיש את כל הלימוד לזכות הצלחת המערכה והבאת הגאולה.
אירוע זה מעלה שאלה חשובה: מהי תרומתה של החסידות בתקופות של משבר ואתגר? כיצד היא מסייעת להתמודדות עם מצבים קשים?
הרב אמחיה מתייחס לכך: "עברו עלינו השנה מאורעות סוערים במיוחד, באופן אישי ולאומי. אני חושב שההיכרות האישית עם כמה מהנופלים, ידידים ובוגרים מהישיבה בה למדתי, השפיעה עלי מאוד. הדבר התבטא הן בכאב ובזעזוע, והן בגילוי המפעים של תעצומות הנפש של בני משפחותיהם. הנופלים הותירו מסרים מדהימים, שהתגלו לנו רק לאחר לכתם. הגבורה והעוצמה, שאר הרוח והיופי הפנימי של עמנו – בולטים כל כך דווקא כיום.
"ביחס לשאלה האם בתורת החסידות ישנם כלים להתמודדות עם המאורעות הלא פשוטים האלו, התשובה היא: כן בהחלט, כלים רבים מאוד. החסידות מעצימה את הקשר שלנו עם הקב"ה, ומחזקת את כוחות האמונה והביטחון שלנו – כוחות שכה נדרשים לנו היום. נוסף על כך, החסידות מעצימה אותנו בצורה נפלאה, מחזקת את החוסן הפנימי שלנו, ומגלה לנו עד כמה איתנים אנחנו ועד כמה גדולה הרוח החיה שבנו".
שולי מוסיפה: "במהלך השנה המורכבת הזו, הפך בית המדרש של מעיינותיך לבועה מרגשת של ישוב הדעת, נחמה ותיקון. הרגשתי לא פעם, בדיוק כמו שאמי לימדה אותי, שיש בדברי התורה והחסידות כוח לרפא לבבות שבורים, להחזיר לנו את האמונה בטוב שאבדה לנו, ובעיקר – לחבר בינינו, אחרי שכמעט ונדמה היה שכבר לא ניתן לעשות זאת".
אור, נחמה והשראה
לדבריו של הרב אמחיה, החסידות תופסת מקום מרכזי במיוחד בחייו. "אני חש קירבה גדולה לעולמה של החסידות, וחיבור לשליחות הנפלאה שבהפצת תכניה. החסידות בשבילי היא אור וחיוּת, עוגן ומפלט. היא מכוונת את דרכי ומעצבת את מי שאני. עוזרת לי לגבור על מכשולים, מזכירה לי את העוצמות הקיימות בי ומסייעת לי לצלוח אתגרים מורכבים, גשמיים ורוחניים. לימוד החסידות היומי מהווה עבורי כמו זריקת חיות מחודשת שנותנת אנרגיה ותובנות ליום כולו".
מדרשת מעיינותיך מהווה, אפוא, גשר ייחודי בין עולמות – בין מסורת לחדשנות, בין לימוד תורה לחיי היומיום, ובין נשים מכל גווני החברה. דרך סיפוריהם של הרב אמחיה אבן ישראל ושולי אביטבול, ראינו כיצד המדרשה משלבת תורת חיים מאירה עם מענה לאתגרי השעה.
בתקופה מאתגרת זו, המדרשה ממשיכה להיות מקור של חוזק, נחמה והשראה. היא מזמינה נשים מכל הרקעים לצלול אל מעמקי תורת החסידות, ולגלות בה כלים להתמודדות עם מורכבויות החיים המודרניים.
"תורת החסידות", מסכמת שולי, "מביאה איתה את בשורת התיקון, ההתחלה מחדש. את התקווה שאין שלם מלב שבור וש'עמו אנוכי בצרה'. בימים החשוכים ביותר של השנה הזו הרגשתי שמבית המדרש של מעיינותיך יוצאת תורה חדשה ומאירה, שמקרבת אותנו צעד אחר צעד אל הגאולה."
