בס"ד

יום שלישי, 11 פברואר, 2025
הכי עדכני
ההלכה החסידית

ההלכה החסידית

מאז תחילת ימי החסידות ועד היום, מאשימים אותה מתנגדיה בזלזול בהלכה. למרות שבין תלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש נמנו גדולי תלמידי החכמים שבאותו הדור, בכל זאת טענו נגדם שנתינת הדגש על הדביקות ואהבת ה', יחד עם הדגשת מעלתם של פשוטי העם שאינם יודעים תורה ואינם מדקדקים במצוות, מביאים לקרירות ביחס לשמירת ההלכה. כנגד הטענה הזו ניצב "שולחן ערוך הרב" ובעצם קיומו מפריך את טענות המתנגדים.
בשנת תקכ"ד הגיע למזריטש תלמיד צעיר כבן עשרים. הגאון הצעיר, רבי שניאור זלמן – בעל התניא, ששלט בכל מרחבי התורה, הגיע ללמוד את תורת החסידות מפי רבי דוב בער, המגיד ממזריטש. הוא התחבב במהרה על המגיד ותלמידיו והפך לאחד מן החבורה. זמן קצר לאחר מכן הטיל עליו המגיד לחבר "שולחן ערוך" חדש בשביל עדת החסידים. בשנים הבאות שבהן ישב במזריטש, עסק רבי שניאור זלמן בכתיבת השולחן ערוך שלו, תוך כדי התייעצות ובירור ההלכות יחד עם רבו המגיד ועם חבריו רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי פנחס בעל ההפלאה, שהיו מגדולי הדור.
צורת הכתיבה של "שולחן ערוך הרב" מתייחדת בכך שיחד עם ההלכה למעשה מובא גם טעמה של כל הלכה ומקורה. על מנת לדעת באמת את ההלכה יש לדעת גם את מקורותיה, כפי שפסק הרב עצמו בשולחן ערוך שלו, בהלכות תלמוד תורה, וכך כתב גם המשנה ברורה בהקדמתו. על חלק מן ההלכות כתב בעל התניא "קונטרס אחרון", שהוא פלפול ודיון בגמרות, בראשונים ובפוסקים והוכחת הפסק שנכתב בספר עצמו. גדולתו של החיבור ניכרת מאוד ב"קונטרס אחרון" שבו אפשר למצוא סברות וחקירות עמוקות בהלכה, וגם בהלכות שנכתבו ללא ביאור ובהן מסוכמות שיטות הראשונים והאחרונים במילים קצרות.

אלף פעמים
תוך כמה שנים סיים בעל התניא לכתוב את השולחן ערוך על החלקים "אורח חיים" ו"יורה דעה", וגם על ההלכות הנצרכות להמון העם מתוך "חושן משפט", אבל במהלך חייו הוא הדפיס מתוכם רק את הלכות תלמוד תורה. במשך כל השנים הוא המשיך להגיה את השולחן ערוך וגם לכתוב על חלק ממנו מהדורה בתרא, שבה חזר בו מחלק מפסקיו. לאחר פטירתו בשנת תקע"ג החלו בניו להדפיס את השולחן ערוך שלו, אך מכיוון שבשנותיו האחרונות התרחשו מספר שריפות בביתו ובהן נשרפו גם כתבי היד של שולחן ערוך הרב, הם נאלצו להכין אותו לדפוס מתוך העתקות שהיו בידי תלמידיו. ההעתקות הללו לא היו שלמות, ולכן מתוך כל חלק "יורה דעה" נשארו רק הלכות שחיטה, חלק מהלכות טרפות, הלכות נידה, הלכות ריבית והלכות תלמוד תורה. גם בחלק "אורח חיים" חסרים מספר סימנים וביניהם חלק
מהלכות שבת ומהלכות חנוכה ופורים.
מיד כאשר התחילו להדפיס את הספר הוא "נחטף" על ידי החסידים, שככל הנראה ידעו על קיומו וחיכו לו שנים ארוכות. ייחודו של הספר בכך שהוא מתאים גם לפשוטי העם, שמצאו בו הלכה פסוקה וברורה, וגם לגדולי הלמדנים, שמצאו בו עומק גדול וקרקע פוריה ללימוד והעמקה, מה שהעניק לספר פופולריות רבה. הוא התקבל במהירות בכל חוגי החסידים כספר ההלכה הראשי והמרכזי מאז ועד היום. גם מחוץ לחסידות הוא התקבל כאחד מספרי ההלכה החשובים – ב"משנה ברורה" הוא מוזכר קרוב לאלף פעמים וגם אצל הפוסקים הספרדים, כדוגמת ה"בן איש חי", הוא מצוטט רבות.

חסידות בלבוש הלכתי
לא התברר מה היה המניע להחלטה לחבר שולחן ערוך חדש, אבל הועלו כמה השערות. המגיד ממזריטש נתן במשך חייו "הסכמה" אחת בלבד לספר – ספר "הלכה פסוקה" על "יורה דעה" של רבי טרודוס מראוונע. בהסכמה הזאת הוא מסביר את חשיבות הספר בכך שבו יכול כל אחד למצוא הלכה פסוקה למעשה. על סמך הסכמה זו יש הטוענים שלמגיד הייתה מגמה לעודד פרסום ספרי הלכה שבהם יוכלו המון העם ללמוד הלכה למעשה, ולכן גם הטיל על בעל התניא לחבר את השולחן ערוך שלו. הסבר זה מחוזק על ידי המסורות בהדרכת הלימוד, המצויות בספרי החסידות, ובהן הדגשה רבה לכוון את הלימוד למציאת ההלכה למעשה.
האדמו"ר רבי אהרון מבעלז סיפר שקיבל במסורת מאבותיו שכאשר סיים בעל התניא לערוך את ארבעת הסימנים הראשונים של השולחן ערוך שלו, הוא הראה אותם למגיד. המגיד שיבח את הכתיבה, אבל אמר שצריך "להוריד" את זה לעולם "עם לבוש", ובעל התניא חזר לכתוב את השולחן ערוך מחדש על פי תורת הנגלה בלבד. הסיפור הזה מגלה מגמה נוספת בחיבור שולחן ערוך הרב: ייתכן וכוונת המגיד הייתה שיש לכתוב ספר הלכה שיכיל בתוכו בצורה נסתרת את סודות פנימיות התורה, וכך יתאים במיוחד לדרך עבודת ה' על פי החסידות.
מעניין לציין שבאותה תקופה רצה גם הגאון מווילנה לכתוב שולחן ערוך חדש, אך לא עשה זאת, כפי שאמר לבניו, מפני שמן השמים לא הסכימו על ידו. לעומת זאת, בהקדמה שכתבו בניו של בעל התניא לשולחן ערוך הרב, הם כתבו שמן השמים הסכימו עם הרב המגיד על חיבור השולחן ערוך.
דאגתו של המגיד ממזריטש עוד בדורות הראשונים של החסידות לשמירת ההלכה בקרב החסידים, וראייתו למרחוק את הצורך המיוחד בספר הלכה חסידי – נושאים את פירותיהם עד היום. שולחן ערוך הרב נשמר בקנאות על ידי החסידים מאז ועד היום והוא מהווה כר לעיסוק נרחב בלימוד ההלכה בעיון רב ובשמירתה למעשה.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן