השמיטה – משבר מתוכנן – חלק שני

השמיטה – משבר מתוכנן – חלק שני

בשבוע שעבר דיברנו על הקניין והמקורות שלו בתורה ובפילוסופיה, סקרנו בקצרה פרוגרסיביים ושמרנים ותהליכים אישיים שעברת. אמרת שרעיונות מערביים רבים, מקורם בתורה.

"לא רק שהיהדות בהרבה מובנים הייתה זו שעיצבה את העולם המערבי, אלא זה יותר מזה: הרבה רעיונות שהיינו חושבים שהם רעיונות מערביים – הם בעצם רעיונות יהודיים במקור שלהם. אתה רואה את זה היום בשיח הדתי, רוצים בישיבות מסוימות 'רק יהדות על טהרת הקודש' בלי 'רעיונות חיצוניים' ו'רוחות זרות', בלי להבין שבעצם מה שנראה לך רעיון מערבי – הוא בעצם רעיון שהגיע אליהם דרך התנ"ך. גם הרבה תפיסות של קניין. הרבה מאוד דברים בכתב העת 'תכלת' הראו את זה בצורה מפורטת.

"אבל אני אומר מעבר לזה: עוד לא סיימנו לתרום את כל מה שיש לנו לתרום, עוד לא נתנו את כל מה שיש לנו לתת". 

לרוב האנשים אין את החריפות האינטלקטואלית שתאפשר להם כדי לראות שזה בא ממקורות יהודיים ולכן הם שוללים את מה שאיננו יהודי באופן מובהק. גם לא הכל בא רק מהיהדות. היו השפעות תרבותיות רבות אחרות.

"נכון. הרבה דברים באו גם מיוון ורומא. המפגש בין יוון ורומא לבין הנביאים של התנ"ך – זה מה שיצר את התרבות המערבית בגדול. בקווים כלליים זה יחסית מדויק. עכשיו, בכל דבר צריך לברר מה טוב לנו ומה לא טוב לנו, מה הוא גדר הרשות ומה הוא איסור. צריך גם להבין שהאופציה הטהרנית היא בעיקר תיאורטית, כי אין אפשרות להתנהל בעולם של ימינו בלי להשתמש גם בחכמות אחרות. אני לא מדבר רק על טכנולוגיה אלקטרונית, זה פשיטא, אני מדבר גם על שיטות ניהול, מדיניות ציבורית ועוד. אתה לא יכול לנהל מדינה יהודית מודרנית רק על בסיס רעיונות יהודיים בטהרתם, כי במשך 2,000 שנה היהדות לא עסקה בחלקים האלו של המציאות ובלעדיהם אתה תקרוס". 

היעלמותה של השמיטה

"עכשיו נגיע לשלב הבא: אני חושב שעוד לא נתנו כל מה שיש לנו לתת. אחד הדברים המהותיים שיש לנו לתת זה המושג של השמיטה והיובל". 

ומה יש לנו לתת?

"אני מאוד מאוד נזהר. היו ניסיונות ועוד יש ניסיונות להציע שמיטה מודרנית. אני לא הראשון שכותב על השמיטה והיובל בזמננו – ז'בוטינסקי כתב על זה, הרצל כתב על זה, כולם כתבו על זה. אז פה צריך להיזהר, עלו כל מיני רעיונות של 'העתק-הדבק': בואו נעשה שנת שבתון גורפת לכולם בבת אחת. האם כולם יכולים להשבית את המשק? גם הספר הקודם שלי 'על הכלכלה ועל המחיה' שיצא ב-2008 כלל חלק גדול של מאמרים על השמיטה והיובל. היו שם רעיונות של ביטול זכות הקניין על פטנטים, או לקחת מוצרים ציבוריים ולהחזיר אותם לכלל, להחזיר אותם לממשלה. היו שסברו שהמדינה תיקח חזרה את כל האדמות ותחלק אותן. כל מיני דברים כאלה".

זה נורא מלחיץ פתאום. כי זה שומט משהו מאוד מאוד בסיסי במציאות.

"זה נורא מלחיץ וזה גם לא יצליח. אני גם לא חושב שזו המהות של השמיטה. אז קודם כל להרגיע, השמיטה ברמה ההלכתית שלה – די פתרו אותה, מי שרוצה לייבא שייבא, מי שרוצה היתר מכירה, היתר המכירה. מי שרוצה אוצר בית דין, מצע מנותק וכו' הכל טוב, הפתרונות קיימים. אנחנו עכשיו בשנת שמיטה ואף אחד לא מרגיש שום מחסור". 

המחסור היחידי שמרגישים בשנת שמיטה, זה המחסור בשמיטה, אין שום היבט של שמיטה בחיים שלנו.

"נכון, מי שיש לו גינה פרטית קצת מרגיש את זה, אבל פתרו את זה כל כך טוב, עד שמה שנשאר לנו זה 'ללא חשש שביעית'. כאילו השמיטה היא רק פרט אחד של תהליך כשרות ולא רעיון מקיף שאמור להתוות דרך כלכלית-לאומית שונה במשך שנה שלמה.

"מה שאני בא להגיד, זה לא 'בוא ננסה בכוח לראות איך נעשה את זה, כדי להרגיש שעשינו שמיטה', ‏אלא 'בוא ננסה להבין מה רעיונות היסוד של השמיטה, ומה אפשר לעשות בהשראת השמיטה במציאות שלנו'. אני לא בא לפסוק הלכות, ולא בא לטעון שמשהו ממה שאני כותב בספר הוא הכרחי על פי ההלכה. למשל, אני כותב שם פרק שלם על קהילה: למה הקהילה היא מה שיוצר אתגר מוסרי לאדם והופך אותו לאדם יותר טוב, ואיך רואים את כל זה מתוך הרעיון של מצוות הקהל, מה המשמעות של קהילה שיש לה ייעוד ואיך זה מתבטא בימינו בקהילה. אבל זה לא חיוב הלכתי אלא רעיון שיכול לשפר לך את החיים".

שבט לוי, גרעינים תורניים וקומונות

אז איך כן אפשר ליישם?

"אני רוצה לתת דוגמא של יישום בימינו. למשל, הרעיון של מצוות הקהל בפרק 'הקהילות והקהל' בסוף הספר. לפי דעתי זה הרעיון של 'גרעין תורני' או 'קהילה משימתית'. אז אני לא בא להגיד שיש מצווה לגור בגרעין תורני דתי או בקהילה משימתית חילונית, אבל זה רעיון ששווה להכיר אותו כאפשרות לצורת חיים מיוחדת, שהמקור שלה לדעתי הוא במצוות הקהל ובשבט לוי". 

גרעין תורני זה בעצם שבט לוי של ימינו? 

"התפיסה של 'קהילה משימתית' מקורה בשבט לוי, עזוב לרגע גרעין תורני, אל תתפוס אותי במילה אלא ברעיון. התפיסה של קבוצה שלוקחת על עצמה לשאת את הרעיון של חינוך העם – זה רעיון שבא משבט לוי. אני לא מכיר אותו ממקום אחר לפני זה". 

ערי הלויים היו קיימות כריכוזים מבודדים. אלו לא היו 'שכונות הלויים' או 'לוויים שעברו לשכונות', אלו היו ערים נפרדות.

"אבל התפקיד שלהם – ואתה יכול לקרוא ברמב"ם – היה להשפיע על כל הסביבה. ‏זה היה הרעיון: לפזר אותם, כדי שיהיו סוג של מחנכים בכל הקבוצות של ישראל. הם היו משרד החינוך של אותה תקופה. הרמב"ם כותב שכל מי שרוצה יכול להצטרף למשימה הזאת. מי שנולד לוי – חייב, מי שרוצה יכול להצטרף אליהם – רשאי. זה רעיון שיש לו תרגומים למציאות, אבל זה לא אומר שעכשיו חובה להיות חבר בגרעין תורני או בקהילה משימתית. זה נקרא 'לעשות משהו בהשראת'".

השמיטה – משבר מתוכנן

"יש שני רעיונות יסודיים בשמיטה וביובל, שאותם אני מציע גם לנסות ליישם על כלכלה מודרנית.

"נתחיל ברעיון הראשון. אם אתה מסתכל במסכת שביעית בירושלמי, וגם בתנ"ך, אתה רואה שבית ראשון נחרב על זה שלא שמרו שמיטה. זו אחת הסיבות המרכזיות. זה פשט בספר דברי הימים ואתה רואה את זה גם בנבואה בפרשת בחוקותי 'אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ'. אתה רואה שלפרשת בהר שעוסקת הרבה בשמיטה, מוצמדת פרשה שלימה של איומים על מה יקרה אם לא תשמרו שמיטה. נכון שפרשת 'בחוקותי' מדברת על שמירת התורה בכלל, אבל אתה רואה שם את המשחק עם המספר 7, כגון 'וְיָסַרְתִּי אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם' ופסוקים מעין אלה חוזרים שוב ושוב. אנחנו לא יודעים לדרג את המצוות, אבל אתה לא רואה אמירות כאלו חמורות על 'פטר חמור' או 'שילוח הקן'. השמיטה היא לא עוד מצווה. השמיטה היא כמו השבת, משהו שכל התורה תלויה בו". 

במקרא הדיבורים על שמיטה שכיחים אפילו יותר מאשר האזהרות על השבת. למרות שבפועל, רוב ההיסטוריה לא הייתה שמיטה.‏ 

"ויחד עם המרכזיות של המצווה הזאת, אתה רואה את העדויות בירושלמי על הקושי והסבל של אנשים ששמרו שמיטה בפועל. מצד שני אתה רואה פרשנים בימי הביניים שראו את השמיטה כמשהו מאוד אוטופי. או מאוחר יותר הרב קוק, בהקדמה שלו ל'שבת הארץ'. מתארים את שנת השמיטה כשנה נפלאה שבה לא יהיה רכוש פרטי ויתממש חזון אחרית הימים. ולעומת זאת, כשאתה רואה איך שמיטה נראתה בשטח – לא רק במקורות שלנו אלא גם מהעדויות שיש לנו ממקורות חוץ יהודיים: מקורות רומאיים, היסטוריונים שכתבו על התקופה – ‏אתה רואה שזו היה שנת משבר. זו הייתה שנה קשה מאוד. אנשים רעבו ולא היה להם מאיפה לשלם את המיסים למלוכה". 

אתה מזכיר למשל שבתקופה מסוימת הרומאים התחשבו ביהודים ולא גבו מיסים בשנת השמיטה – כי פשוט לא היה מאיפה. כולם היו מרוששים.

"רבי יהודה הנשיא שהייתה לו השפעה דאג שלא יגבו מיסים, וגם אחריו היו תקופות שלא גבו מיסים. הייתה תקופה אחרת שבה הרומאים לא התחשבו בשמיטה וגבו מיסים בכל התקיפות ואז רבי ינאי התיר לזרוע בשמיטה ואמר 'פוקו וזרעו בשביעית, משום ארנונה'".

אין ניסים ויש מיסים. אם לא תשלמו תלכו לכלא וזה כלא רומאי. 

"כן. אתה רואה שזו שנה של משבר. ואז מן הסתם אתה שואל את עצמך שאלה מטרידה. אני עוסק בנושא השמיטה כבר שנים רבות ולא מבין: למה שהתורה, שכל כולה חסד ורחמים, כל כולה להאיר את החיים שלנו, למה שהיא תעשה משהו שהוא כזה נוראי? למה היא תקדש משהו שעושה את החיים שלנו כל כך קשים?

"העיקרון שאני מזהה הוא שהשמיטה באה ליצור משבר מתוכנן בתוך המציאות. אני חושב שזו הנקודה המהותית ביותר בשמיטה. היא לא באה ליצור אוטופיה, אלא בדיוק להפך. היא אולי באה לקודד ולהתאים אותנו לקראת האוטופיה, אבל התהליך יהיה מלווה במשברים. זה לא סתם שהדיבור על אוטופיה בגמרא הוא סביב השמיטה, ש-6000 שנה העולם יתקיים ובאלף השביעי ייחרב. כשמדברים על 'ייחרב' הכוונה שהוא יעבור לשלב הבא. לא שתהיה קטסטרופה, אלא שזה יהיה האלף של הגאולה. הגמרא הולכת למודל של השמיטה כדי לדבר על הגאולה.

‏"אז ככה הולכים לגאולה השלמה, הולכים למקום שבאמת גם אנרכיסטים וגם שמרנים – כולם יהיו מרוצים. יהיה שוויון ויהיו אהבה ואחווה, כי יצר לב האדם ישתנה עד אז, אבל עד שנגיע לשם נעבור משברים. בתקופת הגאולה מתואר שהטבע האנושי ישתנה. יצר לב האדם ישתנה ברמה הקולקטיבית, כי 'וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ'. כשלא יהיה יותר יצר הרע אז באמת תהיה האוטופיה. אבל עד אז השמיטה באה להגיד לנו: 'עד שתגיעו לשם, אתם בני אדם, ומשברים זה חלק מהחיים שלכם'. פה אני מתחבר לתפיסה השמרנית, אל תדמיינו שאתם יכולים באיזו אבחת מהפכה להפוך את העולם. ואל תדמיינו שאם תרצו ממש חזק לא יהיו לכם משברים, 'לי זה לא יקרה'. אבל אם תשכילו להטמיע משברים מתוכננים וידועים מראש לתוך המערכת, תוכלו לצמצם את העוצמה והתדירות של משברים לא מתוכננים". 

כשאתה חושב שטבע האדם הוא רע איך לך הרבה תקווה מעבר לפינה.

"דווקא השמרנים בהרבה מובנים מאוד אופטימיים, לאומיים, משפחתיים ואוהבי חיים, ודווקא הפרוגרסיביים הם מאוד פסימיים, מלנכוליים ובודדים. למרות שהם כביכול אמורים להיות יותר אופטימיים, הם פסימיים. דווקא השמרנים שאומרים שטבע האדם דפוק יותר אופטימיים. הם אומרים: תראו איך למרות הכל לאורך אלפי שנים לאט לאט אנחנו מצליחים לרסן את עצמנו, אז אפשר להיות אופטימיים לגבי העתיד. למשל היום לא יעלה על הדעת לקחת מישהו שיש לו חובות ולזרוק אותו לבור כדי שיגווע ברעב. יעשו הוצאה לפועל, יכריזו עליו כחדל פרעון, יעשו לו נו נו נו ויגבילו אותו באשראי אבל הוא יוכל להתחיל מחדש".

בסוף הוא יוכל להתחיל מחדש, פשיטת רגל זה סוג של שמיטה. 

"אנחנו לא מורידים לאנשים את הראש עם גיליוטינה. אנחנו כבר עכשיו חיים בעולם יותר מעודן. עם כמה שהוא דפוק ומלא באכזריות וכל זה – עדיין העולם היום טוב יותר מהעולם של פעם. רואים שלאורך שנים אנחנו מצליחים להתקדם. ודווקא כשמנסים לקפוץ רחוק מדי בבת אחת אז נופלים, כמו הטרגדיה של הקומוניזם".

עיגולים, קווים ומשברים פיננסיים

‏"הסוגיה של משבר מתוכנן באה ואומרת לבני אדם: תשמעו, בסוף תהיה גאולה. זה אגב חידוש של היהדות. זה שאנחנו מתקדמים לאיפה שהוא בסוף – זה רעיון יהודי. אנחנו מקבלים אותו כמובן מאליו, אבל בתקופה שבה התורה ניתנה תפיסת העולם הייתה מעגלית – אנחנו הולכים במעגלים שאין להם סוף. לכן גם ההלוואות שלקחו אז היו הלוואות למחיה. לא הייתה תפיסה בכלל של לקחת הלוואה כדי להשקיע, לפתוח עסק ולצאת ממעגל העוני. לא הייתה אז תפיסה של התקדמות אלא של חזרתיות.  אנחנו היינו הראשונים ששמו את התפיסה של 'כולם הולכים לאיפה שהוא טוב יותר': יש עתיד, יש גאולה, יש מסלול של התקדמות. זו תפיסה פרוגרסיבית באופן יחסי, אבל הראשונים ששמו את זה על השולחן היינו אנחנו; אלא שצריך לזכור שהיא באה עם תנאי שימוש: 'תתקדמו, אבל לאט לאט'. משה רבינו ואחרי זה הנביאים דיברו על חזון. אנחנו יוצאים מהלופ, אנחנו מתקדמים הלאה. 

"אז יש לך את זה מצד אחד, ומצד שני – תפיסה של עד שנגיע לשם או הדרך להגיע לשם, היא דרך רצף של משברים. מעגל שנשבר אחרי מעגל שנשבר אחרי מעגל שנשבר. כל משבר יבנה אותנו קצת קדימה ויקח אותנו הלאה. 

"הרבה אנשים חושבים, למשל, שהמערכת הפיננסית התפתחה בצורה מתוכננת. כל התחום של ביטוח פיננסי, התחום של שוק ההון, המסחר בניירות ערך – כל הדבר הזה, כל 'התודעה של ביטחונות' ו'גידור סיכונים', הדברים האלה לא נוצרו מתוך תכנון מוקדם.

"הרבה אנשים, כשתשאל אותם איך זה נוצר? הם יגידו, אה בטח ישבו אנשים נורא חכמים באיזשהו חדר והגו והגו והגו והגיעו למסקנה שככה צריך והציעו את זה למקבלי ההחלטות, ואלה אמרו – 'וואלה, זה נראה לנו טוב' ויישמו את זה. אז זהו, שלא. זה כמעט אף פעם לא עבד ככה, ולחשוב שזה יכול לעבוד ככה זו תמצית התפיסה הרציונליסטית והפרוגרסיבית, שאם נשב ונהגה על מודל נוכל להנדס את החברה ונוכל באמת גם ליישם את זה… בפועל מה שקרה זה שכשהגיעו לתחתית של התחתית של משברים פיננסים, אנשים באו עם רעיונות והציעו איך לצאת מזה. הם המציאו תקנות, חלקן טובות, חלקן פחות טובות, ומדור לדור למדו עוד משהו ועוד משהו והשתכללו עם הזמן". 

אתה יכול לתת דוגמאות ספציפיות, למי שלא מכיר ואין לו מושג? איך המציאו את הבנקים?

"את הבנקים המציאו כבר היוונים. אבל למשל הענין של לקבע את השווי של המטבע ביחס לבסיס ריאלי. עד מלחמת העולם השניה, המטבע היה מחובר לזהב. כל דולר ייצג כמה גרמים של זהב פיזי אמיתי שישבו באיזה בנק מאובטח בארצות הברית או הבנק של אנגליה בלונדון וזה הערך האמיתי שלו. המצב הזה הוביל לכל מיני בעיות. בסוף השתחררו מהמבנה הזה. אבל זה לא שמישהו ישב וכתב ספר 'איך להשתחרר מהמטבע הריאלי'. פשוט היה משבר כלכלי גדול בשנות השלושים והבינו שאין ברירה וצריך להשתחרר מהדבר הזה. צריך לתת למטבע לנוע בחופשיות.

"היום המטבע לא מייצג כלום, הוא מייצג את האמון שאנשים נותנים במטבע. הוא כמו ביטקוין, ביטקוין לא מייצג שום דבר, ביטקוין מייצג את הביקוש לביטקוין. מחר הוא יכול להיות שווה אפס, או מיליון. גם הדולר, היום הדולר שווה משהו, לא כי הוא מייצג ערך אמיתי אלא כי יש הסכמה חברתית שזה מה שהוא מייצג, כי יש מוסדות שאחראים עליו ויש כלפיהם אמון. הכלכלה וגם החברה מתפתחות תוך כדי משברים. מה שהשמיטה באה ואומרת, בואו ניזום משבר מתוכנן. אם משברים יקרו בכל מקרה – למה שלא נעשה אותם באופן מתוכנן? למה שלא נכניס למערכת משבר שידוע מתי הוא מתחיל, מתי הוא מסתיים וידוע מה התנאים שלו? אנחנו ננצל את המשבר הזה". 

מתי התרסקת לאחרונה?

אם אני נכנס כל פעם למשבר מתוכנן, אז זה כבר לא משבר. באופן אישי גם אני עברתי משבר בקורונה. חלק מכך שמשבר מוציא ממך דברים שלא ידעת שקיימים, זה כי הוא בא אליך בהפתעה. 

"אני לא בטוח. אני חושב שאתה יכול לקבל הרבה מהטוב שלו כשהוא לא בא בהפתעה ולהימנע מהרבה מהרע שבמשבר מפתיע. מישהו נתן לי דוגמה מחיל האוויר. אין לי אימות שלה, אבל אציג אותה בכל זאת, כי היא עוזרת לנו להבין גם אם היא לא מדויקת. הוא אמר שהם ראו שלפני שיש תאונה קטלנית, כשאתה מסתכל אחורה – אתה רואה שיש הרבה מאוד הפרות קטנות של הוראות בטיחות, שאננות שהולכת ומצטברת עד שמישהו מת. ואז, כשמישהו מת ויש תאונה קטלנית, קודם כל עושים חדל אימונים, יוזמים משבר, ואז כולם מתחילים להתנהג כמו שצריך למשך תקופה. ושוב, ככל שעובר זמן מהתאונה האחרונה, עוד פעם מתחילים אנשים להיות שאננים, מפרים הפרות קטנות, עד המשבר הבא.

"עכשיו לא צריך להיות טייס בשביל להבין זה, אתה יכול להבין את זה על עצמך. הכי פשוט. אתה יכול להבין את זה על עצמך מתאונות דרכים. אתה יכול להבין את זה מתוך ההתנהלות הכלכלית של עצמך. אם ניקח תחום של החובות: מי שעבר פשיטת רגל, יהיה הרבה הרבה יותר זהיר בפעם הבאה שהוא הולך לקחת הלוואה או לפתוח עסק, הוא ינהל את הסיכונים שלו אחרת לגמרי. ככל שיעבור הזמן מפשיטת הרגל הוא גם כן יתחיל להיות שאנן. מי שלא עבר כזה דבר אף פעם, עשוי לקחת הלוואות על ימין ועל שמאל. הוא לא מבין את ההשלכות, הוא לא חווה את הדבר הזה, למרות שאמרו לו.

‏"אז מה עשו בחיל האוויר? הם אמרו: למה שנחכה עד שמישהו ימות, בואו נעשה אחת לתקופה 'חדל אימונים' ו'משבר מתוכנן'. נבדוק מה הטווח הממוצע של תאונות ונעשה קצת פחות ממנו 'חדל אימונים' בלי קשר לכלום. נעשה זעזוע במערכת, שלא יהיה חיצוני. הם ראו שזה הוריד את כמות התאונות. זה לא הוריד אותן לאפס. לאפס זה ירד בגאולה, ורק לאחרונה הייתה תאונה מזעזעת, אבל זה כן ממתן את המשברים הלא מתוכננים. באותו אופן אם תיתן לאנשים לחוות שבוע, פעם בשבע שנים לחוות מה זה פשיטת רגל, כשאין לך כרטיסי אשראי, כל הצ'קים שלך חוזרים, אין לך כסף מזומן, כל הנכסים שלך בפיקוח של איזשהו נאמן מטעם בית המשפט. תחווה את זה שבוע – ‏תאמין לי שתפסיק לקחת הלוואות לא אחראיות, אתה תיקח הלוואות אבל באופן אחראי". 

זה לא נשמע לך סגנון רפורמי לומר: בוא ניקח רק את הלב של הדברים?

"לא. לצד זה שאנחנו שומרים שמיטה כהלכתה, לצד זה שאנחנו עושים את ההיתר מכירה או מייבאים מחו"ל ואת כל מה שההלכה אומרת – אני לא מוותר לרגע. ועוד: הלוואי שיהיה פה יותר אוצר בית דין ויותר מצע מנותק, ולא להסתמך על ייבוא – אני לגמרי בעניין הזה. כרגע זה לא ריאלי, אבל כשכל העם ירצה את זה – זה אפשרי. זו שאלה של ביקוש. להערכתי אנחנו בדרך לשם. אני מדבר על הרעיון של השמיטה – של משבר מתוכנן – אבל לא במקום ההלכה כפשוטה".

אין קנס לכל החיים

"נדבר רגע על היובל, מה העיקרון המרכזי של היובל? אז גם ביובל הרבה אנשים חושבים שזה משהו סוציאליסטי – 'בואו נחזיר את כל הרכוש למדינה'. זה משהו שהרצל רצה וגם ז'בוטינסקי כתב, שפעם ב-50 שנה כל האדמות יחזרו למדינה. בגדול זה מה שקורה היום: החכירה שאתה לוקח ממנהל מקרקעי ישראל היא סמלית והיא תקפה רק ל-49 שנה. המנהל לא לוקח לך את זה אחרי זה, אתה פשוט מאריך את החוזה. החכירה היא רק ל-49 שנה ובאופן רשמי זה לא שלך בכלל. רק כדי להמחיש באופן עקרוני: אם עכשיו יהיה בית מקדש אף חקלאי כמעט לא יכול להביא ביכורים לבית המקדש, כי הכל חכור מאת המדינה. רק החקלאים הבודדים שיש להם אדמה פרטית, מתקופת העלייה הראשונה, יוכלו להביא ביכורים. שוב: אני לא פוסק הלכה, כשנגיע לזה – יהיו פוסקים שידונו בזה". 

נחזור ליובל?

"כן. הרבה אנשים הולכים ישר לנקודה הסוציאליסטית: נאפס את המערכת וכל הרכוש הפרטי וכולם יהיו שווים. אני אומר שכשאתה בוחן את זה לעומק, זאת לא הנקודה של היובל. היובל הוא לא מנגנון סוציאליסטי, הסיפור של היובל הוא למנוע מתקלה אקראית וזמנית להפוך למשבר נצחי. זו הנקודה המרכזית: אם השמיטה היא משבר מתוכנן, כלי להתמודדות ולמיתון של משברים לא מתוכננים, תוך כדי הפקת הטוב שבמשבר, אז היובל אומר: איך אני מונע ממשבר זמני ולא מתוכנן להפוך לקנס לכל החיים?"

תסביר.

"לאיזו מציאות התורה מתייחסת? כדאי שנבין היסטורית, מה היה קורה באותו תקופה. אם אתה קורא כתבים ועדויות מבבל הקדומה או אשור של אותה תקופה, יש עדויות, ממש כתובות משפטיות מבבל בתקופה של סרגון מלך אכד, שזה עוד הרבה לפני מתן תורה אפילו, ומתוארים שם אנשים שמוכרים את אמא שלהם לעבדות בגלל החובות. בפרשת השבוע אנחנו רואים שאנשים היו מוכרים את הבת שלהם לעבדות בגלל חובות, ובכתובות ההיסטוריות ההן – גם את האמא. עבדות זה לא רק שהיא עוזרת שמנקה את הבית, זו עבדות במלוא מובן המילה. היא נהייתה רכוש של מישהו אחר. כשאנשים מכרו את אמא שלהם – זה היה דבר שהיה נפוץ ולא נחשב אכזרי ואפילו הכיל הגיון משפטי: אם האבא נפטר והאמא היא כבר אלמנה, אז לאלמנות אין מעמד ולכן מוכרים אותה. מזעזע".

על הרקע הזה, מה היובל בא למנוע? 

"הוא בא למנוע מקרה כזה: תאר לעצמך שמישהו נכנס לחובות. הייתה שנה רעה, לא גדלה לו תבואה, או מכל סיבה אחרת – אכל אותה. והחוב הולך ומידרדר והוא לוקח עוד ועוד הלוואות. בסוף הוא מגיע למצב שהוא מוכר את האדמה שלו ואם גם זה לא יספיק הוא ימכור את עצמו לעבדות. בדיוק כמו בסיפור של יוסף הצדיק במצרים: אין להם מה לאכול בשנות הרעב אז הם מוכרים את האדמות למלך ולבסוף כולם הופכים לעבדים וכל מצרים 'בית עבדים'. 

"על זה בא היובל ואומר: אנחנו יודעים שזה יכול לקרות, אבל אנחנו נדאג שפעם בכמה זמן, אנחנו נאפס את המערכת. אנחנו נוודא שלא יהיה מצב שמישהו לכל החיים שלו נשאר עבד בלי אדמות". 

כמו שמאסר עולם הוא עד 50 שנה. 

"כן, אין דבר כזה שבגלל טעות חד פעמית, זהו – זה סוף החיים שלך. לא מוכנים שיהיה מצב כזה. בגיל 70 כזה תצא, תראה את השמש, תזדקן בשקט. זה קשור לתפיסה השמרנית. אנחנו מבינים שבני האדם יש להם יצר ושהוא רע מנעוריו, אנחנו יודעים שאנשים יעשו טעויות במהלך החיים, אבל אי אפשר שכל טעות תהפוך להיות קטסטרופה. זה קשור לעיקרון של תשובה: שאפשר לתקן, לא כל דבר שולח אותך לגיהינום ונגמר הסיפור. ביהדות אין דבר כזה שאין לך מה לעשות. פשוט אין דבר כזה. אצלנו עד הרגע האחרון, אתה יכול להתוודות ולזכות לעולם הבא. תמיד אפשר לתקן. וגם אם תתגלגל עוד פעם – תתקן בגלגול הבא. כמו במעגל השנה: יש את חודש הרחמים והסליחות של אלול, ואז את יום הדין של ראש השנה, ואז את יום הכיפורים לסליחה וכפרה, ואז יש הושענא רבה ואז לפי החסידות יש גם בחנוכה את גמר התיקון.

"אלו שני עקרונות מרכזיים – השמיטה והיובל.

"אגב, אדריאנוס קיסר עוד עשה שמיטת כספים, ב-147 לספירה, אותו אדריאנוס  של מרד בר כוכבא ואיליה קפיטולינה, לא אדם צדיק במיוחד. כשהוא שמט את החובות הוא לא עשה את זה מטוב ליבו. הוא הלך לארכיון הרומאי, שם היה מתועד מי חייב למי וכמה, ושרף את כל הארכיון כדי לאפס את החובות. הוא ראה שהוא מאבד את העם: אנשים התחילו לערוק ולעבור למדינות אחרות, אנשים עזבו את האימפריה הרומית כי לא היה להם יותר שום סיכוי קלוש באופק לחיות חיים נורמליים. אם אתה רואה שאתה מאבד אוכלוסייה אתה חייב לשחרר אותה מהמערכת שלא מציעה להם שום תקווה. יש סברא שהלפיד של פסל החירות בארצות הברית – מסמל את הלפיד של אדריאנוס ששורף את הארכיונים. החירות של פסל החירות היא החירות מהחובות בעולם החדש של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". 

שבתון למורים ופנסיה לאחרים


מה אתה מציע ברמה המעשית?

"הדבר הראשון שאני מציע ברמה המעשית – למרות שלא אני המצאתי אותו – הוא הקריאה לחיים בקהילה משימתית. זה לא בהכרח מתאים לכולם, אבל לדעת שזה רעיון שקשור לשמיטה ולשבט לוי. במצוות 'הקהל', שם מופיע הרעיון של קהילה שמייצר את הזהות. למה צריך להביא גם את הילדים ואת התינוקות ואת כולם? כי ה'הקהל', ההתקהלות הזאתי – היא מה שמייצרת את הזהות. אי אפשר לייצר זהות בלי קהילה.

"דבר נוסף שאני מציע הוא שינוי של צורת הפרישה לפנסיה: בעצם אנחנו רואים שמשברים בשוק התעסוקה, זה דבר שקורה הרבה יותר חזק והרבה יותר מהר בדור שלנו. הדור שלי ושלך, מי שהוא מתחת לגיל 40 לצורך העניין, הולך להחליף עבודות בקצב מסחרר. זה יכול להיות 10, 15 או אפילו 20 פעם עד סוף החיים, עד שהוא יפרוש לפנסיה. תחשוב לעצמך: האם אתה עובד היום במה שעבדת לפני 10 שנים? במה שעבדת לפני 15 שנה? אתה רואה עורכי דין הופכים להיות מאמנים בספורט, אנשים מהספורט עוברים לביטוח ופיננסים. אנשים מהייטק עוברים עבודה כל חצי שנה, השוק הזה נהיה משוגע".

זה לא טוב לתחומים האלה, כי לא מתבססת בהם מיומנות.

"נכון, אבל יש לזה גם הרבה יתרונות, זה מאפשר לאנשים להיות יותר יצירתיים. לא להתחיל כרואה חשבון בגיל 21 ואז 40 שנה לעבוד באותה עבודה, שזה די מייבש. יש לזה הרבה חסרונות לא רק מבחינת התחום אלא גם מבחינת האדם. הרבה אנשים נפלטים מהתהליך הזה ולא מוצאים את עצמם, ושוב לא מצליחים לעלות מחדש על הגלגל. לחברות עצמן זה יוצר המון בעיות, של תנודתיות: עד שאתה מכשיר מישהו – הוא עוזב לך. יש לזה יתרונות וחסרונות, זו בעיה אחת. בוא רגע נסתכל על המעברים האלה כעל סוג של משברים לא מתוכננים. בוא נראה מה אפשר ללמוד לזה מהשמיטה. 

"בעיה נוספת מהצד השני שיש לנו – שהיא לא קשורה לשמיטה אבל צריך להבין אותה – זה התארכות גיל החיים. היום אנחנו חיים הרבה יותר ואנחנו גם יכולים לעבוד עד גיל מאוחר יותר, גם כי העבודות פחות פיזיות וגם כי אנחנו יותר בריאים וחזקים. ‏

"אז מה עושים? מדברים כל הזמן על העלאת גיל הפרישה, זה גם כן לא כזה הגיוני, כי גם ככה אתה עובד 40-50 שנה ברצף, אז תעבוד עוד יותר שנים ברצף? מתי תהיה חופשי? מנגד, לעבוד חמישים שנה בשביל לסיים את החיים בשלושים שנות ניוון זה גם כן לא מציאה גדולה.

"אז בוא רגע נחבר את שני הדברים. מה שאני מציע זה דבר כזה: אנחנו במילא הרי חוסכים לפנסיה, נכון? אני לא מציע מקורות מימון מהמדינה. להציע עוד תוכנית שלוקחת כסף מהמדינה – זה הכי קל. אני מדבר על הכסף שלנו. אנחנו במילא חוסכים לפנסיה, במילא חלקנו חוסכים לקרנות השתלמות. בואו נשנה את החוק ככה שנוכל למשוך מהפנסיה שלנו לא רק בגיל 67, אלא נוכל למשוך כל תקופה מסויימת. לא חייב להיות כל 6 שנים. אולי כל כמה שנים, חצי שנה. אבל איזושהי תקופה, שבה אני יכול למשוך את הכסף ולנצל אותו לתקופת השתלמות, למשבר מתוכנן. ליום שבו פתאום העבודה שלי תיעלם". 

שנת שבתון להשתלמות זה פחות 'משבר מתוכנן' ויותר 'משבר על מי מנוחות'.

"בסדר אבל זו תקופת מעבר כדי ללמוד מקצוע חדש. ללמוד את הכלכלה שלי ושל העולם. ללמוד אפילו את התחום שלי – להבין לאיפה הוא הולך, לעדכן את עצמי לשלב הבא. 

"ההפסקה הזו תאפשר לעשות את המעבר לשלב הבא בצורה יותר מסודרת. יכול להיות שאני אחזור לאותו מעסיק, אבל אני אחזור יותר מעודכן ויותר רענן ויותר אפקטיבי. יכול להיות שאני אנצל את השלב הזה כדי לעבור למעסיק הבא, לפתוח עסק עצמאי או לא משנה מה. זה יקטין את הקטסטרופה. אני כן ארוויח את הטוב שבמשבר, את המשבר כהזדמנות, אבל אני אפחית את הסיכון להיפלט ממעגל העבודה לגמרי. לא מבטל את הצדדים השליליים של המשבר, אלא מפחית אותם.   

"ומי מממן את זה? אני מממן את זה מתוך כספי הפנסיה שלי. איך אני דואג לזה שלא ייווצר לי עכשיו גירעון אקטוארי כך שכשאני אגיע לגיל הפנסיה לא יהיה לי מספיק כסף לחיות? נניח שלקחתי בגיל 30 שנת שבתון עד גיל 31, אז הפתרון הוא שבמקום לפרוש בגיל 67 אני אפרוש בגיל 68. אני כאילו לווה משנות הפרישה שלי. אין לי בעיה עם זה, כי בגיל 68 אני עדיין יהיה מסוגל לעבוד". 

אנשים יעדיפו שכל הזמן הכסף יהיה קבור ולא יגעו בו. אתה לא מתחשב פה בריבית דריבית שזה עיקר הרווח. 

"מצד שני ככל שאתה גדל, אתה מרוויח יותר וחוסך יותר ולכן זה מתקזז. צריך לעשות פה את החשבון ואת המודל הכלכלי המדויק. אבל זה אפשרי, זה לא משהו בשמים". 

זמן לעדכון גרסה

בפגישה הקודמת שלנו הבאת לי בתור דוגמא בפגישה את נהגי המוניות. אמרת שבעוד 15 שנה התחום הזה יהיה כך או כך וייעלם. מה יעשו כל האנשים האלה, נהגי המוניות ונהגי המשאיות?

"זה קרה כבר בארץ בתחום הטקסטיל, כשהתחום כולו נעלם ויוצא לחו"ל. אז מה יצא? דור שלם של אנשים שהפכו מובטלים, ונשארו מובטלים כרוניים עד הפרישה. הדור של שנות ה-50 של עיירות הפיתוח עבדו בטקסטיל ואז סגרו להם את המפעלים. הרבה מהם לא הצליחו להשתקם מזה, האנשים האלה כיום בני 70. אותו דבר יקרה גם לנהגי מוניות, משאיות ואוטובוסים, אז למה להגיע לשם? למה לא לתכנן את זה מראש? למה לא לעשות את המשבר הזה? לתת להם את ההזדמנות פעם ב-5 שנים מעכשיו, ללמוד כל פעם עוד מקצוע, עוד מיומנות, שיהיה להם עם מה לצאת כשזה יגיע.

‏"עכשיו פה אתה פותר שתי ציפורים במכה אחת. אתה גם נותן את המעברים האלה של שוק התעסוקה, את המשברים המתוכננים. אתה גם נותן לבן אדם תוך כדי החיים שלו, את החצי שנה-שנה חופש הזה. זה לא חופש של בטלה אבל סוג של רגיעה להיות עם הילדים, להיות עם המשפחה, לא לרוץ אחרי הזנב של עצמך במשך 40 שנה. אתה גם דוחה את גיל הפרישה באופן שהוא יותר בר קיימא. אז בעצם פתרת פה כמה דברים במכה אחת. אפשר לדון ולעשות מודלים והשוואות אקטואריות. כרגע הרעיון שלי הוא הצעה של עמוד אחד, אבל אני מציע את זה כרעיון שהוא גם בהשראת השמיטה, ויש לו גם ערך אמיתי. אפשר להתווכח, אפשר להגיד גם שהוא לא טוב – אין לי בעיה. אבל בואו נעשה דיון על הדברים האלה. אגב, את הבסיס לרעיון הזה שמעתי מיוסי צוריה, יזם הייטק ירושלמי, ויש פה עוד עבודה אבל אני חושב שזה כיוון שצריך לבחון ברצינות".

חלק מזה שאין דיון קשור לכך שעובדים בלי הפסקה, וזה בהשראת דברי פרעה למשה: תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר. 

"תדע לך, כשצ'ארל'ס אליוט הציע ב-1880 את שנת השבתון הוא המציא את זה בהשראת השמיטה וזה נכון בצורה חד משמעית. הראשון שיישם רעיון בהשראת השמיטה בתקופה המודרנית היה נשיא אוניברסיטת הרווארד. זה לא סתם שזה שש שנים של עבודה ושנה של שבתון. הוא אמר גם בצורה חד משמעית: זה לא לטובת רווחת העובד, אלא לטובת האקדמיה. מה שאני מציע זה לא שנת חופש להסתלבט. שנת השבתון היא שנת הפסקה בשביל שהאדם יתפתח.

"אליוט אמר: מישהו מסיים דוקטורט והוא נהיה מרצה אצלי באוניברסיטה. אחרי עשר שנים הוא כבר לא רלוונטי, כי מה שהוא חקר לפני עשר שנים לא רלוונטי. העולם התקדם כבר מאז. אין לו זמן לחקור כי הוא כל היום מלמד את אותם הדברים. אז הוא אמר שלטובת האוניברסיטה הוא רוצה שהם יצאו לשנת לימודים והשתלמות ויחזרו אליו מעודכנים בחזית המדע. אחרי שש שנים ילכו עוד פעם ויחזרו שוב. אני רוצה שכל הזמן יהיו לי את המרצים הכי מעודכנים והכי טובים. מהר מאוד חיקו את זה בכל האקדמיות בארצות הברית, ובמוסדות האקדמיה בעולם בכלל. בסוף חיקו את זה גם ארגוני המורים בתחום החינוך".

מעניין איזה משבר גרם לו להגיע לתובנה הזאת.

"הוא ראה שרמת ההוראה יורדת. פרופסור בן שישים שעשה את הדוקטורט שלו לפני שלושים שנה ומלמד את אותו דבר הוא כבר לא רלוונטי. העולם כבר זז מאה קילומטר משם, אתה חייב להישאר מעודכן. ולהישאר מעודכן זה דורש זמן. כמו מחשבים, אתה יכול לחכות עד שהמחשב שלך יקרוס ואז ללכת לתקן אותו, או שאתה יכול לעשות לו עדכוני גרסה אחת לכל תקופה כדי שהוא יחזיק מעמד, לכבות אותו לתקופה, ליצור בתוכו את המשבר ושיתעדכן. אולי, לסיכום, אפשר גם לראות כך את השמיטה במונחים של ימינו: זו ההזדמנות שלנו לעדכון גרסה, להדביק את הפער ולהשתפר, לפני שמגיעים למצב שהמחשב קורס לגמרי ובהפתעה".

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן