ש ורשיה של הקהילה היהודית במצרים מגיעים עד לימי חורבן בית המקדש הראשון. על־פי המתואר בספר ירמיה – לאחר רצח גדליה בן אחיקם שהתרחש מיד לאחר חורבן הבית, נמלטו למצרים שארית הפלטה של תושבי יהודה ויתר חיילי הממלכה יחד עם ירמיהו הנביא, וחזרו לגור בה – לראשונה מאז יציאת מצרים. במקביל לימי שיבת ציון השניה ולהקמת בית המקדש השני נותרו במצרים מאות אלפי יהודים. הגמרא מזכירה בשורות ספורות גם את "מקדש חוניו" שהקים באלכסנדריה בנו של שמעון הצדיק, משיירי כנסת הגדולה, עליו נחלקו האמוראים האם נבנה לשם שמים או נחשב כבית עבודה זרה.
לפני כאלפיים שנה הייתה אלכסנדריה העיר השנייה בגודלה ובחשיבותה באימפריה הרומית אחרי רומא, ובחלוף הזמן הפכה לעיר המסחר המרכזית בעולם העתיק. הגמרא מספרת על בית הכנסת הגדול בעיר אלכסנדריה – שהיה כה גדול, עד שהשמש היה מרים סודר כשהחזן היה מסיים ברכה מברכות חזרת הש"ץ על־מנת שהקהל ידע לענות אמן אחריה.
התיעוד ההיסטורי מלמד כי סוחרים יהודים שיצאו מאלכסנדריה הקימו את הקהילה היהודית ברומא. רבי סעדיה גאון והרמב"ם היו מהדמויות הרוחניות הבולטות שהנהיגו את חיי היהודים במצרים, ומשם יצאה תורתם אל יהודי אסיה ואפריקה.
הקשר היהודי נותר שזור בקורות ימיה של העיר המפורסמת לאורך הדורות. בימי האימפריה העות'מנית שעד לפני כמאה שנים שלטה גם במצרים, היו היהודים מעורבים בכלכלת המדינה באופן נרחב – מתפעול מסילת הברזל והנמלים וכלה בתעשיית הקולנוע המצרי. הבורסה המקומית במדינה נשלטה בידי יהודים, ובתקופות מסוימות היה רוב המסחר ברחבי מצרים עוצר מלכת בשבתות ובחגים, כיון שרובו היה בידי יהודים.
בית הכנסת המקורי המוזכר בדברי הגמרא חרב עם השנים, ועל מקומו נבנה לפני כמאה שישים וחמש שנים בית הכנסת 'אליהו הנביא' שנבנה ממסד ועד טפחות משיש איטלקי משובח. מבנה זה אמנם היה קטן בהרבה מקודמו, אך גם הוא מכיל חמשת אלפים מקומות ישיבה לגברים ולנשים. המבנה המפואר הואר באורן של עשרות מנורות שבעת קנים, בנוסף לאור יום הבוקע מהוויטראז'ים המיוחדים.
עד למהפכה המצרית הראשונה שהתרחשה לפני כשישים וחמש שנים, בה עלה הנשיא נאצר לשלטון, התגוררו בארץ הפרעונים כשמונים אלף יהודים, כמחציתם בעיר אלכסנדריה. בעקבות הרדיפות הקשות שפרצו בתקופת שלטון נאצר נמלטו ממצרים רוב תושביה היהודים, והם עלו לארץ ישראל או היגרו למדינות אחרות.
מאז חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים מתחם הקהילה היהודית נמצא תחת אבטחה מצרית. במקום נמצאים מבניהם המפוארים של בית הכנסת אליהו הנביא, משרדי הקהילה שבהם שכן בעבר בית הדין הרבני ובניין נוסף ששימש כבית הספר היהודי, מושכר כיום למוסד חינוך מוסלמי.
בעקבות החתימה על הסכמי השלום, יזם הרב עובדיה יוסף זצ"ל – הרב הראשי לישראל באותם הימים ומי ששימש בתפקיד אב בית הדין במצרים לפני כשישים שנה – מבצעי תגבור רוחני לקהילת אלכסנדריה, ואחותה הקטנה – הקהילה היהודית בקהיר. בעיקר לקראת מועדי ישראל היו מגיעים למצרים רבנים וחזנים על־מנת להוביל את התפילות החגיגיות, לדאוג לשחיטה כשרה, ולחזק את הקהילה שהתדלדלה במהירות. במסגרת המיזם, הגיע לפני כחמש־עשרה שנה הרב אברהם דיין, בן להורים ילידי קהיר שעלו ארצה, יחד עם הקבוצה שערכה את ליל הסדר עם הקהילה היהודית באלכסנדריה. הרב דיין, כיום רב הקהילה היהודית בוונציה שבאיטליה, ואז בחור ישיבה צעיר, פגש במשרדי הקהילה את ריטה, מנהלת החשבונות של הקהילה שהפכה לימים לאשתו, והאירוסין נערכו בבית הכנסת אליהו הנביא.
עם חלוף השנים, ובשל הקשר האישי והמשפחתי שנרקם, הפך הרב דיין לרב הקהילה הקטנה. בעזרת עורך דין מוסלמי הצליחו יהודי אלכסנדריה המעטים לשמור את המקומות הקדושים כמו קברו של רבי יעקב אבוחצירא, אי השושלת המפורסמת – ששופץ לאחר מאבק משפטי ממושך, וכן לשמר את ההיתר לקבורה יהודית. במהלך השנים האחרונות נחשפו כתבי יד עתיקים ואוצרות היסטוריים המתעדים את קורות ימיה של הקהילה היהודית המפוארת. רק מעט מהם הצליחו לעבור את גבולות המדינה במבצעים שהשתיקה יפה להם.
"עניין של זמן עד שנצא ממצרים"
הרב דיין מחזיק באזרחות כפולה: ישראלית ואיטלקית. חרף הסכמי השלום בין ישראל למצרים, בשל אזרחותו הישראלית, מונעים שלטונות מצרים מהרב דיין לשהות באופן קבע במדינה, ובתקופה האחרונה הוא משמש כרב הקהילה היהודית בוונציה, וממשיך לשמור על קשר בשלט רחוק עם קומץ היהודים שנותר במצרים.
"בתקופה הקצרה יחסית של שלטון האחים המוסלמים, המצב ברחוב המצרי היה לא ברור והסכנה היתה מוחשית וגדולה יותר. מאז ההפיכה הצבאית ועליית שלטונו של הנשיא א־סיסי, המצב הכללי התייצב מעט אך עדיין יש הרבה עוינות וסכנה כלפי היהודים. נותרו כיום בסה"כ כ-30 יהודים בכל מצרים, רובם קשישים שלא רוצים לעזוב את הארץ שבה חיו כל ימיהם, והם מתקיימים מקצבאות ותמיכת הקהילה. גם מתוך אותה קבוצה – רק כמחציתם מחוברים לקהילה. בחנוכה האחרון שלחנו להם חנוכיות ונרות לחלק לכל מי שנמצא שם עדיין, ובנר ראשון של חנוכה התקיימה הדלקה של חברי הקהילה בבית הכנסת אליהו הנביא. חלק מהתושבים חשבו בעבר לעזוב את מצרים ואולי להגר לאירופה, אך עם הזמן המחשבות הללו נדחקו, ואותם יהודים עדיין נשארו במצרים, כשהם אומרים: 'עברנו את פרעה, עברנו את נאצר, עברנו את האחים המוסלמים, אז נעבור גם את זה'", הוא מצטט מתוך השיר המפורסם עם השורות האקטואליות שנוספו לו לאורך השנים.
"יש הבדל גדול בין קיומה של הקהילה היהודית במצרים לקהילה היהודית בוונציה ודומותיה באירופה", הוא עומד על ההשוואה. "הרבה מהקהילות היהודיות הקטנות באירופה אמנם הולכות ונעלמות בהדרגה – אך עדיין יש בהם דור צעיר בגני ילדים ובבתי הספר, שדרוש לו חינוך יהודי. כמובן שככל שהאנשים שם עולים לארץ ישראל לחיות בין אחיהם, הרי שזה דבר מבורך שזוכה לעידוד – רק העניין הוא שזה דבר שנעשה בשליטת האנשים, זה לא מצב בלתי נמנע. המצב במצרים שונה לחלוטין – עם כל המאמצים שנעשים, צריך לזכור שאין שם דור המשך. נשיא הקהילה באלכסנדריה, מר יוסף גאון, כבר בן שישים והוא הצעיר שבהם. בינתיים הוא מחזיק את הקהילה, אך זה רק עניין של זמן עד שמסגרת הקהילה תדעך ותפסיק למעשה להתקיים, אי אפשר לעצור את השעון. יש באלכסנדריה ובקהיר הרבה אוצרות רוחניים והיסטוריים – כתבי יד, תיעוד היסטורי, כתבי בית הדין והרבה דברים שיגיעו לידי השלטון המצרי, ומבחינת העם היהודי הם כנראה יאבדו. אין מה לעשות נגד זה. חכם עובדיה זכר צדיק לברכה שעימו עמדתי בקשר לאורך השנים, היה אומר לי שרואים איך המצב במצרים הוא פרי ההשגחה העליונה. כל זמן שיש שם יהודים, צריך לתת להם את מלוא העזרה, אבל ברור שזה לא בשליטה שלנו – זו יד ה', בסוף אנו יוצאים ממצרים", הוא מחייך. מחייך ונאנח.
