סעודות השבת יכולות להיות מקור לנחת, לנינוחות שבתית ואחדות של בני המשפחה. אך הסעודות יכולות להסב לא מעט תסכולים כשחלק מהמשפחה משתעמם ובעקבות כך משתמט אל הספה או רחוק מכך. האם יש כללים לניהול אווירת שולחן השבת? איך יוצרים זמן איכות עם בני המשפחה, מפגש באווירה שתרומם אותנו מעל ימי החולין ותיתן לנו כוחות? יצאתי להיפגש עם כמה נשים שיספרו לי את סיפור השבת שלהן.
רותי מירושלים, אם לחמישה, רואה את סעודת השבת כפרק הזמן המשמעותי ביותר לחינוך הילדים: "מתי הילדים יכולים לראות את אבא מתרגש מניגון או מדבר בהתלהבות על רעיון בעבודת ה'? נכון שעבודת ה' היא היום־יום שלנו כאנשים שומרי מצוות, אבל היום־יום עובר בריצה ושבת היא רגע שיא".
מה זה אומר 'רגע שיא'?
"בעלי אומר שסעודות ליל שבת הן ההתוועדות המשפחתית השבועית, וממה מורכבת התוועדות טובה? קודם כל מתחושה של שמחה ואחדות, מדברי התעוררות לעבודת ה' בצורה שנוגעת במשתתפים ומניגונים. השאיפה היא להתלהבות פנימית, להרגיש דבקות בה', ולא דווקא עם קמטים במצח אלא מתוך הרבה שמחה. אז נכון שהתוועדות רגילה היא עם רב או משפיע, אבל חשוב מאוד שהילדים יראו שאבא ואמא הם משפיעים מצוינים!"
איך עושים את זה?
"השאיפה היא לישון בשישי בצהריים, בשביל להגיע ערניים לאירוע החשוב ביותר בשבוע. אנחנו מתייחסים לזה ככה וגם אומרים את זה לילדים. בעלי מכין תוכן, עם ובלי קשר לפרשת השבוע, העיקר שזה יהיה רעיון שהוא מתלהב ממנו. הוא מחבר אליו סיפור או שניים (הוא חורש ספרי סיפורי חסידים למיניהם), ומגיע לסעודת ליל שבת באותו ראש שמגיעים לליל הסדר. מוכן ומזומן להסתער על הילדים. אין מצב לאלתר סתם כך תוך כדי. זה לא מקצועי".
והם משתפים פעולה?
"מי יותר ומי פחות. כמו בכל התוועדות, עליך לקלוט את 'קהל היעד' שלך ולהתאים את עצמך אליו, במיוחד כשהקהל מגוון וחמוד מאוד… אין מה להיבהל מהתנגדות של ילד, וגם לא להיבהל מעליות וירידות או מתחושת מלאכותיות. את מכירה מישהו שוויתר על ליל הסדר בגלל שהילדים שלו מאתגרים?"

עשירים משהיינו
יעל היא אם לעשרה ילדים מיישוב בדרום הר חברון ועוד כך וכך נכדים. ביקשתי ממנה לשתף באתגר של חיבור הילדים אל שולחן השבת.
תוכלי לתאר את שולחן השבת שלכם?
"שולחן שבת מבחינתי זה אחד הדברים הכי דינמיים שיש. משהו שכל הזמן עובר שינוי ושדרוג בהתאם לזמנים ובהתאם לילד הספציפי. הבסיס הוא קבוע, הקידוש, שירי שבת ודברי תורה, וכמובן אוכל טוב של אמא. אני מכינה אוכל טעים ומושקע וזה טיפ אמיתי לכל אמא, תשקיעי! תכיני מאכלים שהילדים אוהבים, האוכל משמר את הילדים קרוב לבית, זה חלק מהגעגועים של ילד הביתה. אנחנו לא מאריכים מאוד בסעודה בשביל לא להלאות את הילדים".
מה הדרך שלך לחבר את הילדים?
"בגיל צעיר השקענו בחידונים עם פרסים (ראו דוגמה לחידון במסגרת) אבל כשהגוזלים התבגרו זה כבר לא עבד אותו הדבר. עכשיו אני רואה כעיקר את ההקשבה לחוויות ולמה שיש להם לספר, תוך הענקת יחס מכבד.
"החיים לימדו אותי שהאווירה המשפחתית היא הרוחניות סביב שולחן שבת, הקרבה וההקשבה של כולם לכל אחד. ילד יכול לספר על מה שהוא ואיפה שהוא נמצא, אם החייל חוזר מהצבא לחופשה אז בשולחן שבת הוא מספר על כל מה שעבר עליו במשך השבוע, על המארבים והתיזוזים וכולם מקשיבים ולוקחים חלק. מבחינתי שולחן שבת זה המקום וזה הזמן לכך. שולחן שבת זה המקום לשיתוף וביטוי. אסור לנו למנוע מהילדים לדבר.
"צריך להיות כמה שיותר פתוחים ומכילים. היום כבר מגיעים החתנים והכלות, זו תקופה שהזוגות החדשים במשפחה מביאים גם הם כל אחד גוון שונה. הייתה תקופה שהחתן הראשון, בכל פעם שהיו מחלקים את המנה האחרונה, היה מארגן שכל אחד יאמר משהו טוב על בני הבית. החתן השני היה מכניס הרבה התלהבות בשירה, מרקיד את הילדים. הכלה יודעת לבשל ולאפות טוב, אז היא משדרגת את השולחן במובן הגסטרונומי שכמובן מושך את כולם לשולחן. לכל אחד יש את המוטיב שמחבר אותו, וכולם יחד עושים אותנו טובים ועשירים משהיינו".

צחוקים בשבת תענוג
רחלי, אם לתריסר ילדים מיישוב בבנימין מספרת:
"בתקופה האחרונה ראינו שהילדים. כמו שאומרים, מפגינים עם הרגליים. הם קמים והולכים. שולחן שבת זה לא מעניין, דברי התורה הם ארוכים ומשעממים, גם אם השעון שעל הקיר יאשר שלא חלפו אלא דקות ספורות מהרגע שהאיש שלי התחיל לדבר. גם השירים הם ממש לא! פשוט אנחנו צריכים להבין – אנחנו מדור אחר. הם לא בעניין – תודה.
"כך זה נמשך איזה זמן, עד שבעלי חזר ביום שישי אחד מיום סידורים בירושלים, עם שקית קטנה וחיוך גדול. 'הכנתי לנו משהו מיוחד לשבת' ושלף שני ספרים. 'תסתכלי – אלו ספרי בדיחות'.
"'מה? אתה לא רציני', לרגע התבלבלתי ולא מצאתי מילים, 'זה לא מצחיק'.
"'דווקא כן, זאת אומרת לא. אני דווקא כן רציני והולך להיות מצחיק'.
"'אתה בצד שלהם' אני מאשימה. 'אנחנו דברנו על אווירה של שבת, תכנים, ערכים. מה אתה הולך לעשות פה?!'
"הוא מנסה לשכנע ואני בשלי: 'אני לא מוכנה לשתף עם זה פעולה, סוף פסוק, נקודה. מובן?!'
"ערב שבת הגיע. סוף הארוחה, כולם מתכוננים להתפזר איש לדרכו ופתאום הוא שולף את השקית שלו.
"'קניתי לכם הפתעה לשבת'. אני מחווירה, חשבתי שהבהרתי לו את עמדתי, אבל מסתבר שהוא לא השתכנע. 'כולם מוזמנים לספה' הוא קורא בקול. הפתעה?! זה מעניין אותם, הם חוזרים ומקיפים אותו. הוא מתחיל לספר שתי בדיחות בעל־פה ואני מבינה שהוא באמת התכונן והכין משהו להיום. הוא פותח את הספר, הם מתחילים לקרוא בסבב. איציק, הבדרן המשפחתי ש'החריב' לא מעט סעודות שבת בהערותיו השנונות, פתאום נראה משולהב. 'אבא אתה חייב לשמוע איזו בדיחה טובה!' הוא מספר בעיניים בורקות וכולם צוחקים. יש אווירה נעימה וכולם כאן. כמו שרציתי אבל… כל כך לא כמו שרציתי.
ואיפה את? איפה המקום שלך סביב שולחן שבת מאז?
"כמו שסיפרתי, בהתחלה היו בעיקר פחדים, חששות, סוג של פרידה משולחן השבת המוכר והמסודר. שירים מהזמירון, דברי תורה וסיפורים. אבל, לא לקח הרבה זמן עד שנסחפתי. זה היה פשוט משכנע. מדי פעם היו להם בדיחות טובות במיוחד, שגם אני לא יכולתי להתאפק מלצחוק.
"השינוי שחל במציאות היה משכנע יותר מהכל, קודם כל הייתה אווירה טובה בשולחן. הילדים חיכו לשבת יחד ולצחוק. הם נשארו סביב השולחן מעצמם, בלי שהיינו צריכים לדרוש זאת מהם. במשך השבוע הם היו פשוט אוספים בדיחות כדי לספר לאבא בשולחן שבת וכמובן שהם היו מספרים לי אותן בהתלהבות כבר באמצע השבוע".
ספרי בדיחה.
"כשבתי המתבגרת באה לאכול וראתה שהיא לא אוהבת את האוכל היא אמרה לי: 'אמא, אני איאלץ לעשות את מה שאבא של הרשל'ה היה עושה', והיא המשיכה כאילו לדבר אל עצמה: 'אין ברירה, אני איאלץ לעשות את מה שאבא של הרשל'ה היה עושה'. בשבילנו הבדיחה כבר הפכה לסוג של סלנג, ולמי שלא מכיר, במקור הבדיחה הולכת כך: ערב אחד בשעה מאוחרת הגיע הרשל'ה לאיזה פונדק, אחרי שבמשך היום הוא לא אכל דבר, וביקש שיביאו לו לאכול. הפונדקאית, שראתה שהרשל'ה הגיע לפונדק יחף, שיערה שבוודאי לא יהיה לו איך לשלם על הארוחה ואמרה לו שהיא מצטערת אבל האוכל נגמר. הרשל'ה התחיל להסתובב בחדר כשהוא מדבר כמו לעצמו: 'אם אין ברירה, אעשה את מה שאבא שלי היה עושה. כנראה אין ברירה, ואני יעשה את מה שאבא שלי היה עושה'. הפונדקאית הביטה בו קצת בחשש והרשל'ה ניגש לשולחן ודפק עליו בכל כוחו 'אם אין ברירה, אני אעשה את מה שאבא שלי היה עושה!' הפונדקאית נבהלה וניסתה לשכנע אותו לומר לה מה הוא יעשה, אבל הוא לא הסכים לגלות לה את הסוד, עד שהיא אמרה לו 'אני אתן לך לאכול אם תגלה לי'. הרשל'ה אכל ושבע וקם ממקומו, ולפני שיצא מן הדלת אמר לאישה שחיכתה בכיליון עיניים לדבריו: 'אבא שלי, כשלא היה לו מה לאכול, היה הולך לישון רעב!'
"זו דרך מקורית של ילדה ליישם את חוש ההומור בחיים, במקום להגיד לי שהיא לא אוהבת את האוכל. כך ראיתי שהבדיחות הפכו לתבלין של שמחה והתמודדות חיובית בסיטואציות לא נעימות ושהם מפתחים סוג של חוש הומור. הבנתי שהוא צדק, שלא לדבר על כך שהבדיחות הפכו להיות פתיח טוב לסיפור על פרשת השבוע או למחרוזת שירים".
הילדים שינו אותך?
"שולחן השבת שבחרנו בו מלכתחילה כלל שירים מהזמירון, דברי תורה וריקודים. זו הייתה הבחירה שלנו כזוג, אבל הילדים הבוגרים שלנו אילצו אותנו לעשות התאמה בין הרצון שלנו והצרכים שלהם. ההתנגדות שלהם לא נועדה להתנגח. עלינו להאמין שהמפגש בינינו לבינם נועד לגלות לנו משהו חדש שלא ידענו עליו.
"הפתיע אותי השינוי. שולחן שבת יכול להיות דינמי ומלא בעושר שלא הכרתי. הרווחים של שולחן השבת שלנו היו מידיים וניכרים. עם יד על הלב – מתי לאחרונה צחקתם מכל הלב עם הילדים? התפקעתם מצחוק?? נוצרה לנו שפה משותפת וקרבה מיוחדת בין בני המשפחה, הילדים שותפים מלאים ביצירת האווירה וזו דרך נוספת להעברת מסרים. ואגב, המפגש של איציק עם ספרי הבדיחות היווה אתגר חדש בשבילו לתקוף את הקושי שלו לקרוא. הרצון לצחוק גרם לו לעמול ולהתחזק בקריאה. הוא ממש חרש את הספרים האלה וזה היווה עבורו קרש קפיצה לעולם הספרים. למדתי שאין צורך להיצמד למבנה מוכר כדי להגיע ליעד, יש הרבה דרכים ומותר לנסות ולשנות להפתיע ולהיות מופתעת מהתוצאות".

משהו זז בלב
אם מדברים על שולחן שבת, אי אפשר שלא להתייחס לאורחים. "יש כל מיני אנשים שאנחנו חלק מהסבב שלהם, והם בני בית אצלנו" פותחת יעל את הנושא. "הם לא מודיעים לי הרבה זמן מראש אבל לפני שבת אני פחות או יותר יודעת.
"יש אישה צעירה אלמנה שכשהיא מבקשת להגיע אני משתדלת לא לסרב גם כשאין לי כוח, כי אין לה לאן ללכת וזה בנפשה. יש אישה מבוגרת שאוהבת להגיע אלינו, אבל היא תמיד, ממש תמיד, מגיעה באיחור. אז בפרקטיקה יש דברים שלמדנו איך לעשות בלי לפגוע בעצמנו. למדנו לומר את הצרכים שלנו בצורה יפה ומכבדת ולשים גבול".
מה זה אומר מבחינת הילדים והאווירה סביב שולחן שבת?
"הילדים הם חלק בלתי נפרד מהאירוח ולהיות מארח זה תפקיד. פעמים רבות שהם מפנים את החדר שלהם לטובת האורחים. בשבילי לראות את הבן שלי קם במיוחד כדי להכין כוס תה לאיש מבוגר, בלי שמישהו ביקש ממנו, זה מרגש.
"האירוח גורם לילדים לגלות הרבה רגישות, וגם אנחנו למדנו להיות רגישים גם לצרכים של הילדים ולהותיר אותם במרכז בלי לתת לאורחים לגנוב את ההצגה. אבל הכל זה עניין של מינונים. אחרי תקופה שבה אירחנו הרבה, פתאום יצאה שבת בלי אורחים. לא התכוונו לכך אבל כך זה יצא, פתאום נשארנו המשפחה הגרעינית בשולחן והילדים ישבו ודיברו ודיברו. הבנתי שאנחנו זקוקים גם לשבתות מהסוג הזה ואני משתדלת לתזמן את זה".
את לא חוששת שאת רותמת את הילדים למשימה שגדולה עליהם?
"כשילד רואה שמגיע לבית בקביעות אדם רעב, ואצלנו הוא אוכל את סעודת השבת המרכזית שלו, צלחת ועוד צלחת, כי הוא אדם בודד והוא לא יכול להכין לעצמו משהו לאכול, משהו בלב שלהם זז. הם מבינים שיש סדרי עדיפויות וגם אם הם רוצים יותר תשומת לב מאבא ואמא, הם מעצמם מוכנים לתת ולפנות את מקומם. בכלל אני בעד לשתף את הגדולים כמה שאפשר במצווה הזו: מצד אחד לתת להם להיות שותפים לאירוח, להוסיף צלחות אם מגיע מישהו נוסף במפתיע, להציע שתייה חמה או לארוז למישהו צלחת שייקח אתו הביתה; מצד שני, לתת להם לדבר ולשתף בתחושות שלהם בקשר לזה. מותר להגיד שקשה ולהיאנח 'אוף, למה הוא בא', בשקט כמובן, ולתפוס פינה אחורית בשולחן.
"האורחים מלמדים את הילדים על נתינה כמשהו שקשור לחיים ולצרכים בסיסיים כמו אוכל, שתייה וקורת גג. זה גורם להם להודות על הדברים הפשוטים שיש להם" ■

עוד כמה רעיונות…
תוך כדי שאוכלים, כל אחד מפרגן ואומר משהו טוב על האוכל. אם הם לא אומרים, אפשר לדרבן אותם "היי חמודים, למי פה טעים האוכל?!" ואז אומרים תודה לכל אחד מהילדים – תודה למי שערך את הקניות, תודה למי שקילף ירקות או שטף כלים, תודה למי שסידר את החדר שלו, למי שתלה כביסה כדי שיהיו לנו בגדים. ככה עוברים על המשימות שהרכיבו לנו את השבת ואומרים תודה לכל אחד מהילדים על מה שעשה. גם לתינוקת שלא מפסיקה לחייך ומשמחת את כולם.
ואז תמיד יש מישהו שמסכם ואומר "תודה רבה לכ־ל מכיני האוכל", שזה בעצם כל המשפוח'ה וכולם צוחקים. זה עושה אווירה של שותפות ויחד משפחתי.
בחירת השירים נעשית ביחד עם הילדים. הם תמיד יכולים לבקש שיר שהם מאוד אוהבים, שלמדו בגן או בבית הספר וללמד את כולם.
לשיר שירים לפי הסדר של האותיות. מאל"ף עד תי"ו. תוספת 'צלחת ממתקים' לחיזוק השירה תתקבל בברכה… מומלץ גם לשיר שירים שהפזמון שלהם קליט (או אפילו הברה חוזרת, כמו:  "דרור יקרא לבן עם בת, בת, בת, בת") כך גם השתתפות מינימלית מרגישה כשותפות מלאה.
משחק עין טובה. כל אחד אומר דברים טובים על זה שיושב לידו.
לקום ולרקוד, ללמד אותם כל מיני סוגים של ריקודים. זה משמח את כולם, הגדולים והקטנים. או לשיר שירים תוך כדי משחק הכיסאות.
ישנם גם רעיונות שדורשים הכנה לפני שבת: כל אחד כותב לאחד מבני הבית מכתב תודה ופותחים בסוף הארוחה; במשך השבוע אבא ואמא כותבים מעשים טובים שהילדים עשו ובשבת יושבים ביחד ומקריאים; בערב שבת אמא מכינה חלה אישית לכל ילד ומחביאה עבורו פתק בחלה ופותחים וקוראים; חידונים עם פרסים – זה דבר שמאוד מלכד סביב שולחן שבת, החיסרון הוא שלפעמים חידון מתאים רק לגדולים יותר והקטנים מתבאסים. פתרון אפשרי הוא חידון אתפ"ש. שאלות על פרשת שבוע לפי האל"ף בי"ת. ככה תמיד אפשר להוסיף שאלות ממש קלות לקטנטנים, זה מתאים לכל הגילאים כמעט.
יש משחק מקסים בו מכינים כמה קוביות ועל כל צד של הקובייה כותבים משהו אחר. זורקים את הקובייה והמשימה שיוצאת לך היא פתיח לשיח. לדוגמה: צד מספר 1 – מה אני רוצה; 2 – מה מעצבן אותי; 3 – משמח אותי ש…; 4 – הכי מרגש היה השבוע כש…
ועצה אחרונה: שלכל אחד מבני הבית יהיה תפקיד סביב שולחן שבת, זה ממש עושה את ההבדל.