בס"ד

מכללה או אוניברסיטה

מכללה או אוניברסיטה

בקרב רבים מתעצמת בשנים האחרונות התחושה שהעולם האקדמי מציב בפני הצעיר שומר המצוות קשיים רוחניים משמעותיים המאיימים על שלמות עולמו הדתי. דוגמה אבסורדית ובולטת למתח הקיים, עלתה לכותרות לפני שבועות אחדים, עת ביקשו סטודנטיות דתיות למשפטים באוניברסיטה העברית לרקוד מאחורי מחיצה במסיבת סיום השנה של הלימודים. אגודת הסטודנטים דחתה את בקשתן על הסף בטענה שמדובר בכפיה דתית. באותה נשימה ביקשה אותה אגודה להתחשב ברגשותיהם של הסטודנטים הערביים הלומדים במקום ולהתחיל את האירוע מאוחר מספיק על מנת לאפשר להם לשבור את צום הרמדאן בבית.
יצאנו לבחון את התופעה. פגשנו סטודנטים, סטודנטיות, רבנים ואנשי אקדמיה ושוחחנו איתם על הצדדים השונים שבכל הכרעה. ייתכן שיצאנו עם יותר שאלות מתשובות.


אף אחד לא התכונן
מתן, סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית, מעיד על עצמו בכאב: "בעוד חצי שנה אני מתחיל התמחות במשרד גדול בתל אביב. במהלך התואר שלי, 'חטפתי בפנים' את ההתרסקות במעבר מעולם של תורה ל'חיים האמיתיים'. בהתחלה למדתי עדיין דף יומי והתמדתי להגיע למניין, אבל לאט לאט השגרה השוחקת והמרחק מהרב שלי ומההורים שלי, גרמו לי לחפף. התחלתי להתפלל ביחיד, אחרי ים של הפצרות מצד החבר'ה בלימודים גם הצטרפתי אליהם לבירה בעיר והשפל הרציני ביותר מבחינתי היה שהתיידדתי גם עם הסטודנטיות שלומדות איתי. הפסקתי להיות שונה. מצד אחד זה מצער אותי מאוד, יש בי עוד רצון לשוב ולהתחבר לאורח חיים של קודש. מצד שני, אני מרגיש שהתבגרתי באיזשהו מקום… אני כבר לא כל כך מפחד".
המונולוג הזה איננו מפתיע את הרב יזהר אשור, המשמש כראש בית מדרש 'שילובים' בישיבת ההסדר בהר ברכה. כמי שמצוי בסוגיית הלימודים באקדמיה לעומקה ולרוחבה, הוא נתקל בלא מעט התמודדויות כאלו.
"בכל יום מגיעות לפתחי שאלות על מצבים אליהם נקלעים סטודנטים.