בס"ד

רב אומן

הצינה החודרת של הרי גוש עציון והיישוב בת עין לא מתחשבת בעובדה שחודש האביב ממש כאן ושאפילו שעון הקיץ כבר נכנס לתוקף. הצלילים נשמעים כבר מהרחוב, בוקעים ממבנה העץ הציורי שאפוף בחשכה, והתאורה הרכה שממסגרת את עמדת הנגנים מסגירה כמעט מאה וחמישים בני אדם המצטופפים בחשכה.
הקהל מצטרף לניגון חסידי עתיק ומשתתק עם המפנה המפתיע של נגן הקלרינט, שפוצח באלתור יצירתי וממושך שמזכיר יצירת ג'ז משובחת. מה שיותר מפתיע, כי האדם שעולה ויורד במיומנות בסולמות המוזיקליים, הוא לא אחר מאשר רב היישוב, הרב דניאל כהן.
המוזיקה משובחת וסוחפת. על הבמה לצדו יושבים דוד דיגמי שאחראי על כלי ההקשה, ועמית יצחק, אחד הגיטריסטים הטובים בארץ, שהופיע ויוצר עם שמות גדולים במוזיקה היהודית והישראלית, ממשפחת בנאי ועברי לידר ועד שולי רנד וישי ריבו. עמית זורם במיומנות מדהימה עם כל פנייה שמבצע הקלרינט. ניגון רודף ניגון, ואז משתרר שקט. הסולו המוזיקלי הופך לדיבור שקט ורך. הרב דניאל מסביר על עבודת חודש ניסן, ראש חודשים, וכיצד היא קשורה לחידוש ביחסי ישראל והקדוש ברוך הוא, של שותפות בבניין העולם, בהם המקבל מממש את המשפיע, ויותר בעומק – בה תודעת המקבל נותנת מקום בעולמו, לבורא.
ברור שלא מדובר כאן רק בהופעה טובה המשובצת בוורטים חסידיים, כאלו שניתן להעביר לקהל השומעים בין קבלת שבת לערבית, כי בשלב מסוים הרב דניאל פשוט מתחיל לשיר את מילות המדרש על משה ואהרן. בשלב מסוים הוא חוזר לדבר, ושוב המילים מתעגלות לניגון, וחוזר חלילה. הקהל מכונס בתוך עצמו ושר בעוצמה.


פשוט התאהבתי בתורה
הרב דניאל כהן (59) נולד בניו יורק, ובגיל בר מצווה עבר עם משפחתו לפלורידה. בתום התיכון, הוא הגיע לשנת שירות בארץ. באופן מפתיע הקבוצה הדתית התגלגלה דווקא לקיבוץ עין חרוד, שהעניק להם יחס ומקום מיוחד. כשחברי הקבוצה חזרו לחו"ל, הוא החליט להישאר לעוד שנה אחת באוניברסיטה העברית. "זה היה אמור להיות לשנה אחת", הוא מחייך. "אבל פשוט התאהבתי בתורה, בארץ, בכל המציאות הרוחנית היהודית. אז נשארתי והלכתי ללמוד בישיבה".
את הסמיכה לרבנות הוא השלים בישיבת הר עציון, וזאת אחרי שלמד בישיבת 'נצח ישראל' בראשות הרב גוסטמן, ועוד שנתיים במרכז הרב, במהלכן נישא לאשתו בתיה. "במהלך השנים הראשונות גרנו בהר נוף. היתה לי אז להקת כליזמר, היינו מנגנים בשמחות וככה התפרנסנו. זה לא היה בדיוק במה יוצרת, אבל זה הכניס כסף לא רע", הוא צוחק. "בשלב מסוים החלטנו שאנחנו חייבים להיות חלק מהקמת יישוב שלא משאיר אותנו בתוך הבטון העירוני. הצטרפנו לגרעין הראשון של בת עין לפני עשרים ושבע שנים, וכמה שנים לאחר מכן התמניתי לרב היישוב".
אין כנראה עוד יישובים כל כך צבעוניים כמו היישוב בת עין. מאפייניה של עבודת הרבנות, גם ביישוב כזה, ואולי דווקא בשל כך – קשורים יותר לצד הנוקשה של המסגרת ההלכתית, ופחות לצדדים הרכים של אמנות ויצירה. וכשאני שואל על כך, הוא מהנהן בחיוך ומסביר. "יש לי שני שמות – דניאל אפרים. הדניאל שבי הוא יותר נשלט, יותר מצד הדין והגבול, ואפרים זה ילד שעשועים. תמיד היה בי צד יוצר שמחפש חידוש וחיות מתוך מפגש שמח ויוצר בחיים, אבל הצורך בבת עין היה