לפני למעלה מעשרים שנה התחלתי ללמוד מחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. אחד מחבריי לספסל הלימודים היה בחור מהרצליה בשם איתי לחמן. הוא היה אקטיביסט חברתי, פעיל בארגוני שמאל ואדם מאוד אידיאליסט. בשבתות היה נוסע עם חבריו בארגון השמאל תעיוש כדי לסייע לכפרים פלסטיניים בעניינים הומניטריים. איתי עסק גם בסוגיות של אקולוגיה וסביבה והיה חילוני מאוד. הדת לא עוררה אצלו רגש חיובי, בלשון המעטה.

כ-7 שנים לאחר מכן, כשנכחתי בחתונה משפחתית שהתקיימה על שפת הים, הגיעו שני בחורים כדי להתקין שירותים אקולוגיים לבאי החתונה. הם חבשו כיפות צמר גדולות, וציציות ארוכות השתלשלו מבגדיהם. כשאחד מהם ניגש אלי ואמר לי "הדס, זוכרת אותי? זה אני, איתי לחמן", חשבתי שאני חולמת. "אם אתה חזרת בתשובה, משיח כבר כאן!", הודעתי לו.

שנים רבות אחר כך נסעתי למושב שובה שבנגב המערבי כדי לראיין את איתי ואשתו אסתר על הקהילה הייחודית של בעלי תשובה שהקימו במושב שובה, על חברת הקוסמטיקה האורגנית 'ערוגות' שבבעלותם ועל תפיסת עולמם. בריאיון שלפניכם איתי יוסף לחמן, בעל תשובה ואב ל-6 ילדים, מספר על הדרך שעשה מצעיר אקטיביסט, חילוני ושמאלני לבעל תשובה, אקטיביסט ויזם. התפיסה שאיתי גיבש ומגבש בדרך שהוא עבר ועובר, היא הרקע והבסיס להקמת מיזם ייחודי שהגה – חוות 'שיח השדה': תוכנית ייחודית ללימוד תורה, ובית מדרש צומח לחסידות ארץ ישראלית.

"באתי מעולם של מודעות חברתית מאוד גבוהה", הוא פותח. "עולם שמזדהה עם החלש, עם הרבה עיסוק באקולוגיה ורצון עז לתקן את העולם, אבל בלי מודעות וקשר עם ה'. בצבא נחשפתי בפעם הראשונה כאדם בוגר לעולם היהדות ולדתיים, כאשר הייתי בקורס קצינים בבה"ד 1 ועברנו סדנת זהות יהודית. פתאום שאלו אותי שאלות כמו: למה אני יהודי? למה דווקא ארץ ישראל? מה התכלית? שאלות שעל אף המודעות הרבה שכביכול גדלתי בה, מעולם לא שאלתי ואיש לא שאל מסביבי. חיינו בהסתרה שבהסתרה כמו שרבי נחמן קורא לזה", הוא מחייך. "לא ידענו שאנחנו בהסתרה מה'. לא חיפשנו ולא היינו בקשר איתו ועם תורתו".

ההתעוררות שחווית בעקבות הסדנה גרמה לך להמשיך ולחפש תשובות?

"נפגשתי עם חבר'ה דתיים מיהודה ושומרון בצוות בקורס קצינים. ביקשתי מהם להכיר לי רב 'לא חשוך' שאוכל לשאול אותו שאלות וללמוד איתו. חבר הכיר לי את הרב בני קלמנזון מעתניאל. בכל יום שישי כשיצאתי חמשוש הייתי נוסע ברכב שלי לבד לעתניאל – דבר שבשבילי כשמאלני אדוק היה מעשה לא פשוט וקיצוני. אבל החיפוש אחר האמת והתכלית – משכו אותי והייתי מוכן לעבור את 'הגבולות' שלי בשביל זה".

איתי מציין שמעבר ללימוד התורה, הוא הופתע לראות את ההתנהלות בביתו של הרב קלמנזון: "זה היה בשבילי פלא איך רב שהוא גם אב למשפחה ברוכה, מפנה שעה בערב שבת כדי ללמוד פרשת שבוע ולענות על שאלות ברומו של עולם עם בחור חילוני מהרצליה. רק לאחר מכן הכרתי את הסיפור של הלל הזקן והבנתי שגם בימינו יש ניסיונות כאלה והרב בני עמד באחד מהם", הוא צוחק.

שבת של חיפוש

לאחר כמה חודשים הזמין אותו חבר דתי מהצוות לשבת אצלו בעפרה, לאחר שהרב שלו התיר לו להזמין את האורח ולהציע לו לישון בביתו, למרות שסביר היה שהוא יבחר להיפרד בנסיעה בעיצומה של השבת. "בפעם הראשונה ראיתי משפחה יהודית עם הרבה ילדים, אור נרות השבת האיר את הבית, שירי שבת, ברכת הבנים. לאחר הסעודה יצאנו לרחובות וראיתי חבר'ה צעירים ומבוגרים שבמקום ללכת למועדון לילה מעושן ורועש הולכים מחויכים ומברכים זה את זה בשבת שלום. אור השבת והתורה התחילו לגעת בי והרגשתי שיש בהם אמת שאני מחפש".

איתי המשיך במסע של חיפוש אחרי השורשים גם כשהשתחרר מהצבא: "עבדתי בחקלאות ולמדתי בכל מיני בתי מדרש חילוניים. התפעלתי בכל מפגש עם התלמוד והמדרשים – איזה עומק וחוכמה יש בכל דיבור עם המון ח"ן וחיבור לחיים, אבל זה עדיין היה בגדר 'תרבות יהודית' עבורי". בהמשך כאמור עבר ללמוד פילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בהר הצופים. "העמקתי את המפגש עם התלמוד, עם הוגים יהודיים, ושם גם נפגשתי עם רבי נחמן שהסיפורים והתורות שלו היממו אותי", הוא מעיד.

ועדיין היית פעיל פוליטי?

"הייתי פעיל מרכזי בארגוני שמאל קיצוניים כמו תעיוש ואחרים – מתוך תחושת שליחות ורצון לעזור לחלשים המסכנים. ראיתי בפלשתינים מסכנים, וחשבתי שאם רק ניתן להם שליטה באדמה הם יאהבו אותנו". הוא הנחה קבוצות בארגון בין-לאומי שמביא צעירים ממוקדי חיכוך לעשות מסע משותף. "הקמתי את השלוחה בארץ והייתי אמון להביא ערבים ויהודים למפגשים הללו. בעוד בדרך כלל במפגשים כאלו הביאו את המשוכנעים והמתונים – אני חיפשתי להביא מתנחלים ופלשתינים חריפים. היה מאוד מעניין לי ולקבוצת היהודים לראות עד כמה הפלשתינים עקשנים בדעתם ובבורותם ולא הסכימו לזוז מילימטר מתפיסותיהם, בעוד היהודים ניסו למצוא חן ולהראות את קווי הדמיון".

שם הוא גם הכיר את אשתו אסתר. "במובן הזה הערבים עשו את שלהם כי בזכותם הכרתי את אשתי" הוא מחייך. במקביל הוא המשיך ללמוד באקדמיה ובבתי מדרש דתיים וחילוניים. "המשכתי במפגש עם התורה ובהתאהבות ובחיבור הפנימי לתורה ומתוך כך לה'. העמקתי בתורות רבי נחמן ויותר ויותר התחברתי. המפנה היה תוך כדי לימודי הפילוסופיה, כשהבנתי באיזו תובנה פנימית ש'נעשה ונשמע' זה יותר גבוה מ'נשמע ונעשה'.

למה זה כל כך נגע בך?

"כל החיים גדלתי על התפיסה שההבנה השכלית של האדם והחיבור האישי שלו הם המפתח לאמץ ערכים ולעשות מעשה. דווקא דרך פילוסופיה של הוגה דעות לא-יהודי, לפתע קלטתי שהמצווה/החוויה קודמת לכל הבנה כזאת או אחרת שכלית וגבוהה ממנה. זה כמו שאפשר להסביר עד מחר מה אתה מרגיש בחוויה מסוימת, אבל כל ההסברים בעולם לא ישתוו לרגע אחד של החוויה עצמה. כך גם הבנתי שהמצוות מזמינות אותנו לקשר חווייתי-חושי-מעשי עם הקב"ה. לפעמים אנחנו מבינים משהו ממצווה, מעמיקים בה קצת, אבל תמיד היא נשארת אינסופית ביחס להבנה שלי. דווקא אי היכולת שלי להקיף את המצווה בשכלי מאפשרת חיבור עמוק ונצחי לחיי החיים".

איתי התחיל לשמור שבת והרגיש שחייו משתנים. "לא ידעתי להגיד שמעכשיו אהיה דתי אבל התחלתי להניח תפילין, לברך וללמוד עוד ועוד תורה". בשלב מסוים החליט שלא לסיים את התואר באוניברסיטה ולעבור לישיבת תקוע כדי ללמוד חסידות ותורה מפי הרב מנחם פרומן זצ"ל. "אני זוכר שכשהגעתי לישיבת תקוע בפעם הראשונה למדו מסכת קידושין. ישבתי עם חברותא ולמדנו את הסוגיה של האם אשה מתקדשת בחצי פרוטה או רק בשווה פרוטה. התפעלתי מהלימוד והדביקות שלו, מהניגון וההתלהבות, אבל שאלתי שאלה פשוטה – מה הקשר של זה לחיים שלך ושלי? הנחת המוצא שלי הייתה שלא יכול להיות שהחכמים עסקו בסוגייה רק בשביל בירור הלכתי. מאז אותה חברותא ועד היום אני מחפש את החיבור והקשר. המעבר מהאוניברסיטה המשמימה, שבה הייתי נרדם בכל פעם על ספרי הפילוסופיה, לעולם הישיבות שיש בו חיות, אנשים מעמיקים עם הרבה התלהבות ושמחה, רוקדים בין לבין, בלי אלכוהול וסמים, היה מטלטל עבורי. הרגשתי את החיות והאמת של התורה. מצד שני הרגשתי שאני לא מבין את הקשר של הלימוד לחיים בחוץ ולסוגיות החברתיות והאקולוגיות שמהן הגעתי".

מייצרים שייכות

תוך כדי הלימודים בישיבה איתי התחתן עם אסתר, שאף היא חזרה לתורה ולמצוות באותה תקופה אחרי טיול במחוזות אחרים למשך כמה שנים. הם החלו לחפש מקום לבנות בו את ביתם, מקום שיאפשר להם לממש את עבודת ה' שלהם במלואה. "בכל מקום הרגשנו קצת לא שייכים", הוא נזכר. "תמיד זה היה אחת משתיים: או שראינו קהילות אברכים שבהן הנשים משניות והמוקד הוא בישיבה/כולל המהווה סוג של בועה, ובדרך כלל היה שם גם הרבה עוני, או שראינו קהילות של בעלי בתים שהמוקד בהן הוא הקריירה ועולם התעסוקה והתורה מונחת בקרן זווית. חיפשנו משהו משלב והוליסטי ולא מצאנו".

בשלב מסוים הם החליטו להקים קהילה בעצמם, קהילה שתהיה מקום לבעלי תשובה שתפקידם לחבר בין שמיים לארץ, בין העולם הזה לעולם הבא. "התקבצנו שלושה חברים עם נשותיהם וכתבנו חזון למקום כזה. חיפשנו מקום שאפשר להתחבר בו עם כל עם ישראל לגווניו, ולכן הלכנו לחפש באיזור עוטף עזה והצפון הרחוק". לבסוף הם התמקמו כאמור במושב שובה – מושב טריפוליטאי בעוטף עזה שסבל מהזדקנות האוכלוסיה ומחסור בצעירים. "התקבצנו יחד כ-7 משפחות וביחד עם תנועת אור והחטיבה להתיישבות התיישבנו בקראוונים במושב ורכשנו מגרשים".

מדוע התעקשתם על קהילה?

"יש תורה של רבי נחמן שבה הוא מסביר שהדרך שבה הגויים יכולים להכיר את ה' זה דרך 'עיר אלוקינו הר קודשו', כלומר דרך זה שיש קבוצה של אנשים שמתאגדים לקהילה וחיים את התורה. אנחנו יכולים לחיות את האמת שלנו לבד אבל זה לא יהיה אותו דבר בלי קהילה שהיא יסוד מאוד מרכזי ביהדות וחסר בעולם המודרני. ביהדות אי אפשר לקיים מצוות רבות ולהגיד את שם ה' בקדיש או קדושה בלי מניין, אז מובן שאינך יכול לעבוד את ה' לבד, זה לא שלם". הקהילה וחבריה ממשיכים בגילאי 30-40-50 לחפש את האמת, את הקשר עם ה', ואת החיבור לעצמם מתוך חבורות לימוד, מעגלי הקשבה ותפילה. "זה מיוחד מאוד בעיניי – הפשיטות הזו של בעלי בתים ואימהות להרבה ילדים שממשיכים את החיפוש עם לב פתוח מתוך חבורה, זה ממש לא מובן מאליו". הוא מספר שלאחרונה יצאו קבוצה של גברים מהקהילה לשלושה ימים בסיני וערכו סדנאות של הקשבה ושיתוף. "איפה תמצאי קבוצה של אנשים בעלי משפחות, מפרנסים, שיוצאים ל-3 ימי הטענה רוחנית?".

מאז הקהילה הולכת ופורחת. מעל 50 משפחות הגיעו למושב כחלק מהגרעין שלהם. יש חיבורים וקשרים עם הקהילה המקומית ובמקביל חיבורים וחיי תת קהילה שלהם כגרעין. חלק מאנשי הקהילה הם בעלי תשובה מבתים חילוניים וחלקם מבתים דתיים שחיפשו חיבור אחר.

מחברים עולמות

לפני כארבע שנים הקים איתי את חוות 'שיח השדה' – בית מדרש צומח. "שיח השדה בשבילי הוא מקום של חיבורים. זה מה שאני מנסה לעשות מאז חזרתי בתשובה – לחבר חיבורים. אנשים מגיעים לכאן מכל המגזרים ויוצאים חזרה לכל מיני מגזרים עם המטען והכלים שקיבלו פה. אין שטנץ מסויים שצריכים ללכת על פיו. זה מאפשר הרבה מרחב של חירות ומקום לכל אחד למצוא את עצמו מול ה'. יש בזה בשורה: אני לא חייב להגדיר את עצמי, אני מוזמן לעבוד את ה' בכל מיני דרכים ולבושים. זו גם הרוח הנושבת סביב גידול הילדים שלנו. אנחנו לא חרדים ורוצים לוודא שהם על 'טהרת הקודש'. אנחנו מכוונים ונמצאים בשיח מתמיד של עבודת ה', אבל בלי פאניקה מפני איך זה מתלבש ונראה כרגע אצל הנוער. אני חושב שצריך להרבות ברוח הזו אחד כלפי השני. ככל שיהיה יותר מרחב ציבורי ואישי לעבוד את ה' – יותר אנשים יתחברו באופן טבעי. הרי האור מהתורה ומה' הוא כל כך גדול אז למה לא כולם חוזרים בתשובה? חלק מהעניין זה שאנחנו, הנאמנים לדת, מסתירים את האור בכוחניות שלנו, בדרישה שלנו למרחב ציבורי כזה ואחר שכופה על הפרט את הבחירה".

מה שהנחה את איתי כשהגה את הרעיון של בית המדרש הוא החיבור בין עבודה לתורה, בין הגשמיות לרוחניות. "הדיכוטומיה הזו שבין קודש לחול היא בעוכרנו", הוא אומר. "זה לא אומר שהכל קדוש והכל מותר ח"ו, אבל צריך להבין ש"כל הדר בארץ ישראל כאילו יש לו אלוקה" זו אמירה מהפכנית. רבי נחמן הלך בארץ ישראל ארבע אמות ואמר שבזה סיים את התיקון כאן. עצם הישיבה בארץ הקודש – ארץ ישראל – צריכה להביא אותנו לחיי קודש רחבים יותר. יש בארץ הזאת אפשרות לחבר בין שמיים לארץ כפשוטו. אני מרגיש שאנחנו אוחזים בתפיסות הגלות שבה הקודש נמצא בבית הכנסת ובבית המדרש והחול מחוצה לו, כאשר ארץ ישראל כולה קדושה. זה אומר שאני צריך להתייחס לקדושה אחרת. גם כשאני עושה דברים שהם כביכול לא דתיים אני עוסק בקדושה, כי אני נשמה קדושה, חי בארץ הקודש ומכוון לקודש. אז גם אם אני מתפרנס, משוחח שיחת חולין או הולך בארץ – אני עוסק בקודש". הוא מסביר שהעיסוק הישיבתי השגרתי בתורה עלול ליצור הפרדה מהאדם עצמו, מאיך עבר עליו היום, מתחושותיו ומחשבותיו ומהאתגרים שמעסיקים אותו. "לפעמים עוסקים בנצח ומתעלמים מההווה. להבנתי, חלק מהחזרה לארץ ישראל משמעותה שגם דרך הלימוד בתורה צריכה להשתנות".

מה מיוחד בדרך הלימוד של שיח השדה?

"מבחינתנו הלמידה בבית המדרש היא כמו תמצית של תה. העניין הוא למהול את התמצית במים, אחרת זה לא טעים. אנחנו מחפשים מה יש לתורה לומר על מה שקורה בחיינו, על העולם ועל המציאות. אני הולך ועובד בשדה או במפעל ונתקל בסיטואציות שמזמינות אותי לראות ולחוות את התורה שאני לומד בתוך החיים. את הסיטואציות שקורות לי מחוץ לבית המדרש אני מביא לשיח בבית המדרש וחוזר חלילה. רבי נחמן קורא לזה 'לעשות מהתורות תפילות ומהתפילות תורות'. אם אני לומד למשל את פרשת כי תשא ואת סיפור עגל הזהב, אז אני אחפש איפה אני קצר רוח בחיי ואין לי סבלנות, איפה אני שם חוצץ ביני ובין ה'. הרבי מלובביץ' אמר שאם אדם חי עם פרשת השבוע – היא משתקפת בחייו בכל מיני מצבים".

איתי, שעבר בעצמו דרך ארוכה כדי להבין שמבחינתו לא ייתכן שהתורה תישאר בספר והחיים יישארו מחוץ לבית המדרש, החליט שהוא רוצה לסייע גם לאחרים. "הרעיון לפתוח בית מדרש כזה הגיע מתוך ההבנה שהצעירים שנמצאים בעולם של ישיבות, צבא ושירות לאומי צריכים לעבור אחר כך לעולם של רכישת מקצוע, פרנסה, משפחה וכן הלאה, והרגשנו שהם זקוקים לשלב ביניים שיכין אותם באופן מסוים לחיים הללו". כך גם הוקמה, לפני ארבע שנים, במסגרת פעילות בית המדרש חווה חקלאית השייכת לחברת 'ערוגות קוסמטיקה אורגנית' בבעלותם הזוג לחמן.

תורה ועבודה

בשיח השדה יש תוכנית לימוד שנתית לבחורים ותוכנית נפרדת לבנות שמתנהלת במושב בשני מרחבים שונים. "במשך היום החבר'ה עובדים במשרה מלאה, בדרך כלל בחקלאות או בעבודות מועדפות, ואחר הצהריים ובערב לומדים בבית המדרש", הוא מתאר. "בבית המדרש שלנו יש גם לימוד מעולם הישיבות והמדרשות של משנה, גמרא, חסידות, פרשת שבוע, אבל דרך הלימוד מוכוונת כדי לבנות כלים לחיים ולכן אנחנו משלבים גם סדנאות של גוף-נפש, התנהלות כלכלית לאור התורה, שיעורי זוגיות, אימון אישי שנועד לברר מה האדם מחפש לממש בחיים דרך הקריירה, סדנאות של בריאות טבעית ועוד. אלה דברים שהרגשנו שמהווים כלים לאדם שנמצא בתהליך של יציאה לחיים ויאפשרו לו חיים יותר מאוזנים".

התוכנית של שיח השדה מהווה מעין מסע רוחני: "מה שהיום אנשים מחפשים בטיול ארוך לחו"ל – לצאת מהמרוץ היומיומי ולהקשיב לעצמם, למצוא את מה שהם באמת רוצים – אפשר לעשות בתוך ארץ ישראל. זו שנה שהיא בקצב אחר ומאפשרת התבוננות ובחינה של מה אני מחפש לחיים, מה משמעותי לי, ורכישת כלים מתוך חיים בחבורה". רוב הלומדים עובדים כקבוצה בחקלאות דרך ארגון השומר החדש. "עבודת האדמה נותנת מקום לנפש ובריאות נפשית, מקום שקט ומרחב להתבוננות".

הצוות של שיח השדה בנוי בעיקר מאנשי הקהילה בשובה. "הקהילה היא העוטף של התוכנית, אנשי הקהילה מלמדים בבית המדרש – אמנים, תלמידי חכמים ואנשי מעשה שמביאים את עצמם וגם מארחים את החבר'ה לשבתות וכדומה. זה חלק מהעניין: לראות איך בתים יהודיים מתנהלים כשיש עומס של פרנסה, ילדים, רצון לעבודת ה' בתוך הזוגיות. הם חיים בתוך קהילה וגם נותנים מעצמם זמן של התנדבות עם הנוער וכדומה". מגוון רחב של צעירים מגיע לחווה וכולם מתקבלים בברכה: "מגיעים הרבה קיבוצניקים, בלי שום רקע ביהדות, שמתעניינים ביהדות ורוצים להכיר את השורשים שלהם. מגיעים גם חבר'ה עם רקע של דיכאונות ושמטופלים בתרופות פסיכיאטריות".

יש לכם כלים לסייע להם?

"אין לנו כלים טיפוליים מוגדרים, אבל מעצם המרחב של המקום ואופי התוכנית הם עוברים פה דברים מדהימים. הרצון להיות חלק ממה שקורה פה הוא המפתח להשתלבות והתפתחות. מי שנמצא בטיפול, ממשיך את התהליך של הטיפול ואנחנו עומדים בקשר עם המטפל. אבל הקשר עם האדמה והמרחב שיש פה, מבריאים את הנפש בהרבה מהמקרים. יש כמה חבר'ה שיצאו ממשברים בעקבות השנה הזו. היה מישהו שבעת שהותו בחווה הרגשתי שהוא מתמודד עם המון דברים בתוך הנפש", משתף איתי, "הוא היה מופנם והיה נראה שיש לו הרבה עבודה נפשית. כשהוא סיים את התוכנית הוא פתאום קיבל כוחות עצומים בסייעתא דשמיא, התחיל לעבוד בעמותה בה הוא גייס אנשים והקים דברים גדולים. זה היה מדהים, כי בחווה לא ראיתי את זה, ופתאום הוא פרח והביא לידי ביטוי הרבה כוחות שהיו נעלמים מהעין. בחקלאות רואים הרבה פעמים תהליכים כאלה: אתה יכול להשקות ולדשן ואתה לא רואה כלום במשך תקופה ארוכה, וככה זה גם בחינוך. פתאום השרף עולה באילנות – ואז מתגלים כוחות שפורצים החוצה.

"אנחנו חיים בעולם של הרבה מרחק וניכור בין ציבורים בתוך החברה הישראלית ובין היהדות הישראלית לעולמית" אומר איתי. הוא סבור שמאחר ובעלי תשובה גדלו במגזרים שונים יש להם את הזכות והחובה לקשור ולחבר בין המגזרים. "עולם התשובה של פעם דרש ניתוק מהעולם שבעל התשובה בא ממנו והליכה לקצה השני. יש בתשובה של היום משהו יותר רך. לכל מגזר יש נקודת אמת שהוא מחזיק, אבל כולם מחפשים להיות צודקים ולבטל את היסוד המרכזי של האחרים. רבי נחמן אומר שיש 12 דרכי תפילה כנגד 12 השבטים, ובעיניי זו לא רק התפילה אלא דרכים בעבודת ה'. אולי הדרך של קבוצה אחרת לעבוד את ה' שונה משלי אבל גם לה יש איזו נקודת אמת, נקודה טובה, והנקודות מתקבצות לאחדות של מגוון וצבעוניות. אני לא צריך שכולם יעבדו את ה' כמוני" הוא מסביר. "כמובן, כולנו צריכים להתקבץ סביב קיום המצוות, אבל מעבר לזה – הלבוש יכול להשתנות, המיקוד בעבודת ה' ובמצוות יכול להשתנות, ולא צריכים להיות מאוימים מזה.

"במציאות של ימינו, בה מתרבים הניכור והפירוד והאיומים של חלקים בעם על הפסקת השותפות, אני מרגיש שיש לבעלי תשובה תפקיד מרכזי בחיבור ובקירוב בין השבטים השונים בעם ישראל. רבי נחמן אומר ששלום אין משמעותו ששני כוחות נעשים פחות מי שהם כדי להצליח לחיות יחד, אלא שכל כוח מחזיק לגמרי ביסוד שלו וחי לצד הכוח המנוגד לו מתוך הבנה שזה השלום-השלימות האמיתית. אני מתפלל שכל אחד מאתנו יזכה לעשות שלום בעצמותיו ובחלקים שבתוכו, ומתוך כך נזכה לשלום בעם ישראל מתוך כבוד ושמחה על האחרים שאינם כמונו אבל חיים יחד אתנו".