בשביל החמורים
שני הימים של ראש השנה הם ימי הדין: ביום הראשון הדין הוא 'דינא קשיא' – דין קשה, וביום השני – 'דינא רפיא'.
ביום הראשון השאלה שעולה היא: האם כדאי להמשיך את הקיום של העולם? יש סיבות טובות להחליט שזה לא כדאי: העולם הוא מקום מגעיל, יש אבק, לא רק באוויר אלא גם בתוך האנשים – בפוליטיקאים, בעיתונאים, ברבנים.
פעם אמר לי נהג מונית ערבי (תראו ממי אדם יכול לשמוע דברי תורה!): אתה יודע בשביל מה יורד הגשם? הגשם יורד לא בשביל האנשים – להם לא מגיע. הגשם יורד בשביל החמורים, הפרות והעצים. ייתכן שהעולם קיים בשביל הבהמות, ולא בשביל אנשי המחשבים. אולי העולם קיים גם בשביל הילדים הקטנים, הם מסתובבים פה, נראים נחמדים, יש להם פוטנציאל, יש להם תקווה.
לקדוש ברוך הוא, אין שום בעיה להפסיק את הקיום של העולם. פעם אחת הוא החליט להביא מבול, הוא אמר: בני האדם לא מתנהגים טוב. אז הוא הביא מבול, ומכל בני האדם נשאר רק אחד, וגם הוא לא היה מציאה גדולה. אבל האמת היא שבשביל להפסיק את העולם, הקדוש ברוך הוא לא צריך מבול של מים או של אש או משהו כזה, הוא יכול פשוט לכבות את העולם – ללחוץ על כפתור, וזהו, העולם נגמר. זה היה היום הראשון.
היום השני הוא פחות דרמטי, אבל יותר כואב. אחרי שביום הראשון הקדוש ברוך הוא החליט משום מה, להמשיך את הקיום של העולם, ביום השני עולה השאלה – איך העולם ממשיך?
לשם השוואה, יש אנשים שברגעים מסוימים בחיים שלהם עולה השאלה האם כדאי להמשיך לחיות או שכדאי פשוט להפסיק את החיים. לפעמים אנשים כאלה מחליטים באמת שיותר כדאי להפסיק את החיים, אבל לפעמים הם מחליטים להמשיך לחיות, ואז עולה השאלה: איך ממשיכים? אני חי ומתכוון להמשיך לחיות – אבל איך? באיזה אופן?
צעדים קטנים
דיברתי עם מישהו עכשיו על כך שבראש השנה אנשים לפעמים מחליטים החלטות גדולות ומקבלים עליהם כל מיני דברים גדולים, וזה בדרך כלל לא עובד להם, זה לא מחזיק שלושה ימים, ולפעמים זה גורם לבן-אדם בסוף לשנוא את עצמו. לפעמים אנשים מצהירים: "הוריי, אבי ואמי, אחיי ואחיותיי: מהיום אהיה מלאך; אחיי ואחיותיי, אשתי וילדיי לא יכירו אותי וכו'…" – אבל לא נולדים המלאכים הגדולים האלה וגם לא הקטנים. מישהו שאומר: מהיום אתפלל שלוש שעות רצוף, אטבול במקווה הכי קרה ואהיה האר"י – זה לא מחזיק. אפשר לראות אחרי יום הכיפורים, מה נשאר מכל היום הקדוש? איך הארוחה שמיד אחרי הצום נראית? אולי יום אחד זה לא מספיק זמן וצריך שלושה-ארבעה ימים של יום הכיפורים.
מה שיכול להחזיק הם שינויים קטנים. צריך לעשות שניים או שלושה שינויים קטנים ולהחזיק בהם, או לפחות שינוי אחד, צעד אחד, חצי צעד, תזוזה כלשהי. כשאדם עושה משהו, אפילו קטן, אז יש תנועה, וגם אם זה לא נראה הרבה, אחרי שנים, כשאדם מסתכל אחורה, הוא יכול לומר: כאן היה רגע של אמת.
אמנם, אפשר וגם צריך לחלום חלומות גדולים; לא כאלה שחולמים בלילה – על חלומות כאלו אין לאדם אחריות; אבל על חלומות שחולמים ביום יש לאדם יותר אחריות – שיהיו חלומות על דברים גדולים שרוצים. חלומות זה טוב, זה פועל במישור אחר. לא הייתם רוצים להמציא משהו כדי שלא יהיה אבק בירושלים? אבל השינויים שאנחנו מנסים לעשות בראש השנה לא צריכים להיות גדולים מדי. לא צריך לחלום שפוטין ורוסיה יתחילו להיות טובים אלינו; האמת היא שפוטין אוהב יהודים ובתי כנסת, אבל לא צריך לחלום שהוא יחזור בתשובה.
מצד אחר – כתוב על הקב"ה "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד", ושואלים: איך אפשר לשחד את הקב"ה? ואומרים חכמים: שהקדוש ברוך הוא לא לוקח שוחד במצוות; כשאדם אומר: "נכון, לא הייתי בסדר, אז אלמד כמה דפי גמרא, הרי הקב"ה גם רוצה שאלמד", או "לא הייתי בסדר אז אתן צדקה" – אי אפשר לשחד אותו. יש שני טורים בשמים, טור של הדברים הטובים שאדם עשה וטור של הדברים הרעים שעשה, והדברים הטובים לא מקזזים את הדברים הרעים, זה לא עובד ככה.
תנועה מזעזעת
אספר לכם סיפור. היה לי קרוב משפחה שהיה נהג אגד והיה לו קו קבוע שהוא היה נוהג בכל בוקר. יום אחד החברה החליטה להעביר אותו מהקו הזה, ואז התחילו להגיע מכתבי מחאה לאגד מאנשים שהיו נוסעים איתו בקו באופן קבוע, וביקשו שיחזירו אותו לקו הקודם. מישהו כתב: הוא היה אומר לי 'בוקר טוב' כזה, שהיה עושה לי את היום. אני מספר את זה רק כדי שתראו מה אדם יכול לעשות בכל מקום שהוא נמצא.
כשאדם עושה הרבה שינויים קטנים – בסוף נוצר שינוי גדול. בגמרא משלו את נתינת צדקה לשריון קשקשים, שכמו שכל חתיכה קטנה סותמת עוד חור בשריון עד שנוצר שריון גדול, כך נותנים מטבע ועוד מטבע עד שמגיעים לחשבון גדול. גם בשינויים קטנים אפשר לסתום ככה חורים. היה פעם מישהו שקיבל על עצמו שישקר שקר אחד פחות כל יום, או שירמה את חברו בשקל אחד פחות – אלה גם כן שינויים לטובה. אולי תקבל על עצמך לא להציק לאחותך הקטנה? אין לך אחות קטנה, אז אל תציק לאשתך. אם תיכנס הביתה עם חיוך, יש סיכוי שתקבל חיוך בחזרה. אולי לא תכתוב לשון הרע בעיתון למרות שהעורך שלך רוצה. על ידי השינויים הקטנים האלה יהיו פחות חורים בבגד.
כתבתי פעם שאמנם כשאדם עושה צעד אחד קטן אז לא שומעים אותו, אבל כשמאה אנשים זזים ביחד – זה עושה רעש, וכשמיליון אנשים זזים יחד – זה מזעזע את העולם. אז בואו נעשה תנועה ביחד בכל הלב, וזה יזעזע את העולם.
מתוך שיחת הכנה לתפילות החג – נכתב מהזיכרון על ידי תלמידי ישיבת תקוע
